דמעה
מתאפקת, מנסה, עוצרת. הדמעה במעלה גרוני, כבר רוצה לפרוץ, ועוצרת. ה´, יש לך מושג איך זה לחיות בעולם כזה? עולם שמנסה לשדר לילדים שהעולם ורוד, אבל מבעד לעיניים הכחולות והתמימות, זו לא המציאות. אני כותבת לך ושואלת. לא, אני לא מצפה לתשובה. זו לא שאלה רטורית, אבל מצד שני היא גם חשובה. אתה לא חושב שיש בה משהו...? יושבת בחדר, הוא קטן וקצת אפלולי, החושך לא מפריע, רק מרגיע ועוזר למחשבות לחדור, והן עוצרות את הדמעות. הן חודרות מבעד לגרון ועוצרות את הדמעות... לא, תתאפקי, תנסי, תעצרי. אז עוד כמה ימים, שבועות, חודשים ושנים ישתנו קצת החיים: לטובה, או לרעה. ה´, אתה יודע ....? אני שואלת- אתה יודע? אל תנסה, אל תמציא תשובות, ואל תשלוף מן השרוול. האם אתה יודע? האם אתה שומע? האם אתה מבין... איך זה להיות בצד השני? האם אתה מכיר את הדמעה המרה, הדמעה שעוצרת את החיים? את הדמעה המלוחה, הדמעה של הכאב? האם אתה מכיר את הדמעה המתוקה מדבש, הדמעה שבאה לעיתים רחוקות-רחוקות, ומסמלת דמעות של שמחה? אינני בטוחה בכלל, ה´. ואל תטיל ספק, ולא- אל תתבלבל. רק תנסה להיזכר. מתאפקת, מנסה, עוצרת. אתה רואה את הדמעה? האם אתה רואה אותה? ה´, מבעד לגופי, עמוק מבעד לאור, האם אתה רואה אותה, מנסה לחדור... לאט לאט, בלי כוונה, לא שואלת, לא מתבלבלת. רק אותי, קצת מבלבלת... לא נותנת לי לחשוב. המחשבות, מנסות לסלק את הדמעה... לא, היא כבר כאן. מרה, ומלוחה, ומעורבבת בקצת מתיקות. אתה מבין את משמעות הלילה הזה? את היום החדש שנפתח? ואולי, מחר... אולי מחר תצחק? אולי תבכה, אולי תאהב? אבל הדמעה, הדמעה הזו שמנסה לפרוץ, תמיד תישאר בתוכך: מתוקה, מלוחה, או מרה. עד יום מותך, היא תישאר איתך. כשתצחק, היא תבצבץ בקצה העין, מתוקה מתמיד, וכשתקנא, היא תבצבץ- חריפה ועצבנית, וכן- כשלא תקבל את מבוקשך היא תהייה מרה, ומלוחה. לא- אל תנסה לסלק אותה, את הדמעה. אולי היא דווקא לטובתך. כן- אתה צודק, ששש- מחשבות! מחשבות טובות, מחשבות רעות! אל נא תסלקו את הדמעה... הדמעה מקורה בעצם כאן, במחשבה, אתן יודעות? ואני, ציפור כלואה, ציפור כאובה... לאן נעלמה הדמעה?...
מתאפקת, מנסה, עוצרת. הדמעה במעלה גרוני, כבר רוצה לפרוץ, ועוצרת. ה´, יש לך מושג איך זה לחיות בעולם כזה? עולם שמנסה לשדר לילדים שהעולם ורוד, אבל מבעד לעיניים הכחולות והתמימות, זו לא המציאות. אני כותבת לך ושואלת. לא, אני לא מצפה לתשובה. זו לא שאלה רטורית, אבל מצד שני היא גם חשובה. אתה לא חושב שיש בה משהו...? יושבת בחדר, הוא קטן וקצת אפלולי, החושך לא מפריע, רק מרגיע ועוזר למחשבות לחדור, והן עוצרות את הדמעות. הן חודרות מבעד לגרון ועוצרות את הדמעות... לא, תתאפקי, תנסי, תעצרי. אז עוד כמה ימים, שבועות, חודשים ושנים ישתנו קצת החיים: לטובה, או לרעה. ה´, אתה יודע ....? אני שואלת- אתה יודע? אל תנסה, אל תמציא תשובות, ואל תשלוף מן השרוול. האם אתה יודע? האם אתה שומע? האם אתה מבין... איך זה להיות בצד השני? האם אתה מכיר את הדמעה המרה, הדמעה שעוצרת את החיים? את הדמעה המלוחה, הדמעה של הכאב? האם אתה מכיר את הדמעה המתוקה מדבש, הדמעה שבאה לעיתים רחוקות-רחוקות, ומסמלת דמעות של שמחה? אינני בטוחה בכלל, ה´. ואל תטיל ספק, ולא- אל תתבלבל. רק תנסה להיזכר. מתאפקת, מנסה, עוצרת. אתה רואה את הדמעה? האם אתה רואה אותה? ה´, מבעד לגופי, עמוק מבעד לאור, האם אתה רואה אותה, מנסה לחדור... לאט לאט, בלי כוונה, לא שואלת, לא מתבלבלת. רק אותי, קצת מבלבלת... לא נותנת לי לחשוב. המחשבות, מנסות לסלק את הדמעה... לא, היא כבר כאן. מרה, ומלוחה, ומעורבבת בקצת מתיקות. אתה מבין את משמעות הלילה הזה? את היום החדש שנפתח? ואולי, מחר... אולי מחר תצחק? אולי תבכה, אולי תאהב? אבל הדמעה, הדמעה הזו שמנסה לפרוץ, תמיד תישאר בתוכך: מתוקה, מלוחה, או מרה. עד יום מותך, היא תישאר איתך. כשתצחק, היא תבצבץ בקצה העין, מתוקה מתמיד, וכשתקנא, היא תבצבץ- חריפה ועצבנית, וכן- כשלא תקבל את מבוקשך היא תהייה מרה, ומלוחה. לא- אל תנסה לסלק אותה, את הדמעה. אולי היא דווקא לטובתך. כן- אתה צודק, ששש- מחשבות! מחשבות טובות, מחשבות רעות! אל נא תסלקו את הדמעה... הדמעה מקורה בעצם כאן, במחשבה, אתן יודעות? ואני, ציפור כלואה, ציפור כאובה... לאן נעלמה הדמעה?...