דמי הבראה במשרה חלקית

[מטרני]

דמי הבראה במשרה חלקית

דמי הבראה במשרה חלקית
שלום רב! אני סטודנטית, עובדת במשרה חלקית, במוקד שירות לקוחות. בשל היותי סטודנטית, מספר שעות העבודה החודשיות אינו קבוע (כלומר אחוז המשרה אינו קבוע). לדוג': באוגוסט-ספטמבר 2003 עבדתי 143 שעות חודשיות, ובפברואר 2004- עבדתי 40 שעות חודשיות (אלו החודשים הקיצוניים). בעניין דמי ההבראה: ע"פ צווי ההרחבה בעניין תשלום ההבראה, יש לשלם את דמי ההבראה באופן יחסי לכמות השעות. שאלתי היא (ואני יודעת שאין כל פסיקה בעניין, אך אני מעוניינת בדעתכם): אם מספר שעות העבודה אינו קבוע כל חודש, ודמי ההבראה משולמים לשנה (ותק- שנתיים גורר 6 ימי הבראה שנתיים), לא מין הראוי שחישוב אחוז המשרה יחושב ע"פ כל השנה? כלומר, לעשות ממוצע שעות חודשיות ע"פ 12 חודשים? כי בחברה שלי החליטו שממוצע משלושה חודשי עבודה האחרונים זה מספיק, מה שגורר שדמי ההבראה קטנים בצורה משמעותית. המשפטנים בחברה שלי טוענים "שכשאין פסק דין מפורש, יש לפעול ע"פ הפרקטיקה" (ציטוט) והפרקטיקה שלהם היא לחשב ע"פ שלושה חודשים אחרונים את מספר השעות הממוצע. לעניות דעתי, וע"פ מעט הידע שלי במשפטים, כשאין פסקי דין, הדין נקבע ע"פ כללי צדק.... ואם דמי ההבראה משולמים לשנה, מין הראוי שהממוצע יחושב ע"פ כל השנה גם כן?! מה דעתכם? איך ניתן לשנות את דעתם (אם לא במוח אז אולי סוג של כוח (הכוונה לשרירים)?!)

 

[יוסאריאן]

אפשר לתבוע.

דמי הבראה במשרה חלקית
שלום רב! אני סטודנטית, עובדת במשרה חלקית, במוקד שירות לקוחות. בשל היותי סטודנטית, מספר שעות העבודה החודשיות אינו קבוע (כלומר אחוז המשרה אינו קבוע). לדוג': באוגוסט-ספטמבר 2003 עבדתי 143 שעות חודשיות, ובפברואר 2004- עבדתי 40 שעות חודשיות (אלו החודשים הקיצוניים). בעניין דמי ההבראה: ע"פ צווי ההרחבה בעניין תשלום ההבראה, יש לשלם את דמי ההבראה באופן יחסי לכמות השעות. שאלתי היא (ואני יודעת שאין כל פסיקה בעניין, אך אני מעוניינת בדעתכם): אם מספר שעות העבודה אינו קבוע כל חודש, ודמי ההבראה משולמים לשנה (ותק- שנתיים גורר 6 ימי הבראה שנתיים), לא מין הראוי שחישוב אחוז המשרה יחושב ע"פ כל השנה? כלומר, לעשות ממוצע שעות חודשיות ע"פ 12 חודשים? כי בחברה שלי החליטו שממוצע משלושה חודשי עבודה האחרונים זה מספיק, מה שגורר שדמי ההבראה קטנים בצורה משמעותית. המשפטנים בחברה שלי טוענים "שכשאין פסק דין מפורש, יש לפעול ע"פ הפרקטיקה" (ציטוט) והפרקטיקה שלהם היא לחשב ע"פ שלושה חודשים אחרונים את מספר השעות הממוצע. לעניות דעתי, וע"פ מעט הידע שלי במשפטים, כשאין פסקי דין, הדין נקבע ע"פ כללי צדק.... ואם דמי ההבראה משולמים לשנה, מין הראוי שהממוצע יחושב ע"פ כל השנה גם כן?! מה דעתכם? איך ניתן לשנות את דעתם (אם לא במוח אז אולי סוג של כוח (הכוונה לשרירים)?!)

