די, באמת שכבר נמאס לי

סטגנציה

New member
די, באמת שכבר נמאס לי../images/Emo7.gif

בטח יש כאלה מכם שזוכרים אותי מהודעות קודמות שלי. אחותי הגדולה סובלת מטורדנות כפייתית והיתה לה השבוע יום הולדת. שלחתי לה זר פרחים גדול והיא התקשרה רק יום למחרת. אחרי שהיא אמרה תודה רבה על הזר היא לא הפסיקה לרדת עלי והיא מאשימה אותי ב- 75% ממה שקורה לה בחיים, שהיא חולה ושלא טוב לה. היום הגענו לשיא השיאים. היא התקשרה לחברה הטובה שלי ורצה הגורל ואני הייתי שם. שמעתי את כל השיחה שלה עם החברה, איך משמיצה אותי ויורדת עלי, מקללת אותי ואומרת עלי דברים שיקריים. מאשימה אותי בדברים שקרו לה. ניסיתי לקחת את הטלפון אבל חברה שלי השתיקה אותי. בסופו של דבר יצאתי מאוד נסערת מביתה של חברתי (ואחותי כל העת מדברת בלי סוף ולא יודעת שאני שם) והתקשרתי לבעלה של אחותי. בכיתי המון בטלפון ואמרתי שכל התקופה סבלתי וספגתי בשקט את כל העלבונות שלה שנאמרו תחת המעטה של המחלה שלה (דכאון וטורדנות כפייתית) אבל לא עוד. אני לא מוכנה שהיא תרמוס אותי ותפגע בי כל אימת שתרצה. אמרתי לו שיתקשר מיד אליה (כי הוא היה בעבודה והיא בבית) ויאמר לה להפסיק את השיחה עם חברתי. וכך היה באמת. חברה שלי נבהלה מאוד שראתה אותי רצה בוכה וחיפשה אותי. בסוף היא מצאה אותי בשכונה אחרת אחרי שהיא התקשרה לברר כי היא ראתה שיצאתי מאוד נסערת מביתה. חברה שלי היא חברה טובה מאוד ועוזרת לי המון. אחותי נמסה לקנות אותה במתנות ולסכסכך ביינינו ואותי זה ממש מכעיס. בעלה הפסיק את השיחה ואחר דקה אחותי שוב מצלצלת לחברתי (שהפעם היא איתי באוטו) ואומרת לה שאני ארגע ואקח לוריוון (כדור הרגעה) לקחתי את הטלפון ואמרתי לה שיותר אני לא רוצה לשמוע ממנה בחיים, כי לי נמאס כבר להפגע ממנה. זהו שפכתי!!
 
טוב ששפכת

מצד אחד אני מאוד מבינה את הכאב והתסכול שלך. כי זה פוגע וזה מכאיב. אבל אם באמת כל הדברים הלוו נאמרים מתוך המחלה שלה את צריכה לקחת צעד אחורה ולנסות להתיחס לזה פחות. אולי תנסו ללכת לטיפול משותף? תנסו ללבן את הדברים? למה היא מרגישה שהכל באשמתך? לעיתים אנשים נוטים לכעוס ולהוציא קיטור על מי שהם יודעים שתמיד יאהב אותם כי זה קל יותר ככה, תנסי להבין מאיפה באו הדברים שאמרה. אל תתנתקו לפני שבאמת תנסו הכל
 

