דכאון להיות או לא להיות זו השאלה

פרוזק

New member
דכאון להיות או לא להיות זו השאלה

הייתי היום אצל הפסיכולוגית שלי ונחשו מה... היא יצאה בהצארה רישמית שאני לא בדיכאון אללויה אני לא בדיכאון יופטילידודלידידו אז מה אני כן? אל דעגה שכרה של הפסיכולוגית עוד לא תן וכנראה שגם בניית הקומה החמישית בבית שלה עוד לא ולכן הפסיכולוגיה היקרה שלנו בנתה עוד תאוריה אדירה על המצב הנוככי שלי. אז נכון אני כבר לא בדיכאון אבל אני צריכה להתרגל לעולם הנורמלי דבר שאני כוויכול לא יודעת איך להתמודד איתו ולא מכירה אותו בכלל ולכן עדיין נראה שאני בדיכאון אבל בעצם כבר אין דיכאון יש רק פחד גדול לצאת לעולם. אבנתם את זה? כן כן זה בדיוק גם מה שאני חושבת פסיכי תמיד ישאר פסיכי אבל עכשיו אני פסיכית עם נתיות חיים שיו אני משעשעת את עצמי יופי אז רק תסבירו לי איך אני אמורה להתמודד עם העולם המתורף אזה שם בחוץ? כשהייתי בדיכאון לא ראיתי אותו בכלל ועכשיו הוא גדול ומפחיד ומבלבל והאמת אבל בניינו דיי משוגע, לא? אז אני לא בדיכאון שיו אתם לא יודעים לאיזה חרדות וסרטים נכנסתי מזה שאני לא בדיכאון יענו עכשיו צריך להתמודד? לחיות ? לעשות את כל הדברים אללו ש.... אממ לא ממש בה לי. יענו עכשיו כבר אין תרוץ. אוף נו הוא לא יכל להשער עוד איזה שבוע כך או לפחות לאכין אותי מראש הוא היה חייב ללכת ככה פתאום? שיהיה ברור למרות שהייתי אצל הפסיכית שלי ... סליחה פסיכולוגית רק היום בבוקר התקשרתי הלייה באיסטריה בארב היא מצידה איתה מעוד שמחה על זה שאני רוצה לאקדים את הפגישה הבאה שלנו (אפילו למחר) ואני אומיי גד מה קורה לי אני מבולבלת ולא יודעת ואכי גרוע תלויה בה כמו שלא הייתי מעולם באף אחד. מצמרר משהו לא? למישהו יש תרופה לגמילה מפסייכולוגים? אפילו לסיגריות יש את המסטיק ניקוטין והכל אין איזה מדבקת פסיכולוגים? אוי אלוהים מה אני עושה עצילו מה קורה לי?
 

פרוזק

New member
המשך

אז כמו שאתם יכולים לראות לפי השעה לא לקחתי כדור היום בעצם זה יותר נכון לומר לא לקחתי כדור הלילה ולמה זה? לא ממש רוצה להתמודד עם המחשבות שבאות כשנכנסים למיטה לא רוצה להיות בחושך לבד אז אני מסתובבת בצ´טים סתם מתרידה אנשים רק לא להיות לבד מה אני עושה עם עצמי?
 
פרוזק יקרה!

ההודעה שהשארת כאן רק מחזקת אצלי את המחשבה על זה שדכאון זה דבר ממכר, עד כמה שזה נשמע אולי מוזר. באמת, לפעמים נורא קל להכריז "אני בדכאון" (גם אם זה לא בהכרח נכון) רק כדי שיהיה תירוץ טוב לברוח לפינה מוגנת וחמה ולא להתמודד עם העולם הגדול והמשוגע כפי שאת קוראת לו ובצדק. לי למשל קשה להסביר את ההרגשה הרעה הזאת שפוקדת אותי לאחרונה לעיתים קרובות ושעליה כתבתי כאן גם אתמול (ואגב: היה ממש כיף לראות כאן את התגובה שלך עליה), זה פשוט מגיע כמו גל כזה. אבל גם גלים בעצם באים כתוצאה מרוח שנושבת ויוצרת אותם ואצלי אין אפילו רוח. סתם, זה בא בלי סיבה. אז קחי לך את הזמן, פרוזק. תעשי מאמץ להפרד לשלום מהדכאון, אבל בקצב שלך. באהבה נטע
 

barocg

New member
בצעי נסיון

קחי רדיו טרנזיסטור קטן חברי לו אוזניות העבירי לרשת ב´ במוצאי שבת מ- 12 בלילה יש יוסי סיאס בימים ב´ ג´ ד´ ה´ יש תוכניות לא מאכזבות עם תחילת השידור אנא כבי אורות ועיצמי עניים ותראי איך שזה עוזר בהתחלה לא תבחיני בשיפור אבל אחר כך את תברכי אותי נסי
 