אפשר לתבוע.
אני כמעט בטוח שאם הענין יגיע להכרעה של בי"ד לעבודה, ייקבע שחישוב היקף המשרה אמור להיות לפי הממוצע השנתי של היקף המשרה. זה לא הגיוני שתשלום שנתי יחושב לפי ממוצע של שלושת החודשים האחרונים. (למה דווקא 3 חודשים???) אם הם לא ישתכנעו - אפשר לתבוע.

 

[יוסאריאן]

ויש גם פסקי דין שמהם אפשר ללמוד זאת

אפשר לתבוע.
אני כמעט בטוח שאם הענין יגיע להכרעה של בי"ד לעבודה, ייקבע שחישוב היקף המשרה אמור להיות לפי הממוצע השנתי של היקף המשרה. זה לא הגיוני שתשלום שנתי יחושב לפי ממוצע של שלושת החודשים האחרונים. (למה דווקא 3 חודשים???) אם הם לא ישתכנעו - אפשר לתבוע.

ויש גם פסקי דין שמהם אפשר ללמוד זאת
קראי את אלה: ד"מ (ת"א) 3633/03 וורונין ואח' נ' דינמיקה בע"מ (בטבלה על דמי ההבראה רואים שנעשה חישוב של ממוצע היקף המשרה). עב' (נצ') 2075/99 מאור נ' מכללת הצפון (בסעיף 8 בפסק הדין, נעשה חישוב ממוצע היקף המשרה של 2 שנות העבודה האחרונות, אם כי - מדובר בפסיקה לצרכי פשרה). ד"מ (נצ') 1713/02 ששון נ' יששכר (סעיפים 26 ו-33 בפסק הדין).

 

[יוסאריאן]

ויש גם של ביה"ר הארצי לעבודה

ויש גם פסקי דין שמהם אפשר ללמוד זאת
קראי את אלה: ד"מ (ת"א) 3633/03 וורונין ואח' נ' דינמיקה בע"מ (בטבלה על דמי ההבראה רואים שנעשה חישוב של ממוצע היקף המשרה). עב' (נצ') 2075/99 מאור נ' מכללת הצפון (בסעיף 8 בפסק הדין, נעשה חישוב ממוצע היקף המשרה של 2 שנות העבודה האחרונות, אם כי - מדובר בפסיקה לצרכי פשרה). ד"מ (נצ') 1713/02 ששון נ' יששכר (סעיפים 26 ו-33 בפסק הדין).

ויש גם של ביה"ר הארצי לעבודה
ע"ע 18/99 אפרימי נ' לעיל (לא מופיע באינטרנט, אבל מופיע ב"תקדין" - תק-אר 2000(2) 434). כתוב שם: "בפסיקתו לעניין דמי הבראה קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "לפי סעיף 6 להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה, זכאית התובעת לפדיון דמי הבראה, רק עבור השנתיים האחרונות. בשנה האחרונה (08/94-07/95) עבדה התובעת בממוצע כ-140 שעות בחודש (70% משרה), ולפיכך היתה זכאית לדמי הבראה בסך של 980 ש"ח (0.9). 0.83 X 102 X7X אין מחלוקת כי התובעת קיבלה במשכורות האחרונות סך של 2,050 ש"ח בגין דמי הבראה, ולפיכך הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת דבר בגין רכיב זה". 29. בערעורה טוענת המערערת, כי יש להשיב לה את ההפרש בדמי הבראה בסך 1,070 ש"ח. לעומתה טענה המשיבה בערעור-שכנגד שהגישה כי סכום ההבראה ששולם בפועל הוא 1,500 ש"ח, וכי המשיבה זכאית לתשלום דמי הבראה בפועל אשר הוציאה. 30. בהודעה בדבר נתוני השכר שהוגשה על ידי ב"כ המערערת ביום 17.4.1997, פורט בעמ' 3 כי שולמו למשיבה דמי הבראה בסך כולל של 2,050 ש"ח. החישוב שערך בית הדין האזורי מושתת על חלקיות משרתה של המשיבה, שהוא בגדר קביעה עובדתית, ושלא על פי סיכומי הצדדים (פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המשיבה; פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המערערת). עם זאת, הגם שהמערערת לא תבעה בסיכומיה בבית הדין האזורי את קבלת התשלום העודף של דמי ההבראה ששילמה, שורת הצדק מחייבת כי המערערת תהיה זכאית לקבל את הסכום העודף בסך 1,070 ש"ח. סכום זה יקוזז מהסכומים אשר המערערת חייבת לשלם למשיבה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. ככל שהסכומים האמורים שולמו, יוחזר הסכום של 1,070 ש"ח למערערת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (10.12.1998) ועד לתשלום הסכום בפועל.". מזה ניתן להבין שביה"ד הארצי אימץ את מה שקבע ביה"ד האזורי על אופן חישוב דמי ההבראה לפי הממוצע של היקף המשרה במהלך השנה האחרונה.

