שאלה קשה שאלת
נסיכתי רוצה כסף, כדי שתוכל לקנות לעצמה דברים שאמא לא רוצה לקנות. פעם זה מדבקות. ופעם זה טיסה לאילת עם סבתא. זכור לי שהיה על זה פעם דיון ארוך ב"הורים ותומים" - ממליצה לך לחפש. כמה נקודות שאני זוכרת שהועלו שם: 1) כדאי שיהיה לילדים כסף משלהם, כדי שיוכלו ללמוד שיעורים חשובים לחיים: תכנון תקציב, חסכון, סדרי עדיפויות, צרכנות נבונה, וכו'. 2) אם נותנים לילדים "דמי כיס" קבועים שאינם תלויים בהתנהגות/עזרה שלהם, זה לא עוזר ללמד אותם ש"כסף לא צומח על עצים", או שצריך לעבוד בשבילו. 3) אם נותנים לילדים כסף תמורת עבודות הבית, זה יוצר את הרושם שהעבודות האלה הן באחריות המבוגרים, וכשהילד עושה אותן זה משהו מיוחד ששווה כסף. האם לא עדיף להבהיר מראש שלכל אחד מבני הבית חלק במטלות, והוא צריך לעשות אותן לא בשביל כסף אלא בגלל שהוא גר בבית? 4) אם נותנים לילד סכומים קטנים, זה מאוד מתסכל אותו כשהוא לא יכול לקנות עם זה כלום. מצד שני, אם נותנים סכומים משמעותיים, זה גם לא מלמד כבוד לכסף, וגם "כואב הלב" כשהוא זורק את זה על שטויות או מאבד את זה. 5) לתת כסף ולהכריח את הילד לחסוך חלק ממנו - כן או לא? בקיצור, אני זוכרת שאז יצאתי מהדיון עוד יותר מבולבלת ממה שנכנסתי אליו. מה קורה אצלינו כרגע? הנסיכה לא מקבלת דמי כיס קבועים. כשהיא מציעה לעשות עבודה שהיא בד"כ לא עושה (כמו לקפל כביסה), תמורת תשלום, אני מסכימה. (למרות סעיף 3 לעיל... מה לעשות שאני מהאמהות שבקושי יודעות לדרוש שהילדים יסדרו את הצעצועים שלהם, אז לתת להם חלק קבוע בעבודות הבית? מצחיק מאוד). כשהיא מוצאת פחיות שתיה או בקבוקים קטנים למיחזור, היא מקבלת את הכסף עליהם. מדי פעם היא גם מצליחה לשנורר מהסבתא מטבע, או למצוא ברחוב. יש לה שקלים בודדים, שהיא שומרת בקופסה מיוחדת, ומעבירה לארנק כשהיא רוצה לצאת לקנות משהו. היא עוד לא לגמרי מבינה את הקטע עם השקלים והאגורות, למרות שהיא בכיתה ב' וב"קבוצה הראשונה" בחשבון. מה מלמדים אותם שם, בכלל? תכל'ס, היא לא קונה כלום. את הדברים הקטנים שהיא יכולה להרשות לעצמה, אני ממילא קונה לה, או שהיא שוכחת להביא איתה כסף כשהולכים לחנות. והטיול לאילת רחוק ממנה מרחק אלפי פחיות... לסיכום, אין לי פתרון.