The Editor
New member
דמות מעניינת שיצרתי במשך סיפור
כתבתי סיפור מתח שנורא התחברתי אליו ואהבתי אותו ופרסמתי אותו בתור בלוג בתפוז, הסיפור חולק ל11 פרקים כשכל שבוע ככה כתבתי עוד פרק ועוד אחד ככה, עד הסוף... בעצם במשך הסיפור התפתחה לי דמות מטורפת, פסיכית נורא מעניינת שממש ממש נקשרתי אליה לדמות קוראים "דינה" הנה הפרק הראשון וחשוב לי להדגיש שהמספר הוא לא אותה הדמות: פרק 1 - הערב עם שני מקרי המוות שכבתי על מיטתי בחדרי ובהיתי במרקע הטלוויזיה חסר עניין, כן תהיה שביתה בתחילת שנת הלימודים שמתחילה בעוד קצת פחות משבועיים או לא תהיה, זה מה שעניין את קרייני החדשות המבריקים והמצוחצחים. אני למעשה ידעתי את התשובה לכך, לא, אני לא חוזה ולא מנבא עתידות אבל אני מציאותי. אני יודע שלא משנה כמה דיונים יהיו כמו כל שנה, שנת הלימודים תתחיל בראשון לספטמבר ואני בוחר להאמין בזה ולא לאכזב את עצמי כמו כל פעם מחדש. הבטתי בשעון הגלישה שהיה על פרק ידי, הוא הראה שהשעה 8 ורבע וידעתי שיש עוד יותר מדי זמן עד 7 וחצי בבוקר שלמחרת. התקרבתי לחלון השמאלי בקומה העשירית של הבניין המפואר שבמקרה היה חלון חדרי והבטתי דרכו אל המרינה היפה של הרצליה שמכאן לא נראתה כ``כ רחוקה כאילו פשוט יכולתי לקפוץ אליה בקלות, מה שלא היה כ``כ מציאותי, כי סביר להניח שהייתי מתרסק על ערוגת פרחי ההיביסקוס שבחצר היפה של משפחת לוי בקומה ראשונה. כן, כל הדיירים בבניין המושלם שלי היה מבוססים היטב, ממשפחת לוי שבקומה הראשונה ועד ביתה האמנותי של גברת פורמן בפנטהאוז בקומה השש עשרה. כולם דאגו לתרום סכומים נכבדים לבתי חולים או בתי תמחוי אך באותה מידה ואף יותר ידעו לפנק את עצמם בחופשות משפחתיות בקלאב מד באיי הבהאמס או בחורף בחופשות סקי בשוויץ או להוסיף ג`קוזי עם זרמים יותר משוכללים כל פעם מחדש לחצר או מרפסת ביתם. יש מי שהיה מקנא במושלמות של הבניין ודייריו, אבל לא כולם יודעים כמה יפה הקנקן הרומאי מבחוץ שלא כמו הקנקן מבפנים עם מי הביוב הירקרקים. חיכיתי שיגיע 7 וחצי בבוקר כדי שאוכל לרדת לים לגלוש כמו כמעט כל יום אחר בחופש הזה שלפני כיתה יא` עם חברי הטוב ביותר - עמית. בעוד אני מהרהר לפתע רוח חזקה וקרה נכנסה לחדרי והעיפה את הוילון עד למנורת התיקרה, זה היה מבהיל לרגע אבל נעים ברגע שאחרי, חיכיתי שיעבור הזמן ואני אהיה עייף מספיק בשביל להירדם ולישון טוב בלילה כדי שמחר יהיה לי את כל הכוח שאני צריך, לפתע נשמעו צעקות עמומות מלמעלה: "מייסי! מייסי! לא, מייסי!" ואז נשמעו כמה קולות אנחה, חבטה, אנחה ולבסוף סוף סוף שרר השקט, שיערתי לעצמי שזה מטלוויזיה של מישהו, סרט פעולה?! מתח?! אימה?! לא יודע, אבל זה לא עניין אותי יותר מדי מהו שם הסרט ובאיזה ערוץ הוא, מי מככב בו או מתי הוא נגמר. כשתי דקות לאחר מכן נשמעה צעקה מחרידה, של גבר, ממש בסראונד מהקומה העליונה ביותר עד לתחתונה ביותר ואז נשמעה חבטה איומה בקרקע ואז רק הבנתי שלאף אחד אין כזאת מערכת קולנוע ביתית מדהימה בבית שתגרום לכל השכנים להאמין שמישהו באמת קפץ או נפל מהקומה האחרונה, רצתי מהר לחדר המדרגות ושם כמותי עמדו עוד מספר לא מבוטל של אנשים שהתעניינו במקור הרעש, ניסיתי לברר מה קרה. לפתע נשמעה צעקה נוספת והפעם של אישה צעירה שצעקה "מהר! מהר!" בואו מהר!". אני