משוטט בדרכים
New member
דלתות מסתובבות לתל אביב
אהלן חברים, חדש בפורום הזה, ובתור אחד כזה אני אשמח לקבל עצה ממנוסים יותר ממני בנושא: ביום שישי האחרון, הגעתי לאחד הקניונים כדי לקנות כמה פרטי לבוש באחת החנויות. זוג סיים זה עתה את הקנייה ויצא מהחנות. בחנות הגדולה נותרו 4 מוכרים ואף לא קונה אחד. ביקשתי מהמוכר בקופה להראות לי פריט ציוד שחיפשתי. מייד זינק עלי מוכר אחר, ולקח אותי מידי המוכר הראשון, לחלק אחר של החנות. "אין לנו את מה שאתה מחפש, אבל יש לי את זה" והצביע על משהו דומה. "לא" עניתי, "זה לא מה שאני מחפש. אבל אם אני כבר כאן, בוא תראה לי נעליים". הוא הנהן בהסכמה ומייד לקח אותי למדפים. הוא ישב איתי כל זמן שמדדתי את הנעליים (שזה בערך היה שווה לזמן שהיה לוקח לי להמתין במשרד הפנים לקבלת דרכון כשאני מחזיק מספר 253 או לחילופין זמן הזחילה בפקקים של יום ראשון בבוקר לת"א). לאורך כל הזמן הוא דואג לשבת רק לידי ורק לידי, ואפילו שיום שישי היום, והחנות מתמלאת קונים, והמוכרים האחרים משוועים לידים נוספות לעזרה, הבחור צמוד אלי ולא זז. בינתיים השיחה זולגת מנושא הנעליים לכיוונים אחרים כמו מה אני עושה, לאיפה אני נוסע כדי להשתמש בנעליים ועוד נושאים פחות ויותר אישיים. משהו קצת יותר אינטימי מקנייה של חלב ולחם במכולת השכונתית. אני משלם לו ומבטיח לחזור לספר לו אם הנעליים כל כך שוות כמו שהוא אמר או לא. ברגע שייצאתי מהחנות הנעליים רצו לעשות פניית פרסה ולחזור לחנות לבקש את מספר הטלפון שלו. "אבל מה אם הוא בכלל לא הומו ?" שאל הצד הרציונאלי והמשכתי ללכת. איזה פחדן אני. מה כבר יכול לקרות ? אז, לפי השראת דלתות מסתובבות, ככה: תסריט 1 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" והוא עונה "לא, לא, תזכיר לי ?". "זהו, הוא בטוח לא הומו" אני חושב לעצמי. "קניתי אצלך נעליים, דיברנו על הטיול שלי, שבסופו של דבר התבטל" אני עונה. "לא, מצטער, אני ממש לא זוכר. אתה יכול להזכיר לי ?" ואז אני מפרט תוך כדי ריסוק הפנטזיה שלי לגבי נטייתו המינית. תסריט 2 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן," הוא עונה," בטח, חיכיתי שתבוא. מה אני יכול להציע לך ?" "לא הרבה" אני עונה "אבל אני יכול להציע לך קפה ?" "כן, בשמחה" הוא עונה ואני מודה לאלוהים שהתסריטים הראשונים במוחנו אף פעם לא עובדים אבל השניים כן. תסריט 3 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן" הוא עונה "אתה מרוצה מהם ?" "כן, מאוד" אני עונה "אבל מחיי האהבה שלי פחות והייתי שמח להכיר אותך יותר" (איזה משפט פלצני..). הוא נעשה חיוור ותוך כדי החלפת צבעים אני רואה ברקע את החברים-מוכרים שלו נשפכים מצחוק על התקרית המביכה של עוד הומו שניסה להתחיל עם החבר הסטרייט שלהם. תסריט 4 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן" הוא עונה, "האמת שניסיתי להתקשר למספר שרשמת על הקבלה של הישראכרט אבל לא הייתה תשובה, הטלפון שלך זה...." ואני מודה לחברות האשראי שמכריחות אותנו לתת את מספר הטלפון. איזה תסריט אתם הייתם בוחרים ? איך אתם הייתם מתחילים עם הבחור ? כל ניסיון או תסריט קודם יתקבל בברכה.