 

[יוסאריאן]

במקום "ביה"ר" צ"ל: "ביה"ד".

ויש גם של ביה"ר הארצי לעבודה
ע"ע 18/99 אפרימי נ' לעיל (לא מופיע באינטרנט, אבל מופיע ב"תקדין" - תק-אר 2000(2) 434). כתוב שם: "בפסיקתו לעניין דמי הבראה קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "לפי סעיף 6 להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה, זכאית התובעת לפדיון דמי הבראה, רק עבור השנתיים האחרונות. בשנה האחרונה (08/94-07/95) עבדה התובעת בממוצע כ-140 שעות בחודש (70% משרה), ולפיכך היתה זכאית לדמי הבראה בסך של 980 ש"ח (0.9). 0.83 X 102 X7X אין מחלוקת כי התובעת קיבלה במשכורות האחרונות סך של 2,050 ש"ח בגין דמי הבראה, ולפיכך הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת דבר בגין רכיב זה". 29. בערעורה טוענת המערערת, כי יש להשיב לה את ההפרש בדמי הבראה בסך 1,070 ש"ח. לעומתה טענה המשיבה בערעור-שכנגד שהגישה כי סכום ההבראה ששולם בפועל הוא 1,500 ש"ח, וכי המשיבה זכאית לתשלום דמי הבראה בפועל אשר הוציאה. 30. בהודעה בדבר נתוני השכר שהוגשה על ידי ב"כ המערערת ביום 17.4.1997, פורט בעמ' 3 כי שולמו למשיבה דמי הבראה בסך כולל של 2,050 ש"ח. החישוב שערך בית הדין האזורי מושתת על חלקיות משרתה של המשיבה, שהוא בגדר קביעה עובדתית, ושלא על פי סיכומי הצדדים (פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המשיבה; פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המערערת). עם זאת, הגם שהמערערת לא תבעה בסיכומיה בבית הדין האזורי את קבלת התשלום העודף של דמי ההבראה ששילמה, שורת הצדק מחייבת כי המערערת תהיה זכאית לקבל את הסכום העודף בסך 1,070 ש"ח. סכום זה יקוזז מהסכומים אשר המערערת חייבת לשלם למשיבה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. ככל שהסכומים האמורים שולמו, יוחזר הסכום של 1,070 ש"ח למערערת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (10.12.1998) ועד לתשלום הסכום בפועל.". מזה ניתן להבין שביה"ד הארצי אימץ את מה שקבע ביה"ד האזורי על אופן חישוב דמי ההבראה לפי הממוצע של היקף המשרה במהלך השנה האחרונה.

במקום "ביה"ר" צ"ל: "ביה"ד".