סטגנציה

New member
ניסיתי להתעלם מהפגיעות

אבל כשזה חדשות לבקרים משהו מחלחל ובכל זאת החצים נכנסים בלב פנימה והיא מצליחה לפגוע בי. הטענה שלה שפגעתי בה כל כך, יש לה כ- 500 דיסקים והיא רצתה שאסדר את הדיסקים כל אחד בקופסה שלו. מאחר ולא הרגשתי טוב באותו יום והלכתי לרופא (הילדה שלי היתה אצלה) לא היה לי כח לסדר ואמרתי לה שבפעם אחרת. היא לא עזבה אותי אז סידרתי מעט. היא השתוללה מכעס שלא עוזרים לה. היא הגיעה למצב שהיא מסדרת את הבית 24 שעות ביממה למרות שיש לה עוזרת המון שעות. היא גם כועסת על כך שיום אחד היא התקשרה אלי ודיברה איתי שעתיים בטלפון!!! ואני לא מגזימה!! (היתה לה תקופה שהיא מדברת המון - שזה חלק מהמחלה OCD) אז היא כעסה שבשעה 12.00 בלילה כבר אמרתי לה שאין לי כח יותר ואני חייבת ללכת לישון. כל פעם אני אומרת לה שדיברתי איתה שעתיים וזה לדעתי מאוד יפה, אבל לא - היא כועסת למה הפסקתי אותה ואמרתי לה שכואב לי הראש ואני עייפה. היום אני לא רוצה שום קשר איתה. היא פגעה בי כל כך הרבה בתקופה האחרונה שאני כבר לא יכולה יותר. לטיפול אני לא אלך איתה כי היא לא רוצה וגם אני לא (אין לי כח לשמוע אותה שוב ושוב ושוב מאשימה את כולם בבעיות שלה).
 
אני מבינה אותך ואת הכאב שלך

וזה באמת קשה כשזה נובע מהמחלה שלה במיוחד כשהיא לא לוקחת אחריות על זה. יש בני משפחה נוספים שאפשר לערב? או אולי מישהו מבחוץ שמכיר את שתיכן?
 

סטגנציה

New member
בני משפחה נוספים מעורבים

ומנסים לעזור לה ובין היתר אנשי מקצוע בתחום. אתמול גמלה בי ההחלטה שאני לא מתקרבת אליה כדי לא להפגע.
 
קשה לעבור את זה...

כי מצד אחד- את נפגעת וכואב לך ההתנהגות שלה, ומצד שני- את יודעת שמה שעומד מאחורי כל זה, זאת המחלה. אני באמת חושבת שאת צריכה לתפוס קצת מרחק ממנה, את ספגת וספגת כל השנים את ההתנהגות הזאת וזה ברור שיגיע שלב שהגיעו מים עד נפש- תתרחקי ממנה, תני לסובבים אותה לדאוג לה, ולטפל בה. וכמו שאת ראית- היא לא הצליחה בכלל לקנות את חברה שלך, עובדה שהיא הייתה שם בשבילך. אנחנו פה בשבילך יקירה
 

סטגנציה

New member
ממש תודה לכולם על התגובות

אני חושבת שהיא משתמשת במחלה כתירוץ כדי להשתלח בי. שנים רבות היא רק ישנה במיטה מהדכאון ולאחר שהחליפו לה את הכדורים היא לא ישנה בכלל ומחפשת לסגור חשבונות עם כולם למרות שכל השנים עמדנו (המשפחה) לצידה.
 
נשמע שלא קל לך וגם לה.

מנסיוני בחיים- ולמרות שזה קשה, ניתקתי קשר עם אמא שלי. הרגשתי שמערכת היחסים שלנו לא מובילה אותי למקום טוב. ונכון- זו אמא, וכל מה שיש לומר כבר אמרו לי ושמעתי מכל מני אנשי- איך את עושה כזה דבר? ובאמת שלא רציתי להגיע לכזה מצב עם אמא שלי- מי רוצה בעצם? וכשהבנתי שאין לי ברירה אחרת (מהבחירות שלי כמובן)-העדפתי לנתק ולוותר על החלק הזה בתוכי. אני מרגישה הקלה למרות העצב.
 

סטגנציה

New member
תודה לקורות חיי

על התגובה ניתקתי עם אחותי כל מגע. קשה לי לעשות הפרדה בין המחלה שלה לבין ההתנהגות ולכן היא מצליחה לפגוע בי כל פעם מחדש. כואב לי כל כך על המשפחה הנפלאה שלה שנפגעת ואינה יכולה לעשות את הנתק הזה. אני חושבת שהזמן יעשה את שלו ואולי פעם אסלח לה על ההתנהגות הזו. רק שאני לא מבינה מאין כל הרוע הזה מגיע? תודה ששיתפת אותי
 
למעלה