מאיה-K

New member
מודעות עצמית

לפרוזק היקרה הגיע הזמן להפרד מהפסיכולוגית ולהשקיע את הכסף בעצמך. לכי לאיזושהי סדנא למודעות עצמית, לחשיבה חיובית, להתפתחות דרך צליל או צבע. כל מה שאת צריכה זה למצוא את הכוחות הנמצאים בך. את רק צריכה לגלות אותם ולהאמין בעצמך. יש המון דברים שאת יכולה להתחיל לעשות כבר היום, לדוגמא: מצאי לך בבית חדר פנוי מרהיטים. הסתובבי בחדר כאשר את צועדת וכותבת עם רגלייך את הסיפרה 8. כאשר תרגישי שאת כבר לא צריכה להסתכל על הריצפה התמקדי בקיר בנקודה שהיא אמצע השמונה ואל תסירי את עיניך מאותה הנקודה, ואל תפני לה את גבך. לא תמיד זה כל כך קל למצוא את הצד שבו את יכולה לצעוד מבלי להפנות את גבך לנקודה שבאמצע השמונה שעל הקיר. כשיהיה לך את זה המשיכי ללכת תוך אמירת המשפט: אני משחררת את העבר ומפנה מקום להווה,או כל משפט חיובי אחר אותו תבחרי, שירי את המשפט, ריקדי אותו תוך הליכה על השמונה וכבר תרגישי יותר טוב. הפכי את המשפט למנטרה של היום ואמרי אותו גם כשאת עוסקת בפעילות אחרת כגון שטיפת כלים, יציאה עם הכלב, כשאת מתלבשת וכו. את לא תאמיני איזה שינוי זה יעשה לך. אם את גרה בסביבת הים לכי אל הים בשעת הזריחה או השקיעה. לים יש המון אנרגיות. אם תסתובבי בים כשאת חוזרת על המשפט שלך - זה יעזור כפליים.
מאיה
 
לפרוזק

הי פרוזק זה שמבחינה "פסיכולוגית" לא הוגדרת כמי שיש לה דיכאון, לא בהכרח משחרר אותך לאוויר העולם - לאחריות ולכל מה שנדרש מאדם "נורמלי" פרוזק, אני לא מכיר אותך אבל את כנראה עדינה ורגישה מאד. רגישה לזעזועים מסוגים שונים. אני חושב שעם הזמן תרגישי פחות פחד מהיציאה הזו לאוויר העולם. את פשוט תצרי לך סביבה שבה תרגישי בטוחה. (או שתצרי סביבה כזו בעצמך). כלומר.. תבחרי לך את קצב החיים שלך, את הסביבה שבה את רוצה לגור את האנשים שאת רוצה לראות או לא לראות כל יום וכו´. אני באמת מאמין שתמצאי את הדרך. גם אם החיפוש יהיה מלווה בהרבה חששות ובהתקדמות שתלוה מדי פעם באיזשהי נסיגה. אז מה.. נ.ב גם אני אגב מתעב את ההגדרות המרובעות האלה. הם אומרים שדיכאון קליני נמשך לפחות שבועיים ומלווה ב..א/ב/ג.. ואם זה נמשך שבוע וחצי? נו באמת..
 
המשך קצר

או קיי,בואי נגיד שצריך להפריד בין הרגשה ובין הגדרה קלינית אלה שני דברים שונים. וכשמדובר בדיכאון ההגדרה הזו קשה במיוחד (כי דיכאון הוא בעצם שניהם..)
(אמר ד"ר צינגלבויים תוך שהוא מגלגל טבעת עשן כחלחלה ממקטרתו).
 

