אנלוגיה בעייתית
אין איזשהו קעקוע אוניברסלי שכולם עושים - אז דווקא קעקועים כן יכולים להיות כלי לביטוי עצמי. החלקה מביאה למראה אחיד והיא לא כלי לביטוי עצמי בשום צורה שהיא.
היום זה מעט בעייתי לחיות ללא מכשיר סלולרי. לחיות בלי החלקה, לעומת זאת, אפשר.
אני חושבת שיש הבדל בין דברים שאתה עושה כדי להיראות לבין דברים שאתה עושה כדי לחוות. כלומר, קשה לומר שאדם חווה למען אחרים. החוויה הפיזית משתלטת לך על כל הגוף - כלומר, ההנאה או החוסר הנאה שלך יכריעו האם תמשיך לעשות את זה ולכן לדעתי אי אפשר לומר שאתה שותה בגלל מניעים לא אותנטיים. מתחיל לשתות - הגיוני שלא מתוך רצון טהור, ממשיך לשתות - אני נוטה לחשוב שלא. בכל אופן, המניעים שגורמים לבן אדם לעשות החלקה הם לרוב לא אותנטיים בעיניי. אני לא מבינה מה ההבדל בין שיער חלק לגמרי לבין שיער לא-ממש-חלק מבחינת החוויה. זאת אומרת שבעיניי אין ערך מוסף לנזק שזה גורם, אין איזשהו משהו שמפצה על זה כמו במקרה של אלכוהול. מה, זה כאילו בוסט לאגו? המדיה גרמה לזה להיראות ככה. היא הגדירה מה יפה, ברגע שאתה לא נכנס בהגדרה, הביטחון העצמי שלך ירוד ואז כדי להעלות אותו אתה צריך לעשות כל מני פעולות לא טבעיות כדי לברוא לעצמך ביטחון עצמי. אנשים שמבססים את הביטחון העצמי שלהם על עד כמה השיער שלהם חלק (דלית) זה די עצוב. כאילו, אז מה אתם עושים בbad hair day? לא רוצה לדעת.
סיגריות מוצגות בקולנוע ובטלוויזיה מאז ומעולם כדבר מגניב וסקסי, שגם כאן שטיפת מוח ממושכת היא שגרמה לאנשים לרצות להתחיל לעשן.
אני מניחה שעכשיו תגיד שאין לי זכות לקבוע איזה רצון הוא טהור ואיזה לא, ואז הוויכוח ייכנס ללופ כי הגבול בין הרצון שלך לבין רעשי הרקע של המציאות שמחוצה לך הוא מטושטש להחריד.
אני לא טוענת שאפשר לחיות לגמרי קיום נטול השפעות חיצוניות, אבל כן אפשר לחתור לאיזושהי מידה מינימלית של אינדיבידואליזם.