אהלן חברים, חדש בפורום הזה, ובתור אחד כזה אני אשמח לקבל עצה ממנוסים יותר ממני בנושא: ביום שישי האחרון, הגעתי לאחד הקניונים כדי לקנות כמה פרטי לבוש באחת החנויות. זוג סיים זה עתה את הקנייה ויצא מהחנות. בחנות הגדולה נותרו 4 מוכרים ואף לא קונה אחד. ביקשתי מהמוכר בקופה להראות לי פריט ציוד שחיפשתי. מייד זינק עלי מוכר אחר, ולקח אותי מידי המוכר הראשון, לחלק אחר של החנות. "אין לנו את מה שאתה מחפש, אבל יש לי את זה" והצביע על משהו דומה. "לא" עניתי, "זה לא מה שאני מחפש. אבל אם אני כבר כאן, בוא תראה לי נעליים". הוא הנהן בהסכמה ומייד לקח אותי למדפים. הוא ישב איתי כל זמן שמדדתי את הנעליים (שזה בערך היה שווה לזמן שהיה לוקח לי להמתין במשרד הפנים לקבלת דרכון כשאני מחזיק מספר 253 או לחילופין זמן הזחילה בפקקים של יום ראשון בבוקר לת"א). לאורך כל הזמן הוא דואג לשבת רק לידי ורק לידי, ואפילו שיום שישי היום, והחנות מתמלאת קונים, והמוכרים האחרים משוועים לידים נוספות לעזרה, הבחור צמוד אלי ולא זז. בינתיים השיחה זולגת מנושא הנעליים לכיוונים אחרים כמו מה אני עושה, לאיפה אני נוסע כדי להשתמש בנעליים ועוד נושאים פחות ויותר אישיים. משהו קצת יותר אינטימי מקנייה של חלב ולחם במכולת השכונתית. אני משלם לו ומבטיח לחזור לספר לו אם הנעליים כל כך שוות כמו שהוא אמר או לא. ברגע שייצאתי מהחנות הנעליים רצו לעשות פניית פרסה ולחזור לחנות לבקש את מספר הטלפון שלו. "אבל מה אם הוא בכלל לא הומו ?" שאל הצד הרציונאלי והמשכתי ללכת. איזה פחדן אני. מה כבר יכול לקרות ? אז, לפי השראת דלתות מסתובבות, ככה: תסריט 1 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" והוא עונה "לא, לא, תזכיר לי ?". "זהו, הוא בטוח לא הומו" אני חושב לעצמי. "קניתי אצלך נעליים, דיברנו על הטיול שלי, שבסופו של דבר התבטל" אני עונה. "לא, מצטער, אני ממש לא זוכר. אתה יכול להזכיר לי ?" ואז אני מפרט תוך כדי ריסוק הפנטזיה שלי לגבי נטייתו המינית. תסריט 2 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן," הוא עונה," בטח, חיכיתי שתבוא. מה אני יכול להציע לך ?" "לא הרבה" אני עונה "אבל אני יכול להציע לך קפה ?" "כן, בשמחה" הוא עונה ואני מודה לאלוהים שהתסריטים הראשונים במוחנו אף פעם לא עובדים אבל השניים כן. תסריט 3 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן" הוא עונה "אתה מרוצה מהם ?" "כן, מאוד" אני עונה "אבל מחיי האהבה שלי פחות והייתי שמח להכיר אותך יותר" (איזה משפט פלצני..). הוא נעשה חיוור ותוך כדי החלפת צבעים אני רואה ברקע את החברים-מוכרים שלו נשפכים מצחוק על התקרית המביכה של עוד הומו שניסה להתחיל עם החבר הסטרייט שלהם. תסריט 4 : אני חוזר לחנות השבוע. הנה הוא בקופה. "אהלן, זוכר אותי – מהנעליים..?" "כן" הוא עונה, "האמת שניסיתי להתקשר למספר שרשמת על הקבלה של הישראכרט אבל לא הייתה תשובה, הטלפון שלך זה...." ואני מודה לחברות האשראי שמכריחות אותנו לתת את מספר הטלפון. איזה תסריט אתם הייתם בוחרים ? איך אתם הייתם מתחילים עם הבחור ? כל ניסיון או תסריט קודם יתקבל בברכה.