פרוזק

New member
הגדרות

דיכאון קליני כבר מזמן עברתי את ההגדרה הזאת לפנאיי שנתיים כבר איבחנו אותי כ"דיסטמית" או כמו שאמא שלי קוראת לזה פוסטמית שזה דיכאון שנמשךמעל שנתיים עם תקופות של מצב רוח סביר אבל עזוב אותך למי יש כוח לזבל שלהם יותר פשוט לומר נדפקתי וזהו
 
../images/Emo25.gif

לפרוזק שלום כמה אני מכירה את התחושה הזאת וכמה בטח שמעת דעות ועצות שכבר יוצא לך מהאוזנים אז אני לא אכביד עליך ביותר מדי מילים. קודם כל דיכאון זה לא מחלה לכל אחד מותר להכנס מפעם לפעם לדיכאון זאת אומרת מצב רוח בזמן של משבר.הקטע הוא בעצם בגישה(ואין פה איזה רמז חס וחלילה לגישה לא נכונה שלך מי יודע אני בטח יכולה ללמוד ממך משהו)חויבית עם כל העצב והקושי והכובד בנשמה חיובי זה אומר לקחת את הדיכאון באיזי לפנק את עצמך בדברים שאתה אוהב אוכל מוסיקה סרט ספר לצאת לנשום אויר דוקא ברגעים שהכי מתחשק להתכוץ בפינה לדפוק את הראש בקיר ולצרוח עד השמים.בקיצור קח הכל בקלות גם אם זה כבד דיכאון לא הופך אותך למצורע זה חלק מהחיים בהצלחה חנה
 

Mאיה

New member
מכל מה שכתבת כאן...

אני קולטת המון פחד. אני לא קולטת דיכאון...אבל אני לא פסיכולוגית ואני גם לא את! רק את יודעת באיזה מצב את נמצאת, ואם תשאלי את עצמך ותעני לעצמך בכנות, כבר תדעי את התשובה האמיתית... האם זה הפחד? או הדכאון? אין לי הרבה תשובות אליך, כי אני לא מבינה גדולה בדכאון...לעומת זה אני יכולה לאמר לך שהרבה פחדים ליוו ועדיין מלווים אותי. עם כל פחד צריך להתמודד לבד. הפחד הכי גדול הוא הפחד משינוי, ולפי דעתי הוא גם העיקרי בחיינו, כי כל החיים אנו חווים שינויים מכל הסוגים. בדקי האם זה הפחד מלאבד את המוכר (הביקורים אצל הפסיגולוגית) ולהתחיל משהו חדש (התמודדות עם העולם לבד, ללא מתן עיצות)- לפי דעתי זה מה שאת עוברת...אבל תקני אותי אם אני טועה. שלך בהמון חיבה, Mאיה.
 

פרוזק

New member
נראה לי שזה הפחד

את הדכאון אני מכירה טוב לצערי הרב אנחנו חברים כבר 22 שנה (ואני בת 22) חוץ מכמה ימים שניפרדו דרכינו אבל הוא תמיד חזר. אני לא מתקוונת לעזוב את הפסיכולוגית שלי עכשיו ממש לא אחריי כל כך הרבה זמן שהייתי בדיכאון צריך ללמוד לצאת מזה לאכיר את העולם וכמו שהיא אגדירה את זה אני עכשיו תינוקת שלומדת ללכת
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
אז פרוז

אחרי שיחזור אליך המחשב שכרגע הוירוס הכריע אותו (ואני מקווה שתקני לך אנטיוירוס ראוי לשמו), תקראי את זה אולי. יש כל מיני גישות לנפש האדם ויש גישות, גם בין אנשי מקצוע בתחום, שמתנגדות לדיאגנוזות ותוויות למיניהן, שנועדו בסך הכל לקטלג אנשים בצורה כלשהי כדי לדעת איך התייחס אליהם. בעצם, יש אדם ויש לו כאב, שיכול לנבוע מכל מיני סיבות כל הכאב הזה שזור באישיות שלו ומתערבב עם מה שהוא ועם איך שהוא גדל, כך שכל כך קשה להפריד ולהגיד - זה דיכאון וזו אישיות, עם הפחדים שלה מהתמודדות עם החיים. ובעצם מה זה חשוב איך קוראים לזה, נגד שחלק ממה שכואב ניתן לרפא עם כדור זה או אחר. אבל זה רק חלק, ויש מכלול שלם שתומך בחלק הזה ומחזק אותו. מה איתו? אין כדור שיכול להקל שם. ואולי באמת מה שנשאר שם זו עבודה קשה על עצמך והתמודדות דרך חיים בעולם הזה, למידה של איך ומה דרך הרגליים והידיים שלך. אה, וכן, זה מפחיד. אבל לא רק!
 

