די כבר

[גליזה]

די כבר../images/Emo7.gif

נמאס לי. נשברתי, באמת. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל את כל זה. מה אני עושה פה בכלל? אני הבטחתי לעצמי להפסיק לספר לחצי עולם מה עבר איתי בכל ה...שנתיים וחצי האחרונות? זה התחיל מעזרה לחברה עם הפרעות אכילה ועבר להפרעות אכילה שלי בעצמי, ש"עברו לי" די מהר כי עצרתי את עצמי בשלב מוקדם של זה. זה המשיך בדיכאון נוראי וכמה נסיונות "מכובדים" להתאבד. ומאז הנסיון האחרון עברו שנה וחודש. אני גאה בעצמי, באמת. הרמתי את עצמי אחרי המון זבל שאכלתי, ולא היה לי קל בכלל, אבל הצלחתי בסוף. הבטחתי לעצמי שדי, אני לא נותנת לעבר הזה להפיל אותי כל פעם מחדש. אני באמת כבר כמעט ולא נופלת לזה כל פעם שמשהו מדכא אותי, אבל בכל זאת אי אפשר להתעלם לגמרי מכל הדברים האלה. עברתי טראומות

הדרדרתי מאז בקצב היסטרי בלימודים. הייתי ילדה של מאיות, ובכלל לא קשה לי להצליח (מבחינת הרמה..) אבל מבחינת הלחצים? מי עומד בזה? אני צריכה להגיש את הפרויקט המזורגג (סלחו לי) באנגלית למחר, יחד עם פורטפוליו שלם משנה שעברה ועוד פורטפוליו של השנה. גם 4 שאלות עם AMS, שני בוק ריפורטס ו....סלחו לי אם שכחתי משהו. אני נכשלת במתמטיקה, וממשיכה להבריז מהשיעורים. למה? לא יודעת. אני מפגרת. כמה נמוך אפשר לרדת? אין לי נוכחות סדירה בבי"ס ואה, כן. גם שברו לי את הלב לא מזמן. ועדיין, הוא שבור. אני נשמעת אולי אהבלה עם צרות קטנות של נערה מתבגרת מטומטמת, אבל ככה זה כנראה. אני כ"כ מתוסכלת בשעה שהמורה לאנגלית (רכזת השכבה) נוזפת בי ומרימה לי גבה על זה שוואלה, אני צריכה להגיש כ"כ הרבה דברים כבר מזמן. מזה בונים את המגן שלי והבגרות במאי. אני מתוסכלת כשהמורה למתמטיקה מתנהגת אלי כאילו אני מוגבלת ואומרת לי שאני צריכה לקבל בזה 100, כי זה שאלון 003 והוא הכי קל שלי. אני מתוסכלת כשאומרים לי שלא נכחתי בשיעור במן תוכחה כזאת. אני מתוסכלת בכלל לדרוך בבי"ס. ותסכול גורר תסכול גורר דיכאון. ופתאום יש כ"כ הרבה דברים שאומרים לך שהחיים הם כן זבל טהור, למרות מה שניסית לחשוב קודם. פרשתי ממגמת מחול כי לא עמדתי בעומס וחשבתי לתומי שהילדה שרוצה להצליח מפעם תניא אותי מלשבת כאן כל היום ותזיז אותי ללמוד. האשמתי את האנמיה בכל הצרות שלי והעייפות הקבועה הזאת. אני מרגישה כמו מתה רוב הזמן. איך זה יכול להיות שציינתי את זה ששברו לי את הלב רק בשורה אחת ? אני בורחת מזה, כמו מהכל. לא אוהבת לדבר על זה. מעדיפה לבכות בחדרי חדרים. הכל נשמע כמו סלט מסריח:/ סליחה שחפרתי עד עכשיו

 

[Torn Identity]

