coffe to go1
New member
די נשבר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חוסר שינה מוחלט כבר 4 ימים , הבן שלי מאד חולה ואני הרוגה הרוגה הרוגה, אין עזרה מאף אחד , ברגעים כאלה אני הכי מרגישה את הלבד, את הבדידות. הלוואי והיה מישהו שבא ומטפל בי קצת, דואג לי קצת, אני מרגישה מרוסקת, כמו סמרטוט. אני עצבנית בטירוף מהחוסר שינה ומתפקדת כמו רובוט עושה מה שצריך כי אם אני לא יעשה אף אחד אחר לא יעשה , לפעמים אני חושבת לעצמי מה עשיתי שזה מגיע לי? אולי זה רק הרחמים העצמיים שמדברים עכשיו אבל ככה אני מרגישה , בלילה שהחזקתי את הבן שלי שהוא לא מצליח לנשום זה היה באיזה 4 בבוקר חשבתי לעצמי יש אנשים שיש להם הכל והם לא מעריכים את זה, יש לי לקוחות שמספרות לי שיש להן מנקה, ומטפלת ובעל שתומך ועוזר ומעורב, וסבתות שקופצות אם הן צריכות עזרה ומשפחה גדולה שתמיד שם.. והן עדיין מתלוננות , אני יושבת וחושבת על מה לעזאזל הן בוכות הלוואי עליי חצי מהתמיכה הזו ומהעזרה הזו.. פעם אמרתי את זה לאח שלי אז הוא ענה לי את בחרת להתגרש, זה נכון כי אני לא חושבת שצריך לחיות עם מישהו שסובלים ואם אין אהבה.. אז נכון החלטתי להתגרש ואני מגדלת את הבנים שלי לבד מאז שהם תינוקות אבל עדיין למה זה צריך להיות כל כך קשה? למה אין לי אמא שרואה אותי מרוסקת מעייפות ואומרת לי בואי תני לי את הילדים לשעתיים ותלכי לישון. אתם מכירים את זה שלא ישנים אז בשעות הקטנות של הלילה באות כל המחשבות... מצטערת אם חפרתי למישהו הרגשתי צורך לפרוק.. ותסלחו לי אם זה לא מובן אני בקושי רואה בעיניים..
חוסר שינה מוחלט כבר 4 ימים , הבן שלי מאד חולה ואני הרוגה הרוגה הרוגה, אין עזרה מאף אחד , ברגעים כאלה אני הכי מרגישה את הלבד, את הבדידות. הלוואי והיה מישהו שבא ומטפל בי קצת, דואג לי קצת, אני מרגישה מרוסקת, כמו סמרטוט. אני עצבנית בטירוף מהחוסר שינה ומתפקדת כמו רובוט עושה מה שצריך כי אם אני לא יעשה אף אחד אחר לא יעשה , לפעמים אני חושבת לעצמי מה עשיתי שזה מגיע לי? אולי זה רק הרחמים העצמיים שמדברים עכשיו אבל ככה אני מרגישה , בלילה שהחזקתי את הבן שלי שהוא לא מצליח לנשום זה היה באיזה 4 בבוקר חשבתי לעצמי יש אנשים שיש להם הכל והם לא מעריכים את זה, יש לי לקוחות שמספרות לי שיש להן מנקה, ומטפלת ובעל שתומך ועוזר ומעורב, וסבתות שקופצות אם הן צריכות עזרה ומשפחה גדולה שתמיד שם.. והן עדיין מתלוננות , אני יושבת וחושבת על מה לעזאזל הן בוכות הלוואי עליי חצי מהתמיכה הזו ומהעזרה הזו.. פעם אמרתי את זה לאח שלי אז הוא ענה לי את בחרת להתגרש, זה נכון כי אני לא חושבת שצריך לחיות עם מישהו שסובלים ואם אין אהבה.. אז נכון החלטתי להתגרש ואני מגדלת את הבנים שלי לבד מאז שהם תינוקות אבל עדיין למה זה צריך להיות כל כך קשה? למה אין לי אמא שרואה אותי מרוסקת מעייפות ואומרת לי בואי תני לי את הילדים לשעתיים ותלכי לישון. אתם מכירים את זה שלא ישנים אז בשעות הקטנות של הלילה באות כל המחשבות... מצטערת אם חפרתי למישהו הרגשתי צורך לפרוק.. ותסלחו לי אם זה לא מובן אני בקושי רואה בעיניים..