stonefroze

New member
אני שמח לשמוע על כך

אני שמח לשמוע שיש גישה אחרת לטיפול בבני אדם,גישה שאינה מדביקה על האדם תווית ומקטלגת אותו מתחת לאיזו דיאגנוזה. רק מי שמביט על אדם בגובה העיניים יוכל באיזושהי צורה לעזור לו. הצורך של האדם להגדיר כל דבר ידוע. מאחורי הצורך הזה עומד הפחד מפני אובדן שליטה על המציאות האנושית המורכבת וגם לרופאים יש פחדים וכאן באה לידי ביטוי אהבת ההגדרות שלהם. אולם האדם איננו סתם הגדרה ולעולם לא יהיה הגדרה. ההגדרה היחידה של האדם היא שהוא אדם וכל אדם רוצה שיתנו לו כבוד גם במצוקתו וסבלו. אף אדם לא רוצה שיגידו לו מהו ומיהו. האם עד כדי כך הוא שטחי ולא מורכב? האם עד כדי כך סבלו חסר ערך וחסר משמעות? כל אדם הוא אוטונומי.יש לו ריבונות. אם פגענו בריבונותו של אדם על נפשו אזי לא עזרנו לו.נקודה. הוא יפתח לקבלת עזרה אך ורק כל עוד ריבונותו על נפשו הייחודית,המורכבת,המסתורית נשמרת. והנפש של כולנו היא ייחודית,מסתורית ומורכבת. כך היא הייתה מאז ומעולם.כך עליה להישאר. וזאת היא בעצם הסיבה ששום כדור בפסיכיאטריה לעולם לא יהיה כדור פלא. כדור הפלא היחיד היה ונשאר בנפש האדם עצמו. האדם רק צריך למצוא אותו ולשם כך לפעמים עליו להסתייע בעזרה. כן,גם בעזרה מן הסוג שמציעים כאן בפורום של אתר סהר.
 
יום חמישי האחרון

הייתי אצל שי. דיברתי איתו ואז באתי לרשום את הפגישה הבאה בכרטיס. ואז אמרתי דוקטור-אני יודעת שנגמר הזמן אתה חייב להגיד לי מה יש לי!!!!! הוא היה המום לעולם לא דיברנו על זה-אמרתי אני חייבת לדעת דיכאון? חרדה? פחד? פסיכיות תגדיר כבר!!!
(ותאמינו לי הפרצוף הכועס הזה לא רק על המסך-בחיים מתרגלים אלי-הרופאים שמים לי חזרה על פניהם חיוך של פסיכית , הפרצוף הכועס שלי נרגע, ומתחלף ב-
) אני הולכת לנורולוג-מכירה את הסיפורים. אני הולכת לאורטופד -מכירה את הסיפורים אני הולכת לרופא נשימתי-מכירה את הסיפורים. אני הולכת לקרדיולוג -מכירה את הסיפורים.. והרשימה עוד ארוכה(כל מיני רופאים שאני דואגת לשלומם, ולפעמים עושה להם ביקורת לוודא שהם מרגישים טוב
...) אני הולכת לפסיכיאטר ואני לא יודעת מה יש לי????? הוא נלחץ <שגזלתי לו עוד דקה מעבר לזמן אבל זרק משהו>,
את רוצה נדבר על זה בפגישה הבאה.
אבל אני לא רופא פנימי. אני לא רופא לב אני לא רופא ריאות אני לא יכול להגדיר שיש לך דבר איקס. יש לך טיפה מזה טיפה מזה טיפה מזה , את לא חיה, יש לך חיי משפט, יש לך חיי תלות, ....יש לך מציאות חיים לא אנושית מכמה הבחינות...אני לא מתכוון להגדיר לך תויות..... מוזר אני דווקא לא אהבתי את זה.......אני רוצה תוית!!! אני רוצה שיהיה לי איזה שהיא מחלה מוגדרת, שאוכל לקרוא עליה, ללמוד אותה, לפתח שיטות טיפול עצמי , משהו לנצח אותו-אני לא יכולה לחיות עם משהו לא מוגדר, משהו ערטיאלי, אומנם מנגד לפעמים הידיעה הורסת אותי. אני חיה מדעים מדויקים, אני צריכה מספרים, הגדרות. ומנגד אני שונאת את התחזיות הרפואיות.ואין סתירה בין הגדרה לתחזית שני דברים שונים. לאמר למישהו לדוגמא אתה חולה סופני-זו הגדרה. ולאמר למישהו אתה תחיה עוד שנה-זו תחזית. זה שני דברים שונים, ואת אלה שעושים את החלק השני אני שונאת-כי אין להם זכות מוסרית, רק כיסוי תחת משפטי. רחל-נשמה ואין בזה שום הכללה-נמאס לי שלא מבינים אותי.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
הנפש

