................
את דעתך הוא הרי יודע (בעלך כמובן) אני מציעה לתמוך בו במה שהוא לא יבחר לעשות, אבל לא בהכרח לעודד אותו "לעבוד" על הקשר עם אביו, אני בעד שמירה על יחסים וססטוס-קוו קורקטי עם ההורים ולא להתאמץ מעבר לזה אלא אם אנחנו מוכנים לספוג את עוצמת סטירת הלחי האפשרית מאכזבה לאחר מאמץ יוצא דופן ל"שיפור" היחסים. עמית בעד לתת לדברים לגווע באופן כללי והוא אומר למשל שאמא שלו פשוט לא שווה את המאמץ ואם היא רוצה ממנו משהו היא יודעת איפה למצוא אותו. בקיצור מה שאני אומרת הוא לשבת בשקט ולא לאמר כלום פשוט להיות שם, אם הוא ישאל מה דעתך בנושא תגידי את האמת: את תתמכי בו ולא משנה מה תהיה החלטתו אבל יהיה לך חבל לראות אותו נפגע שוב מאדם שלא ראוי, אבל תדגישי בפניו שתמיד תהיהשם לאעזור לו לאסוף את השברים. אפרופו אצלנו המצב הוא כזה בעיניין "גיסתי" שהיא אפילו לא אחות ביולוגית היא "רכש" פגום מברזיל, כן כן, לא כל הילדים המאומצים הם סיפורי הצלחה ויש ילדים שאחרים לא רצו כי הם פשוט "סחורה פגומה", ועכשיו אסור להגיד שהיא X,Y,Z כי אסור לרמוז שהיא לא רצויה או להגיד שהיא לא חלק מהמשפחה (תסביך של מי שמשחק על "אף אחד לא אוהב/רוצה אותי") אבל לה מותר להגיד ולעשות כל מה שבא לה כי היא תמיד יכולה לאיים שהיא תעזוב אותם כי הם לא באמת ההורים/משפחה שלה, אבל לנו אסור. ובאמת שבוע הבא הם(היא וההורים) נוסעים לברזיל (!!!!) לפגוש את האמא הביולוגית שלה.