 

[איילאיל]

אפשר גם

ויש גם של ביה"ר הארצי לעבודה
ע"ע 18/99 אפרימי נ' לעיל (לא מופיע באינטרנט, אבל מופיע ב"תקדין" - תק-אר 2000(2) 434). כתוב שם: "בפסיקתו לעניין דמי הבראה קבע בית הדין האזורי כדלקמן: "לפי סעיף 6 להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה, זכאית התובעת לפדיון דמי הבראה, רק עבור השנתיים האחרונות. בשנה האחרונה (08/94-07/95) עבדה התובעת בממוצע כ-140 שעות בחודש (70% משרה), ולפיכך היתה זכאית לדמי הבראה בסך של 980 ש"ח (0.9). 0.83 X 102 X7X אין מחלוקת כי התובעת קיבלה במשכורות האחרונות סך של 2,050 ש"ח בגין דמי הבראה, ולפיכך הנתבעת לא נותרה חייבת לתובעת דבר בגין רכיב זה". 29. בערעורה טוענת המערערת, כי יש להשיב לה את ההפרש בדמי הבראה בסך 1,070 ש"ח. לעומתה טענה המשיבה בערעור-שכנגד שהגישה כי סכום ההבראה ששולם בפועל הוא 1,500 ש"ח, וכי המשיבה זכאית לתשלום דמי הבראה בפועל אשר הוציאה. 30. בהודעה בדבר נתוני השכר שהוגשה על ידי ב"כ המערערת ביום 17.4.1997, פורט בעמ' 3 כי שולמו למשיבה דמי הבראה בסך כולל של 2,050 ש"ח. החישוב שערך בית הדין האזורי מושתת על חלקיות משרתה של המשיבה, שהוא בגדר קביעה עובדתית, ושלא על פי סיכומי הצדדים (פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המשיבה; פיסקה 11 בסיכומי ב"כ המערערת). עם זאת, הגם שהמערערת לא תבעה בסיכומיה בבית הדין האזורי את קבלת התשלום העודף של דמי ההבראה ששילמה, שורת הצדק מחייבת כי המערערת תהיה זכאית לקבל את הסכום העודף בסך 1,070 ש"ח. סכום זה יקוזז מהסכומים אשר המערערת חייבת לשלם למשיבה על פי פסק דינו של בית הדין האזורי. ככל שהסכומים האמורים שולמו, יוחזר הסכום של 1,070 ש"ח למערערת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי (10.12.1998) ועד לתשלום הסכום בפועל.". מזה ניתן להבין שביה"ד הארצי אימץ את מה שקבע ביה"ד האזורי על אופן חישוב דמי ההבראה לפי הממוצע של היקף המשרה במהלך השנה האחרונה.

אפשר גם
מתוך היקש לתקנות פיצויי פיטורים הקובעות שפיצויי פיטורים לעובד שעובד לפי קיבולת (קבלן, איש מכירות) יחושבו על בסיס ממוצע 12 משכורותיו שקדמו לפיטוריו, לטעון שגם חישוב דמי ההבראה אמור להעשות בצורה דומה על מנת למנוע עיוות בחישוב הזכאות לדמי ההבראה למי מהצדדים. אייל

 

[יוסאריאן]

הטענה על היקש יכולה להיות בעייתית..

אפשר גם
מתוך היקש לתקנות פיצויי פיטורים הקובעות שפיצויי פיטורים לעובד שעובד לפי קיבולת (קבלן, איש מכירות) יחושבו על בסיס ממוצע 12 משכורותיו שקדמו לפיטוריו, לטעון שגם חישוב דמי ההבראה אמור להעשות בצורה דומה על מנת למנוע עיוות בחישוב הזכאות לדמי ההבראה למי מהצדדים. אייל

הטענה על היקש יכולה להיות בעייתית..
כי אז המעביד יוכל לטעון שצריך לעשות היקש לסעיף 10 בחוק חופשה שנתית, שבו מדובר על רבע שנה, או לכל מיני הוראות בחוק הביטוח הלאומי שגם בהם מדובר על רבע שנה. לדעתי, עדיף להתרכז בטענה שמדובר בתשלום שנתי, ולכן זה אמור להיות ממוצע של כל השנה.