או מה שאת מבקשת תשובות לגביו, אין בו וודאות ובהירות. היא דבר מורכב ולכל אדם ובכל מצב, היא משתנה ומפתיעה מחדש. אבל האיש נתן לך גם כך, מהשרוול יופי של הגדרות... אם תתעמקי בהן, תוכלי לראות איך את יכולה לעזור לעצמך. אולי לא נכתב ספר על התמודדות עם חייך, כי לא יודעת כמה אנשים חיים בדיוק את מה שאת חיה ואפילו בערך. אבל את יכולה לראות בעיות ספציפיות ולנתח כל אחת בנפרד, למצוא להן דרכים להקל...
 

stonefroze

New member
רחל יקרה

הן זה בדיוק מה שאמרתי. ההגדרות נועדו לעזור לנו להתמודד עם הפחדים. כאשר יש הגדרה אזי לכאורה אנו "מכירים" את הדבר. אולם ההגדרה לעולם אינה יכולה להיות משהו גורף ואין אנו צריכים לחשוב שחיינו תלויים בהגדרה כזאת או אחרת שאחרים ולא אנחנו הגדירו בשבילנו. אני מאמין,שאת האדם המסוגל להגדיר לעצמו את מצבו גם כשאת נעזרת באחרים. ולא תמיד,עד כמה שהדבר נשמע רע יכולה להיות הגדרה. ויש מצבים שבהם יש הגדרה אולם עדיין הפחד של בני האדם גדול כי ההגדרה אינה פותחת פתח כלשהו לתקווה. ולכן מרבית בני האדם מתעלמים רוב חייהם מההגדרה וחיים כל אחד,לפי דרכו,לפי נסיבות חייו,כמיטב יכולתם, אם תהיה רבה היא או מועטה. ושוב הגדרה-אם אינני טועה-שורש גדר. לקחת משהו מהאין סוף ולגדר אותו. או אז נוצרת לנו אשליה שאנו מכילים אותו בעיננו ועל כן יכולים להתמודד עמו. אולם זאת אשליה רחל.אשליה בריאה אומנם אולם עדיין אשליה וכמו כל אשליה אנו עלולים יום אחד להתפכח ממנה ואו אז תבאנה האכזבות הקשות. יש הרבה אנשים שמחלתם הנפשית ניתנת להסבר בשורשים פיזיולוגיים מוחיים. ההגדרה הזאת טובה אולי לפסיכיאטרים על מנת לדעת איזה טיפול תרופתי(שהוא אכן דבר חשוב מאוד) לתת.אולם ההגדרה לא תמיד עוזרת לאדם הסובל להתמודד טוב יותר עם מחלתו.ברגע שקיבל תווית לפעמים הוא רואה את עצמו כבר כשונה משאר בני האדם, שונה לנצח ואומללותו רק מתעצמת. ההגדרה במקרה הנל לא יכולה גם להנחות את האדם כיצד להתמודד מבחינה חברתית. והחיים החברתיים של האדם הם הם הרי שורש קיומו האמיתי.
 