קודם כל תנשמי. ../images/Emo24.gif

דבר שני, "אני נשמעת אולי אהבלה עם צרות קטנות של נערה מתבגרת מטומטמת, אבל ככה זה כנראה." שלא תגידי את זה, חס וחלילה. אף אחד לא חושב את זה, וגם אם יש עוד מיליון כמוך, זה לא מוריד מ"ערך המצוקה" שלך או עושה אותך מטומטמת כי לא מעט עוברים את זה, להפך, זה עושה אותך אנושית בדיוק כמו כולם. שום סיבה להתבייש או להתנצל. בכלל, לפני שאמשיך, חשוב לי לציין שאני מאד מזדהה ומבין אותך מאחר ועברתי המון דברים דומים. מסתבר שאנחנו דומים הרבה יותר ממה שחשבנו, לא רק בשם. אני אשמח אם לדבר איתך עוד במסן/איסיקיו/פלאפון/להפגש, רק תצרי איתי קשר במסרים.

בכל מקרה, אני אלך בסדר שלך. בקשר להפרעות אכילה, אני מזדהה ומבין גם אני עובר/עברתי את זה. עד היום. זה לא קל. ועוד מגיע לך כל הכבוד שתמכת בחברה שלך. אם הצלחת להתגבר על זה, אבל באמת, זה יופי. אם לא, את תמיד יכולה לפנות לעזרה אצל דיאטנית או רופא, זו לא בושה. העיקר שתדאגי לעצמך. בקשר לדיכאונות ונסיונות התאבדות, גם פה, חשוב לי מאד לומר לך לא להתבייש. זו לא בושה. את לא צריכה להתבייש בשום דבר, אם את במצוקה ואת צריכה עזרה זה לא עושה ממך חלשה או גורם לבושה. בשביל זה יש חברים, גורמים טיפוליים, משפחה. אף אחד לא רוצה שתשמרי את הכל לעצמך ותעשי עוד ניסיון, זה כי נורא. שוב, גם את זה עברתי (אומנם הנסיונות שלי לא היו "מכובדים" במיוחד ואני לא יודע עד כמה באמת רציתי את זה, אבל עברתי). בלי החברים שהחזיקו אותי זה לא היה עובר לי בכזו קלות. אז דבר ראשון, חשבת לדבר על זה עם מישהו? ההורים יודעים? את רואה פסיכולוג? אולי אפילו פסיכיאטר? זו לא בושה, יכול להיות שיש לך איזו הפרעה ותרופה פשוטה יכולה לפתור לך את זה. זה לא עושה ממך חריגה, מוזרה, משוגעת או לא יודע מה... זה כמו כל מחלה אחרת. חולה סרטן, מתבייש? לא. אני מכיר למשל חולת OCD שלפני שנתיים בערך עלו לה על זה, היא לוקחת (או לקחה, לא יודע) תרופות לזה והיום המצב שלה הרבה יותר טוב מפעם והיא מסוגלת להתמודד עם הרבה. חוץ מזה, בקשר לבית ספר, כן, זה חשוב, אבל זה לא בעדיפות ראשונה. בגרויות תמיד אפשר לתקן, שזה לא יהיה מה שיטריד אותך, את צריכה קודם כל לדאוג לעצמך עכשיו. חשבת לדבר עם היועצת אולי? לספר לה על המצב? שאפילו בלי להכנס לפרטים, דבר עם המורות/מחנכת/מרכזת ויתחשבו בך קצת? לפחות לא יגרמו לך להרגיש שאת צריכה להתבייש במשהו. עוברים עליך דברים לא קלים, את אומרת שחווית טראומות, זה רק טבעי שיהיה לך יותר קשה להתרכז ולהשקיע עכשיו בלימודים. וזין על המורות שלך, סליחה על הביטוי. והלב... אוי, מה אני יכול לומר על הלב?

אני יודע שזה לא מרגיש ככה עכשיו, כי אני נשמע בדיוק כמו החברים שלי לפני 8 חודשים, אבל הזמן עושה את שלו... תאמיני לי, הוא עשה לי ועכשיו לפני שבוע נפלתי לתוך כל זה בחזרה.

