דמיון מודרך
- פותח הנושא tlingit
- פורסם בתאריך
eliorTirosh
New member
דמיון מודרך באימון
הי, מנסיוני, דמיון מודרך עוזר לאדם להתחבר לתמונת מצב עתידית, כיעד שבו האדם נמצא במיטבו. חשוב בדמיון מודרך לראות את הפרטים הללו - באיזה שעה אני קם, מה אני אומר לעצמי בבוקר, מה אני מרגיש, מה אני אוכל, איזה בגדים אני לובש וכו' (כדוגמא כמובן). כשאני מגיע למשרד - איך נראה הגוף שלי ? הפנים שלי ? איך נראים הפנים של האנשים שמתסכלים אלי ? מה הם חושבים ? אפשר וכדאי גם להתייחס לנקודות "משבר" - למשל, איך מגיבים האנשים כשהם רואים שאני מאחר ? (נותנים בי אמון), איך מגיבים האנשים כשהם רואים שאני אחרי ישיבה ארוכה וזקוק לשקט ? (עושים לי קפה, הם כבר יודעים מה אני אוהב) מה אני עושה כשמישהו מתווכח איתי ? (מקשיב, מנסה להבין, לא מתרגז וכו') וכן הלאה. צריך לכוון את המתאמן למצוא את הפרטים הקטנים הללו, שהציור יהיה צבעוני ושלם, ויתאר את האדם במקום שבו נמצא הכח שלו, בתוך היעדים שהוא מגדיר לעצמו. בשום פנים לא להסתפק רק ביעד קונקרטי חומרי (יש לי יתרה של 10000 ש"ח בבנק) אלא במידה משמעותית במי אני כאדם - איך אני מתמודד עם קשיים, איפה רואים את ההצלחות שלי, איך מערכות היחסים שלי. התמונה הסופית צריכה להיות תמונה של חזון, תמונה שלמה, שיש בה מקום לכל מה שהופך את המתאמן לאדם משמעותי בעיני עצמו ובכלל. הדמיון המודרך עוזר לאנשים לראות את עצמם באופן חי ואמיתי במצב שהוא שונה מהותית מהמצב שבו הם נמצאים כיום. פתאום הם רואים את עצמם כמעט-חיים בעולם מאוד שונה מהעולם הקיים שלהם. לאנשים שמוכנים להיות אופטימיים ולהאמין שאפשר אחרת - דמיון מודרך הוא כלי מצוין. אגב, גם מחקרים וגם גישות פילוסופיות מתייחסים לכך שההבדל בין דמיון למציאות הוא די מטושטש. למעשה, אם מצלמים אזורים פעילים במוח כשאדם מדמיין באופן מאוד חזק מצב כלשהו, או כשהוא נוכח במצב הזה - רואים שבדיוק אותם אזורים במוח פעילים. כלומר, המוח לא מבדיל באופן מדויק בין דמיון למציאות. יש גם גישות (כמו אימון אונטולוגי) שטוענות שהמציאות היחידה שיש היא החוויה - ולמעשה גם אם קיימת מציאות "אמיתית", אין לנו שום גישה אליה, אלא דרך החוויה. בשורה התחתונה - אנו מייצרים את המציאות שלנו, בין אם באופן מודע (למשל דרך דמיון מודרך) ובין אם באופן בלתי מודע, דרך הפרדיגמות שלנו, הפילטרים, הדעות הקדומות וכו'. הדמיון המודרך יכול לעתים קרובות להיות הצעד הראשון בדרך להיפרד מפילטרים ופרשנויות שמקבעים אותנו, ולהתחיל לחוות את המציאות ממקום אחר לגמרי. יש אנשים שדמיון מודרך לא מתאים להם. למשל, אנשים עם הרבה חומות והגנות, סקפטים מאוד, שלא מאמינים בעצמם, חושבים שהם "נולדו ככה". לאנשים כאלה דמיון מודרך נראה כאשלייה, ויותר מתאים בשבילם ליצור תרגילים פרקטים יום-יומיים שיאפשרו להם לחוות את עצמם בצורה חדשה, ממקום של כח ומסוגלות, ומתוך החוויה הזו לבנות התחלה של גישה אופטימית. בשלב מאוחר יותר אפשר ללכת גם לדמיון מודרך. גם אנשים שמאוד "טובים" במלים, כלומר אנשים עם מודעות עצמית מאוד גבוהה, יכולת ניתוח מצוינת, יכולת הבעה טובה - אנשים שבעצם כבר "יודעים על עצמם את הכל" - גם לאנשים כאלה לפעמים יותר מתאים ללכת ישר לחוויה, לתרגול בשטח, כי גם אנשים כאלה לפעמים עייפים מהשימוש במלים, והמלים "תוקעות אותם במקום". מקווה שזה עוזר, אליאור