פרוזק

New member
אני מבינה אותך

בניי אדם אוהבים לקטלג יענו לשים תויות אחד על השני לשייך לקבוצות זו הדרך שלנו להתמודד עם העולם כנראה למשל את רואה מישהו וישר הוא זכר או נקבה ילד או מבוגר גם אלה תויות של קיטלוג אומנם ברמה הבסיסית ביותר אחרי זה כשמקירים יותר יש קיטלוג של במה אנחנו דומים במה אנחנו שונים ויש את התויות שלנו עצמנו אני מופרע אני נחמד אני מצחיק וכאנחנו מרגישים משהו אנחנו ישר מחפשים דרך לתת לא שם שנדע מה זה שנוכל לאגדיר לאבין אני כל כך מבינה אותך בשאלה מה יש לי, במשך שנים לא ידעתי מה יש לי והחוסר ידיעה אזה מתסקל מעוד ואז כשסוף סוף נתנו את האבחנה אחריי שלחצתי הרבה על הפסיכיאטרית שלי איתה מעיין אנחת רווכה לא בגלל שההבחנה איתה קלה או משהו כזה אלה רק בגלל שהיה לזה שם שזה לא רק נדמה לי שמשהו לא בסדר אלה בגלל שקיבלתי את האישור שבעמת משהו לא בסדר ואפשר לקרוא עליו ולדעת עם מה אני מתאסקת. בקשר לפסיכיאטר שלך לפי מה שכתבת עליו אני לא ממש אוהבת אותו איפה הרגישות? דקה לפה דקה לשם אפשר לחשוב. הפסיכיאטר הנוככי שלי שהוא אדם מדהים יכול לשבת איתי שעה ומשהו ולא ממש אכפת לו עם יש אנשים בחוץ כשאני צריכה משהו או כשכל אחד אחר צריך משהו עוד אסבר או כל דבר הוא ימצא את הזמן ויתן לו את זה. אבל האמת שהפסיכיאטר הנוככי שלי הוא בעמת משהו יוצא דופן ומיוחד. אני במקומך הייתי זורקת כיסא על הפסיכיאטר שיראה מה זה מופרעת אמיתית שלך פרוז
 
היי

טוב זה יומי הראשון פה רק רציתי להגיד כמה דברים א: שכל העולם הזה מבולבל בתוך עצמו ואני אישית איני מאמין בפסיכולוגים הפסיכולוג האמתי זאת אך ורק את כל השאר זה רק עזרה מהצד מבלי לפגוע בפסיכולוגים ב: בתור אחד שרע את המוות בכל מיני דיכאונות ראיתי גם את האור שנמצא בסוף ולכן נכנס בי דחף עז לעזור לאנשים כי קיבלתי מסר לתת מה שיש לי בפנים ג: כל חיינו מלאים בבילבולים אבל רק דבר אחד בטוח אנחנו תמיד יודעים מה אנחנו רוצים מעצמינו איני מאמין שפסיכולוגית יש מנדט להגיד האם יצאת מדיכאון או לא רק את יודעת שכן כל החיים הם בעצם מסע ואם כבר מסע אז טיול תחיי את הרגע אל תתני לאף אחד לקחת ממך את הזכות הזו יכולים לקחת ממך הכל חוץ מדבר אחד התקווה הפנימית שבתוך ליבך בעצם הטיול שלך יכול להיות קצר ויכול לימשך המון זמן רק את מחליטה מתי לעבור את הגבול (אם יש בכלל גבול?) כי גבול זה דרך חיים בתור אחד שהוכיח לעולם שאין כזה דבר נורמלי כי כולנו חולים במשהו ולגבי הבדידות שאוחזת אותך ?? תני ללב לדבר לא למחשבות דברי עם הרגש שלך תני לעצמך כך אל תרימי ידים !!! רוב האנשים בורחים מעצמם ושוקעים בתוך המים הרדודים של עצמם כי קשה להם לעלות למעלה לראות את האור הפנימי ולפי ההתרשמות שלי את בחורה מאוד יצרתית ומאוד רגישה תני יד לרגש ותפתחי עולמות חדשים בחייך אם אנשים לא מבינים אותך זה בגלל שהם לא מבינים את עצמם ולסיום אני מאחל לך שיהיה לך את היום הכי קסום שיש מלא בשבלולים ופרפרים בשלל צבעים וגוונים ורק תהני וזכרי תמיד לחשוב על האהבה בעולם שלך .
 
למעלה