והשכן מהדירה ממול, רווק בן 30 ששמו ארז החלטנו לעלות ביחד במעלית לקומה האחרונה שמשם היה ברור כי הגיעה הצעקה האחרונה בסדרת צעקות האימה שהיכו את בנייני ב5 הדקות האחרונות וכשנסגרו דלתות המעלית הספקתי עוד לראות כמה פרצופים נוספים מודאגים ובעיקר סקרנים במיוחד מחדר המדרגות. "אוקיי, בהנחה שמישהו עומד לתקוף אותנו כשתיפתח המעלית תישאר אתה צמוד לקיר השמאלי של המעלית ואני אתנפל עליו, בסדר?" אמר לי ארז במהירות ואני הנהנתי בהסכמה, קצת מודאג אני חייב להודות, אחותי הקטנה הייתה אצל חברה וההורים בחו``ל מה שיצא שאני לבד בכל העניין הזה בכל מה שקשור למשפחתי, למעשה, אני מאוד מודאג! דלתות המעלית נפתחו ואני הייתי לחוץ במיוחד ולא, לא התנפל אף אחד לא עליי ולא על ארז, יצאנו באיטיות ובשקט מהמעלית ומשם הלכנו עוד יותר לאט לכיוון דלת הכניסה הפרוצה של דירת הפנטהאוז של גב` פורמן, הגענו לסלון ועל השטיח המהודר שלה היו הרבה סימני דם, שהובילו לבסוף לחדר השינה שלה ואז חזרו אותם הצעקות של הצעירה שהגיעו מכיון המרפסת "הצילו! מישהו!" אני וארז פעלנו במהירות ורצנו לכיון המרפסת, שם עמדה ליד המעקה בוכה עד עמקי נשמתה דינה מורן האישה הכי נחמדה בכל הבניין בת ה27 שהתיידדתי איתה מאוד מאז שעברה לכאן בחודש שעבר, היא הצביעה למטה ממשיכה לבכות, אני וארז הבטנו לרחוב למטה ושם עמד אמבולנס שפינה את גופתו של לא אחר מחיים סולומוביץ` בן ה70 השכן מקומה 15, שאותו זיהיתי לפי הטרנינג הירוק שנהג ללבוש לעיתים קרובות. מזועזע הבטתי אל ארז ההמום לא פחות ואז אל דינה שהוסיפה לאמר "וזה עוד לא הכל..." ואז הבנתי שאותו סרט האימה, מתח, אקשן רק התחיל!
כתבתי סיפור מתח שנורא התחברתי אליו ואהבתי אותו ופרסמתי אותו בתור בלוג בתפוז, הסיפור חולק ל11 פרקים כשכל שבוע ככה כתבתי עוד פרק ועוד אחד ככה, עד הסוף... בעצם במשך הסיפור התפתחה לי דמות מטורפת, פסיכית נורא מעניינת שממש ממש נקשרתי אליה לדמות קוראים "דינה" הנה הפרק הראשון וחשוב לי להדגיש שהמספר הוא לא אותה הדמות: פרק 1 - הערב עם שני מקרי המוות שכבתי על מיטתי בחדרי ובהיתי במרקע הטלוויזיה חסר עניין, כן תהיה שביתה בתחילת שנת הלימודים שמתחילה בעוד קצת פחות משבועיים או לא תהיה, זה מה שעניין את קרייני החדשות המבריקים והמצוחצחים. אני למעשה ידעתי את התשובה לכך, לא, אני לא חוזה ולא מנבא עתידות אבל אני מציאותי. אני יודע שלא משנה כמה דיונים יהיו כמו כל שנה, שנת הלימודים תתחיל בראשון לספטמבר ואני בוחר להאמין בזה ולא לאכזב את עצמי כמו כל פעם מחדש. הבטתי בשעון הגלישה שהיה על פרק ידי, הוא הראה שהשעה 8 ורבע וידעתי שיש עוד יותר מדי זמן עד 7 וחצי בבוקר שלמחרת. התקרבתי לחלון השמאלי בקומה העשירית של הבניין המפואר שבמקרה היה חלון חדרי והבטתי דרכו אל המרינה היפה של הרצליה שמכאן לא נראתה כ``כ רחוקה כאילו פשוט יכולתי לקפוץ אליה בקלות, מה שלא היה כ``כ מציאותי, כי סביר להניח שהייתי מתרסק על ערוגת פרחי ההיביסקוס שבחצר היפה של משפחת לוי בקומה ראשונה. כן, כל הדיירים בבניין המושלם שלי היה מבוססים היטב, ממשפחת לוי שבקומה הראשונה ועד ביתה האמנותי של גברת פורמן בפנטהאוז בקומה השש עשרה. כולם דאגו לתרום סכומים נכבדים לבתי חולים או בתי תמחוי אך באותה מידה ואף יותר