הי, מנסיוני, דמיון מודרך עוזר לאדם להתחבר לתמונת מצב עתידית, כיעד שבו האדם נמצא במיטבו. חשוב בדמיון מודרך לראות את הפרטים הללו - באיזה שעה אני קם, מה אני אומר לעצמי בבוקר, מה אני מרגיש, מה אני אוכל, איזה בגדים אני לובש וכו' (כדוגמא כמובן). כשאני מגיע למשרד - איך נראה הגוף שלי ? הפנים שלי ? איך נראים הפנים של האנשים שמתסכלים אלי ? מה הם חושבים ? אפשר וכדאי גם להתייחס לנקודות "משבר" - למשל, איך מגיבים האנשים כשהם רואים שאני מאחר ? (נותנים בי אמון), איך מגיבים האנשים כשהם רואים שאני אחרי ישיבה ארוכה וזקוק לשקט ? (עושים לי קפה, הם כבר יודעים מה אני אוהב) מה אני עושה כשמישהו מתווכח איתי ? (מקשיב, מנסה להבין, לא מתרגז וכו') וכן הלאה. צריך לכוון את המתאמן למצוא את הפרטים הקטנים הללו, שהציור יהיה צבעוני ושלם, ויתאר את האדם במקום שבו נמצא הכח שלו, בתוך היעדים שהוא מגדיר לעצמו. בשום פנים לא להסתפק רק ביעד קונקרטי חומרי (יש לי יתרה של 10000 ש"ח בבנק) אלא במידה משמעותית במי אני כאדם - איך אני מתמודד עם קשיים, איפה רואים את ההצלחות שלי, איך מערכות היחסים שלי. התמונה הסופית צריכה להיות תמונה של חזון, תמונה שלמה, שיש בה מקום לכל מה שהופך את המתאמן לאדם משמעותי בעיני עצמו ובכלל. הדמיון המודרך עוזר לאנשים לראות את עצמם באופן חי ואמיתי במצב שהוא שונה מהותית מהמצב שבו הם נמצאים כיום. פתאום הם רואים את עצמם כמעט-חיים בעולם מאוד שונה מהעולם הקיים שלהם. לאנשים שמוכנים להיות אופטימיים ולהאמין שאפשר אחרת - דמיון מודרך הוא כלי מצוין. אגב, גם מחקרים וגם גישות פילוסופיות מתייחסים לכך שההבדל בין דמיון למציאות הוא די מטושטש. למעשה, אם מצלמים אזורים פעילים במוח כשאדם מדמיין באופן מאוד חזק מצב כלשהו, או כשהוא נוכח במצב הזה - רואים שבדיוק אותם אזורים במוח פעילים. כלומר, המוח לא מבדיל באופן מדויק בין דמיון למציאות. יש גם גישות (כמו אימון אונטולוגי) שטוענות שהמציאות היחידה שיש היא החוויה - ולמעשה גם אם קיימת מציאות "אמיתית", אין לנו שום גישה אליה, אלא דרך החוויה. בשורה התחתונה - אנו מייצרים את המציאות שלנו, בין אם באופן מודע (למשל דרך דמיון מודרך) ובין אם באופן בלתי מודע, דרך הפרדיגמות שלנו, הפילטרים, הדעות הקדומות וכו'. הדמיון המודרך יכול לעתים קרובות להיות הצעד הראשון בדרך להיפרד מפילטרים ופרשנויות שמקבעים אותנו, ולהתחיל לחוות את המציאות ממקום אחר לגמרי. יש אנשים שדמיון מודרך לא מתאים להם. למשל, אנשים עם הרבה חומות והגנות, סקפטים מאוד, שלא מאמינים בעצמם, חושבים שהם "נולדו ככה". לאנשים כאלה דמיון מודרך נראה כאשלייה, ויותר מתאים בשבילם ליצור תרגילים פרקטים יום-יומיים שיאפשרו להם לחוות את עצמם בצורה חדשה, ממקום של כח ומסוגלות, ומתוך החוויה הזו לבנות התחלה של גישה אופטימית. בשלב מאוחר יותר אפשר ללכת גם לדמיון מודרך. גם אנשים שמאוד "טובים" במלים, כלומר אנשים עם מודעות עצמית מאוד גבוהה, יכולת ניתוח מצוינת, יכולת הבעה טובה - אנשים שבעצם כבר "יודעים על עצמם את הכל" - גם לאנשים כאלה לפעמים יותר מתאים ללכת ישר לחוויה, לתרגול בשטח, כי גם אנשים כאלה לפעמים עייפים מהשימוש במלים, והמלים "תוקעות אותם במקום". מקווה שזה עוזר, אליאור
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.