אבל בסוף גם זה עובר. יגיע משהו חדש. לא אשקר, זה יכול לקחת חודש, חודשיים, חצי שנה, שנתיים... אבל בסוף זה יקרה. תהיי חזקה, אני מתנצל שחפרתי כמו החיים (מקווה שהיה לך כוח לקרוא הכל) ואני אשמח לדבר איתך, באמת, את לא צריכה לעבור את זה לבד.

 

[גליזה]

*נושמת*

היה לי ועוד איך כוח לקרוא, כי לא חפרת בכלל. אמרת דווקא דברים די חכמים, למען האמת. עם היועצת? דיברתי. גם עם ההורים. לא בקטע של הטראומות. לימודים נטו. היא והרכזת (שהיא גם המורה לאנגלית

) המליצו לי לוותר על מגמת מד"ח, אבל וויתרתי דווקא על המחול. למרות שאני אוהבת את המחול יותר - הסיכויים שלי להצליח במד"ח כ"כ הרבה יותר גבוהים..:/ אני די מצטערת שיצאתי, כי גם ככה זה לא עוזר. אבל שיהיה.. היא ניסתה לעודד אותי ואמרה לי שזה הזמן שלי להשקיע ובלה בלה, והיא תנסה לדבר עם המורה למתמטיקה. אבל שום דבר לא באמת זז שם, וכאילו אמרו לי לתקוע את הראש בקיר

ההורים שלי לא יודעים מזה כלום, אחותי קראה את הבלוג שלי כשביקשתי ממנה פעם אחת והיא רק התחילה לרחם עלי ולנסות להיות דביקי אלי יום יומיים ועבר לה. אף אחד בעצם חוץ מחברים קרובים לא באמת יודע מה קרה וקורה איתי. אמא הציעה פסיכולוגית בלי קשר לזה, כי היא ראתה שהלימודים עושים לי רע ואני מתוסכלת. אבל איך שהיא הציעה לי את זה התחלתי ממש לפחד מזה ואמרתי שלא. כי..כי לא יודעת. אני לא באמת סומכת על פסיכולוגים שלא יילכו ויספרו להורים שלי מה שנאמר שם. פשוט לא. והלב. האמף, עברתי לא מעט אכזבות בשנתיים האחרונות בקטע הזה. אבל זה אולי הדבר הראשון שאשכרה היה משהו, וכ"כ כואב לי על זה

תודה על הכל

אני חושבת שיש לך מסר (חכה כמה דקות, אני חושבת שאהיה צודקת אז

) נ.ב הנסיונות שלי לא היו מכובדים בכלל, אני חושבת שאולי בגלל זה המרכאות. וגם בגלל שהם נובעים מלוזריות

 

[ToryMaster]

שופשופשופ

תקשיבי, הלכתי ליותר פסיכולוגים משיש מקום על היד שלי לספור, ואסווווווווווווווור להם לספר להורים שלך, אלא אם הם סמוכים ובטוחים מעבר לכל צל של ספק שאת באמת נמצאת בסכנה, וגם אז הם חייבים לדבר על זה איתך קודם. זו העבירה הכי חמורה שפסיכולוג יכול לבצע, את מבינה את זה? זו שלילת רשיון ואיסור לעסוק במקצוע שלו באופן כמעט מיידי.אף פסיכולוג לא יעשה דבר כזה, ולו רק בגלל הסיבות האלו, שלא לדבר על זה שגם איכפת לו ממך. כמו שאני רואה את זה? האופציה שלך היא או לגשת לאיש מקצוע שיוכל לעזור לך ללמוד להתמודד עם הדברים, או להרגיש רע ולהתדרדר למי יודע כמה זמן, לפני שתצליחי להרים את עצמך לבד, אם בכלל. קשה לשמוע? כן, נורא, אני שונאת גם להגיד את זה, אבל אני באמת חושבת שזה נכון.

 

[גליזה]

אני אנסה לדבר היום עם אמא..