ידעו לפנק את עצמם בחופשות משפחתיות בקלאב מד באיי הבהאמס או בחורף בחופשות סקי בשוויץ או להוסיף ג`קוזי עם זרמים יותר משוכללים כל פעם מחדש לחצר או מרפסת ביתם. יש מי שהיה מקנא במושלמות של הבניין ודייריו, אבל לא כולם יודעים כמה יפה הקנקן הרומאי מבחוץ שלא כמו הקנקן מבפנים עם מי הביוב הירקרקים. חיכיתי שיגיע 7 וחצי בבוקר כדי שאוכל לרדת לים לגלוש כמו כמעט כל יום אחר בחופש הזה שלפני כיתה יא` עם חברי הטוב ביותר - עמית. בעוד אני מהרהר לפתע רוח חזקה וקרה נכנסה לחדרי והעיפה את הוילון עד למנורת התיקרה, זה היה מבהיל לרגע אבל נעים ברגע שאחרי, חיכיתי שיעבור הזמן ואני אהיה עייף מספיק בשביל להירדם ולישון טוב בלילה כדי שמחר יהיה לי את כל הכוח שאני צריך, לפתע נשמעו צעקות עמומות מלמעלה: "מייסי! מייסי! לא, מייסי!" ואז נשמעו כמה קולות אנחה, חבטה, אנחה ולבסוף סוף סוף שרר השקט, שיערתי לעצמי שזה מטלוויזיה של מישהו, סרט פעולה?! מתח?! אימה?! לא יודע, אבל זה לא עניין אותי יותר מדי מהו שם הסרט ובאיזה ערוץ הוא, מי מככב בו או מתי הוא נגמר. כשתי דקות לאחר מכן נשמעה צעקה מחרידה, של גבר, ממש בסראונד מהקומה העליונה ביותר עד לתחתונה ביותר ואז נשמעה חבטה איומה בקרקע ואז רק הבנתי שלאף אחד אין כזאת מערכת קולנוע ביתית מדהימה בבית שתגרום לכל השכנים להאמין שמישהו באמת קפץ או נפל מהקומה האחרונה, רצתי מהר לחדר המדרגות ושם כמותי עמדו עוד מספר לא מבוטל של אנשים שהתעניינו במקור הרעש, ניסיתי לברר מה קרה. לפתע נשמעה צעקה נוספת והפעם של אישה צעירה שצעקה "מהר! מהר!" בואו מהר!". אני והשכן מהדירה ממול, רווק בן 30 ששמו ארז החלטנו לעלות ביחד במעלית לקומה האחרונה שמשם היה ברור כי הגיעה הצעקה האחרונה בסדרת צעקות האימה שהיכו את בנייני ב5 הדקות האחרונות וכשנסגרו דלתות המעלית הספקתי עוד לראות כמה פרצופים נוספים מודאגים ובעיקר סקרנים במיוחד מחדר המדרגות. "אוקיי, בהנחה שמישהו עומד לתקוף אותנו כשתיפתח המעלית תישאר אתה צמוד לקיר השמאלי של המעלית ואני אתנפל עליו, בסדר?" אמר לי ארז במהירות ואני הנהנתי בהסכמה, קצת מודאג אני חייב להודות, אחותי הקטנה הייתה אצל חברה וההורים בחו``ל מה שיצא שאני לבד בכל העניין הזה בכל מה שקשור למשפחתי, למעשה, אני מאוד מודאג! דלתות המעלית נפתחו ואני הייתי לחוץ במיוחד ולא, לא התנפל אף אחד לא עליי ולא על ארז, יצאנו באיטיות ובשקט מהמעלית ומשם הלכנו עוד יותר לאט לכיוון דלת הכניסה הפרוצה של דירת הפנטהאוז של גב` פורמן, הגענו לסלון ועל השטיח המהודר שלה היו הרבה סימני דם, שהובילו לבסוף לחדר השינה שלה ואז חזרו אותם הצעקות של הצעירה שהגיעו מכיון המרפסת "הצילו! מישהו!" אני וארז פעלנו במהירות ורצנו לכיון המרפסת, שם עמדה ליד המעקה בוכה עד עמקי נשמתה דינה מורן האישה הכי נחמדה בכל הבניין בת ה27 שהתיידדתי איתה מאוד מאז שעברה לכאן בחודש שעבר, היא הצביעה למטה ממשיכה לבכות, אני וארז הבטנו לרחוב למטה ושם עמד אמבולנס שפינה את גופתו של לא אחר מחיים סולומוביץ` בן ה70 השכן מקומה 15, שאותו זיהיתי לפי הטרנינג הירוק שנהג ללבוש לעיתים קרובות. מזועזע הבטתי אל ארז ההמום לא פחות ואז אל דינה שהוסיפה לאמר "וזה עוד לא הכל..." ואז הבנתי שאותו סרט האימה, מתח, אקשן רק התחיל!