קופיפה טובעת
New member
די נו! (טריגר)
אחרי כמה ימים בהם ניסיתי להרים את עצמי למעלה, הבנתי שזה פשוט לא עובד!
אי אפשר להתעלם מהצורך התמידי שלי להכנס למיטה, לישון או לא לישון אבל קשה לי לא להשאב למיטה, בעיקר אם אני בבית ולא צריכה ללכת.
אז יצא שעבדתי כמה פעמים לאחרונה וזה לא טריוויאלי (עובדת בדר"כ רק משמרת אחת בשבוע- שבת) וזה עשה לי טוב במידה מסוימת כי סוף סוף הרגשתי פחות אפסית.
קיבלתי ציון ממש גבוה באחד הקורסים וזה למרות שאני ממש גרועה בלימודים.
התחלתי טיפול שורש- לטפל בעצמי זה תמיד טוב.
הצלחתי לארגן מפגש חברתי שהיה נחמד מאוד עבורי עם כמה אנשים.
והנה שוב... מחר יש לי מבחן ועדיין לא התחלתי ללמוד.
ישנתי שוב ובא לי עוד פעם.
הייתי אמורה להפגש עם חברה וידיד וביטלתי עכשיו כי אני לא מסוגלת להתקלח או לצאת מהבית.
אין לי חשק לכלום.
כל עוד זה תלוי בי, בא לי רק למות!
חשבתי שאם אין לי כבר התקפי חרדה כמו שכתבתי עליהם לאחרונה, אז המצב משתפר.
אבל זה לא תקף לגבי מצב הרוח ועכשיו שוב נפילה לא ברורה.
יכולה רק לשער למה ומלקה את עצמי שאני לוקחת דברים מסוימים בצורה קשה.
כל מה שבא לי זה למות, ךהתאדות, לא להתקיים.
מהי תכלית החיים אם תמיד הכל נגמר בסבל?
אחרי כמה ימים בהם ניסיתי להרים את עצמי למעלה, הבנתי שזה פשוט לא עובד!
אי אפשר להתעלם מהצורך התמידי שלי להכנס למיטה, לישון או לא לישון אבל קשה לי לא להשאב למיטה, בעיקר אם אני בבית ולא צריכה ללכת.
אז יצא שעבדתי כמה פעמים לאחרונה וזה לא טריוויאלי (עובדת בדר"כ רק משמרת אחת בשבוע- שבת) וזה עשה לי טוב במידה מסוימת כי סוף סוף הרגשתי פחות אפסית.
קיבלתי ציון ממש גבוה באחד הקורסים וזה למרות שאני ממש גרועה בלימודים.
התחלתי טיפול שורש- לטפל בעצמי זה תמיד טוב.
הצלחתי לארגן מפגש חברתי שהיה נחמד מאוד עבורי עם כמה אנשים.
והנה שוב... מחר יש לי מבחן ועדיין לא התחלתי ללמוד.
ישנתי שוב ובא לי עוד פעם.
הייתי אמורה להפגש עם חברה וידיד וביטלתי עכשיו כי אני לא מסוגלת להתקלח או לצאת מהבית.
אין לי חשק לכלום.
כל עוד זה תלוי בי, בא לי רק למות!
חשבתי שאם אין לי כבר התקפי חרדה כמו שכתבתי עליהם לאחרונה, אז המצב משתפר.
אבל זה לא תקף לגבי מצב הרוח ועכשיו שוב נפילה לא ברורה.
יכולה רק לשער למה ומלקה את עצמי שאני לוקחת דברים מסוימים בצורה קשה.
כל מה שבא לי זה למות, ךהתאדות, לא להתקיים.
מהי תכלית החיים אם תמיד הכל נגמר בסבל?