 

[ToryMaster]

../images/Emo24.gif

 

[דללה]

יקירתי,

אני כל כך מבינה אותך. לפני 3 שנים אחד האנשים הכי חשובים לי נהרג באימון בצבא. את לא מסוגלת לתאר לעצמך איזה תקופה נוראית עברתי. אם זה לא מספיק, המשפחה שלי עברה תקופה נוראית. אחי ברח מהבית, אני הייתי בדיכאון ורבתי עם כל אדם אפשרי ומלא עבודות של אבא נסגרו. אז את יודעת מה עשיתי?? הפסקתי להשקיע בלימודים, הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון, הפסקתי לרקוד, הפסקתי לשיר.. הפסקתי עם כל דבר אפשרי שעשיתי. ואז, אחת המורות שלי לקחה אותי לשיחה והסבירה לי שהיא מבינה שעובר עלי משהו אבל הפיתרון הוא לא להתייאש. נכון, זה קל יותר להגיד מאשר לעשות אבל ככה זה! קשה לך? תשקיעי קצת יותר! את לא טיפשה ואני מבטיחה לך שאת מסוגלת. יש לך עבודות להגיש? שבי ותכיני אותן. אל תבזבזי זמן על המחשב. תוך כמה שעות תסיימי עם זה ותוכיחי לכולם שאת מסוגלת. ואת מסוגלת! אל תחפשי כל הזמן את מי להאשים. הייתי במצב שלך ואני יודעת כמה זה קשה וכמה הקלה מרגישים אחרי שמצליחים. אני מוכנה לעזור לך בכל דבר שתצטרכי (כולל מתמטיקה בתקווה שאני זוכרת). אל תתביישי לבקש.

 

[יעל ניסן]

לפעמים

באמת נראה כאילו הפיתרון הטוב ביותר להפסיק את הסחרחורת זה לקבל פטור מכל ה"צריך ל" ומכל ההתחייבויות שיש לך החל מאנגלית וכלה ב... לא חשוב מה. ונגיד שהיה אפשר לתת לך פטור כזה - איך להערכתך היו נראים החיים שלך בלי המחוייבות לקום בבוקר ללכת לבית הספר ולהתאמץ לעשות דברים שלא בא לך או שקשה לך? יש תרגיל שאפשר לעשות שמחשבתית לפחות יעזור לך לעלות על מסלול פחות מסוחרר. שבי עם עצמך ורשמי את רשימת "העולם המושלם" בעולם מושלם 1. אין אנגלית 2. אין בכלל בית ספר 3. וכו' אשמח אם תחזרי לפה עם הרשימה שלך. ככה כולם יכולים ללמוד איך לווסת ולהתמודד עם עניינים באופן יותר מסתגל - אבל את לא חייבת. אם יש מישהו פה שיש לו כישורים למצוא את השרשור ההוא ממשנתה של ביירון קייטי - מוזמן לחפשו ולקשר לפה. אם יש לך רצון ללמוד להתמודד יותר טוב עם טלטלות החיים - את מוזמנת לקרוא את הספר כולו במקום את התקציר. הספר נקרא "לאהוב את מה שיש".

 

[olsen cool]

../images/Emo24.gif

בכנות,אף פעם לא הייתי במצב הזה שעכשיו אני יכולה לתת לך עצות,אני ממש לא מתכוונת לעשות את זה. אבל אני בטוחה שיש משהו אחד בחיים שלך שכשאת נזכרת בו את מעלה חיוך על השפתיים,חייב להיות דבר אחד כזה,אז למה שלא תחשבי על זה כל פעם שאת מרגישה חרא?אני עשיתי את זה כל פעם שנכשלתי במ"מ ותאמיני או לא,זה עזר לי מאוד. אני מודה שכשרע לי אז קשה סתם ככה להוציא את זה מהראש ולחשוב על משהו טוב,אבל אני משתדלת ולפעמים באמת יוצא לי לצחוק סתם ככה ואנשים פשוט לא מבינים,אני בוכה או צוחקת?

בכל מקרה,תזכרי שאני 24/6 במסנג'ר