אתי, תודה על הדאגה...
אני אכן מותשת מאוד. פיזית ונפשית, אבל יחד עם זאת ...זה היה הפיקניק הכי מוצלח בארבע השנים האחרונות. ואני כל כך מרוצה ומרוגשת, שהעייפות היא פרט שולי. בדיוק כך אודליה היתה רוצה שנציין את היום הזה. עם ילדים שמשחקים ומשתוללים, עם אוירה מאוד נעימה ונינוחה, עם בני המשפחה והחברות הקרובות, ובעיקר עם הרבה אוכל. היא כל כך אהבה אוכל, וידעה ליהנות ממנו, ולשמור על גוף מעורר קינאה. כולם ידעו שזה היום של אודליה, הזכרנו אותה בינינו בכל מיני מעשי קונדס שלה, וכל מי שהזכיר את שמה העלה חיוך. אי אפשר להגיד שלא היה שם עצב, אבל לא כזה שיקלקל את האוירה. ילדים מביאים איתם, צחוק ושמחה , ואודליה כל כך אהבה ילדים, כך שזו מתנה נפלאה בשבילה היום בנסיבות הקיימות. תודה לך אתי על ההתעניינות והדאגה, אני אשמח לשמוע מה דעתך על הספר {אם כבר קיבלת בדואר}.