Polar Aurora
New member
דמיינו את התמונה הבאה:
[זה "המצפון" פחחח... יש לי קטע עם כינויים דפוקים. תמיד, אבל תמיד, אני חייבת לבחור איזה אחד דבילי במיוחד ואז נתקעת איתו כי אין לי כוח להחליף. זאת מחלה!] מחנה אוהלים דומם על שפת נהר ברוסיה, אמצע הלילה, כולם מזמן ישנים... רק שלושה מזרונים רפוסי על החול. ילד בן 10 וילדה בת 12 (שמנגבת ללא הפסקה את עיניה הדומעות מרוב התרגשות) מקשיבים בנשימה עצורה לנער בן 17 הפותח להם דלת לעולם המרתק של המאגיה (למרות שהוא לא קורה לזה ככה). הוא מספר בעיקר על דברים כמו ישויות אנרגטיות שונות, ערפדים אנושים וכולי, בלי להכנס ליותר מדי פרטים. מסנן את דבריו- אומר מה שיהיה גם מעניין וגם בלתי מזיק עבורינו. בין שאר הדברים שהוא מספר, הוא מדגיש במיוחד את ההזהרה הבאה: "לעולם, אבל לעולם אל תנסו להאניש [מהמילה האנשה] חפץ כלשהו. כל אנרגיית החיים שלכם תושקע בחפץ זה ומה שישאר מכל הוא עטיפה ריקה חסרת יכולת לחוות כל רגש שהוא". שכבתי לי במיטה וניסיתי להרדם, ופתאום הזיכרון על זה, ששכב בפינה הכי רחוקה של תאי המוח האפורים שלי במשך שנתיים תמימות צף לו, בלי שום סיבה מיוחדת. נורא מסקרן אותי, האם אפשרי להעניק לחפץ (כמו ספל למשל) תכונות אנושיות, או לפחות תכונות של ייצור חיי, על ידי העברת אנרגיות או "כוח חיים", או שזה היה ניסיון להרשים ילדים קטנים שנמצאים במצב בו כל מילה שלך תיראה להם כאמת, משהו סטייל סיפורי האימה על שדים ורוחות שהאחים הגדולים מספרים לקטנים בשביל להפחיד? אשמח אם תפרטו בנושא, אם זה אפשרי... לרה
[זה "המצפון" פחחח... יש לי קטע עם כינויים דפוקים. תמיד, אבל תמיד, אני חייבת לבחור איזה אחד דבילי במיוחד ואז נתקעת איתו כי אין לי כוח להחליף. זאת מחלה!] מחנה אוהלים דומם על שפת נהר ברוסיה, אמצע הלילה, כולם מזמן ישנים... רק שלושה מזרונים רפוסי על החול. ילד בן 10 וילדה בת 12 (שמנגבת ללא הפסקה את עיניה הדומעות מרוב התרגשות) מקשיבים בנשימה עצורה לנער בן 17 הפותח להם דלת לעולם המרתק של המאגיה (למרות שהוא לא קורה לזה ככה). הוא מספר בעיקר על דברים כמו ישויות אנרגטיות שונות, ערפדים אנושים וכולי, בלי להכנס ליותר מדי פרטים. מסנן את דבריו- אומר מה שיהיה גם מעניין וגם בלתי מזיק עבורינו. בין שאר הדברים שהוא מספר, הוא מדגיש במיוחד את ההזהרה הבאה: "לעולם, אבל לעולם אל תנסו להאניש [מהמילה האנשה] חפץ כלשהו. כל אנרגיית החיים שלכם תושקע בחפץ זה ומה שישאר מכל הוא עטיפה ריקה חסרת יכולת לחוות כל רגש שהוא". שכבתי לי במיטה וניסיתי להרדם, ופתאום הזיכרון על זה, ששכב בפינה הכי רחוקה של תאי המוח האפורים שלי במשך שנתיים תמימות צף לו, בלי שום סיבה מיוחדת. נורא מסקרן אותי, האם אפשרי להעניק לחפץ (כמו ספל למשל) תכונות אנושיות, או לפחות תכונות של ייצור חיי, על ידי העברת אנרגיות או "כוח חיים", או שזה היה ניסיון להרשים ילדים קטנים שנמצאים במצב בו כל מילה שלך תיראה להם כאמת, משהו סטייל סיפורי האימה על שדים ורוחות שהאחים הגדולים מספרים לקטנים בשביל להפחיד? אשמח אם תפרטו בנושא, אם זה אפשרי... לרה
