בנוסף למה שמיקי כתב..
כדאי לך ליצור מה שנקרא בעגה 'נלפית
anchor. הרעיון בגדול דומה למה שפבלוב עשה עם כלבים - אבל בצורה עמוקה, רחבה, ואלגנטית הרבה יותר. אסביר למה הכוונה. פבלוב הוא אבי ה"התניה הקלאסית". הוא לקח כלבים, הרעיב אותם, ונפנף מימולם בשר מגרה. הכלבים הזילו ריר, ובה בעת הוא השמיע צילצול פעמון. פבלוב חזר על כך כמה פעמים, וכעבור פעמים מספר די היה להשמיע את צליל הפעמון, גם ללא בשר, כדי שהכלבים יזילו ריר. כלומר שהאסוציאציה הראשונה היתה: בשר (גירוי) = ריר (תגובה) מכיון שרמת הריגושיות היתה גבוה בעת הגירוי ותמיד נשמע בה בעת צילצול פעמון - הצילצול עצמו הפך לגירוי כך ש: צילצול פעמון = ריר זה רעיון עצום, שNLP בנתה עליו רבות הניסויים של פבלוב היו בעיקר בחוש השמיעה - צלצול ובעצם זו תופעה ידועה לכולנו - לכולנו יש איזה שיר או צליל או טון או מילה שמיד מעלים בנו זכרונות ואנחנו מרגישים שונה. באו יוצרי NLP וגילו שהתופעה קיימת בכל חמשת החושים - ניתן לקשר
כל מצב רגשי ל
כל אחד מחמשת החושים אבל גם זה לא חידוש של ממש. למי מאיתנו אין איזה ריח שמעלה זכרונות? או טעם? או נגיעה? או מראה מסויים שמיד מכניס אותנו למצב רגשי מסויים? החידוש של NLP הוא שניתן ליצור "גירויים" אלו באופן מודע, ולהשתמש בהם בעת הצורך באופן מודע וססטמתי. אז איך עושים את זה? שלב א' - בוחרים ב"גירוי". הגירוי צריך להיות ייחודי, נח (לא חייב להיות נח, אבל עדיף, בפרט אם רוצים להשתמש בגירוי בפומבי..) ודבר שניתן לעשותו במדוייק שוב ושוב. למשל. לחיצת יד יכולה להיות גירוי. אבל בגלל שלחיצת יד היא דבר כה רגיל, ל"לחיצת יד" מתקשרים כל מיני אסוציאציות, והדבר מדלל את הגירוי כך שלצרכינו זה לא כדאי. צריך לבחור בגירוי ייחודי. למשל, ללחוץ על תנוך האוזן הימנית עם שתי אצבעות של יד שמאל. זהו דבר כה נדיר, ולכן זהו "גירוי" מצויין. שלב ב' - נכנסים למצב הרגשי, ותוך כדי כך שמרגישים את המצב הרגשי באופן חזק יותר ויותר, מפעילים את הגירוי. חוזרים על התהליך שוב ושוב (כפי שפבלוב עשה עם הכלבים), עד שהתוצאה הסופית היא שברגע שהגירוי נמצא, מיד נרגיש את התחושה. אז למשל, אם אנחנו משתמשים בתנוך האוזן כגירוי, התהליך הוא כזה: נכנסים למצב הרגשי, נניח לתחושה של בטחון עצמי, ותוך כדי שהמצב הרגשי הזה מעמיק ומתחזק יותר ויותר, לוחצים (בנוח!) על תנוך האוזן הימנית עם שתי אצבעות של יד שמאל. חוזרים על כך שוב ושוב עד שבעתיד, כדי להרגיש את תחושת הבטחון העצמית, כל שעלינו לעשות הוא ללחוץ על תנוך האוזן
באותה צורה ובאותו הלחץ שבו השתמשנו ליצירת ה"גירוי", והפלא ופלא - נרגיש בטחון עצמי. במקום לחשוב על זה כ"גירוי" (שבמשמעות זו, נשמעתי יותר מדי קלינית..), אפשר לחשוב על זה כעל כפתורים - אנחנו יוצרים לעצמנו כפתורים בגוף (כלומר התניה בחוש המישוש) שעל ידם אנחנו מעלים בעצמנו תחושות מסויימות שאותם "תכנתנו" מראש. שלב ג' - בNLP תמיד תמיד בוחנים את התוצאה! משתחררים מהמצב הרגשי ההוא (קופצים לכמה רגעים במקום..) ולוחצים על ה"כפתור" שעשינו. אם מרגישים את ההרגשה שבה רצינו, יופי! אם לא, חוזרים על התהליך עד שזה עובד. חשוב להבין שהדבר תלוי במצב הרגשי הראשוני. ככל שהמצב הרגשי הוא חזק ועמוק יותר, כך ה"כפתור" יהיה אפקטיבי יותר. אם מראש אנחנו המצב הריגשי הוא חלש, גם האפקט של ה"כפתור" יהיה חלש. זאת נקודה חשובה מאד! וכל זה רק ההתחלה... השאלה היותר קשה היא,
איך נכנסים למצב הרגשי הזה? כאן NLP גילתה דברים מדהימים, ואנסה לסכם אותם ממש בקצרה בלי להיות טכני יותר מדי.. אפשר כמובן לעשות את התהליך שתארתי כשיוצא, בפוקס, שאנחנו נמצאים במצב הרגשי ההוא. נניח שאנחנו רוצים להרגיש רגועים (וכעת תביני מה הקשר בין כל הסיפור הארוך הזה לשאלתך...). דרך אחת היא פשוט למצוא זמן שבו אנחנו מאד רגועים, ואז ללחוץ על תנוך האוזן או כל מגע ייחודי אחר, וכך, תוך פעמים מספר, כל שיהיה עלינו לעשות בכדי להרגע הוא ללחוץ על ה"כפתור" שיצרנו ו..וואלה! נהיה רגועים. אך זה לא מספיק, כי זה רנדומלי מדי ובNLP רוצים להמעיט כמה שאפשר את מידת הרנדומליות. אז ככה.... תדמייני לעצמך מצב רגישי מסויים. במקרה הספציפי שלך, תדמייני לעצמך שאת מאד מאד רגועה. (ועוד רגע אראה שאפשר לחבר
כמה מצבים רגשיים כאלו תחת כפתור אחד, והאפקט הוא פשוט אדיר!) שימי לב לכמה דברים. 1.
הפיזיולוגיה שלך. כשאת רגועה יותר מכרגיל, את נושמת בקצב איטי יותר מכרגיל, הנשימות שלך הם מאזור נמוך יותר בחזה או בבטן, שרירי הגוף שלך רפויים יותר (כולל שרירי הפנים, הלסת, העינים, וכו'), התנועות של הגוף בדר"כ איטיות יותר או פחות קופצניות, וכד'. 2.
החוויה הסובייקטיבית שלך. במילים פשוטות: כשאת רגועה מכרגיל, מה שעובר לך בראש מורגש בצורה שונה מכרגיל. לעיתים אנשים מרגישים שהזמן עובר לאט יותר, שהעולם שסביבם והתמונות שלהם בראש בהירות יותר, יש אנשים המרגישים שהצבעים שבהם הם רואים את העולם בולטים וחדים יותר, הצורה שבה הם שומעים דברים היא קצת שונה, וכד'. זה דבר מאד אישי, ואת צריכה לראות איך זה אצלך. הדרך לעשות זאת היא בכך שתשווי את איך שאת חווה דברים כשאת רגועה בהשוואה לזמן שאת מאד מתוחה. הבדל עצום, נכון?.. וכפי שאומרים שאיינשטיין אמר, שעה עם בחורה יפה זה מרגיש כדקה, ואילו דקה על תנור לוהט מרגיש כשעה... הטריק הוא שאם את לא רגועה ורוצה להרגיש רגועה, את צריכה בסך הכל "לשחזר" את אותם הדברים שאת עושה כשאת רגועה. כלומר, אותה הפיזיולוגיה (אותה צורת נשימה, לחץ שרירים, לעמוד/לשבת/לשכב/לזוז באותה צורה, וכו') ובאופן סובייקטיבי לחוות את העולם באותה הצורה - אם למשל את חווה את העולם בצורה בהירה יותר, עם צלילים חדים יותר, ותחושה של זמן איטי יותר, אז זה בדיוק מה שאתה עושה לעצמך באופן מודע... ופתאום תתחילי להרגיש רגועה.. וכשאת מרגישה רגועה, שוב, את נוגעת בעצמך בצורה ייחודית, שוב ושוב ושוב, עד שהגוף שלך לומד שהנגיעה הזו = רגיעה (בדיוק כמו שהכלבים של פבלוב למדו שהצליל ההוא = הזלת ריר). הבא נתקדם עוד שלב. את אמרת שבעת מבחן וראיון את רוצה: 1) להיות במצב שבו נתיב היצירתיות שלך נשאר פתוח ולא חסום 2) להיות רגועה 3) להרגיש בטוחה בעצמך אין בעיות! את עוברת את כל השלבים שתארתי לעיל, ומקפידה להשתמש באותו "כפתור" בדיוק בכל שלושת המצבים שתארת. את יוצרת "כפתור" ל
מצב שבו היצירתיות שלך פתוח לאחרי זה את משתמשת ב
אותו הכפתור ומקשרת איליו את התחושה של
רגיעה ולבסוף את משתמשת ב
אותו הכפתור לקשר איליו את התחושה של
בטחון בעצמך התוצאה הסופית היא שה"כפתור" הזה יכיל שלוש תחושות
ביחד! וכש"תלחצי" על הכפתור תרגישי תחושה פגזית.. לפני שאת נכנסת למבחן, או בעת המבחן, את פשוט "לוחצת" על ה"כפתור" הזה, והנה, מיד תרגישי כפי שרצית! זה אולי נשמע כמו תהליך ארוך ומסובך... אבל כשתעשי את זה תראי שזה ממש קל ומהיר! והיופי שבתהליך הזה הוא שאת יכולה לקשר
כל דבר ל
כל תחושה שהיא.. אין כל הגבלה! אם תרצי להבין את הנושא בעומק יותר, אני ממליץ לעבור על הקישור שהבאתי בראש ההודעה המבאר את כל הנושא בהרחבה (עמודים 29-37).
