ש ח ר של י ו ם חדש
New member
"דמעות ורודות" וקצת על ספרות ילדים
כתבתי את ההודעה הזו בפורום ספרות וספרים וחוט השני המליצה לי לפרסם אותה גם כאן, אז הנה היא, כלשונה: לפני כמה ימים התגלגל לידיי ספרה המתוק להפליא של חנה גולדברג, "דמעות ורודות". ספר שמעורר ילדים למחשבה על הצורך לספר ולהוציא החוצה את הכאב ולא להחזיק בלב. לא להחזיק את הדמעות חנוקות בגרון, אלא לתת להם לפרוץ החוצה. הספר מסופר באופן רהוט וברור, מתאים בהחלט לילדים בגילאי ארבע-חמש-שש ויכול לגרור אחריו דיון מרתק בין האם לילד. עשיתי את זה עם בני בן החמש וחצי ולא האמנתי לאילו תובנות הפלגנו על כנפי הדמיון של הסיפור הזה. מומלץ בחום. אני יודעת שספרות ילדים זוכה בארצנו לקיתונות של ביקורות נוקבות, לרוב בצדק. ספרים רבים יוצאים לאור כשהם נטולי כל ראייה חינוכית, שפתית ודמיונית מעולם מושגיו של הילד. יש נטייה לאנשים שחושבים שאם הם יודעים לחרוז כמה חרוזים ולכתוב ברכה יפה לבר-המצווה של הבן שלהם או של הבן של דודה אסתר, סימן שהם מוכשרים לכתוב ספר בין 5-6-7-8 עמודים לילדים בני שלוש. אבל לא כך הוא ואף רחוק מזה. דווקא כאן צריך להיות משנה זהירות וקפדנות לטקסטים, למשלב הלשוני, לדמיון ולחוויות עולמו הפנימי של הילד. אף-על-פי-כן, עדיין אפשר לבור את המוץ מן התבן ולמצוא ספרים שהם פנינות-חן. ספריהם של חיה שנהב, של נירה הראל, מאיר שלו, דורית אורגד,מיריק שניר ועוד, הם דוגמאות לספרים מצוינים. אמנם צריך לחפש את המחטים בערימת השחת, אבל כשמוצאים ההנאה גדולה ומרובה. בין היתר, ספר ילדים טוב, הוא ספר שילדכם ימשיך לבקש מכם לקרוא לו אותו שוב ושוב, ורבים הם הסיכויים שגם אתם תהנו מחוויית ההקראה. ____________________________
כתבתי את ההודעה הזו בפורום ספרות וספרים וחוט השני המליצה לי לפרסם אותה גם כאן, אז הנה היא, כלשונה: לפני כמה ימים התגלגל לידיי ספרה המתוק להפליא של חנה גולדברג, "דמעות ורודות". ספר שמעורר ילדים למחשבה על הצורך לספר ולהוציא החוצה את הכאב ולא להחזיק בלב. לא להחזיק את הדמעות חנוקות בגרון, אלא לתת להם לפרוץ החוצה. הספר מסופר באופן רהוט וברור, מתאים בהחלט לילדים בגילאי ארבע-חמש-שש ויכול לגרור אחריו דיון מרתק בין האם לילד. עשיתי את זה עם בני בן החמש וחצי ולא האמנתי לאילו תובנות הפלגנו על כנפי הדמיון של הסיפור הזה. מומלץ בחום. אני יודעת שספרות ילדים זוכה בארצנו לקיתונות של ביקורות נוקבות, לרוב בצדק. ספרים רבים יוצאים לאור כשהם נטולי כל ראייה חינוכית, שפתית ודמיונית מעולם מושגיו של הילד. יש נטייה לאנשים שחושבים שאם הם יודעים לחרוז כמה חרוזים ולכתוב ברכה יפה לבר-המצווה של הבן שלהם או של הבן של דודה אסתר, סימן שהם מוכשרים לכתוב ספר בין 5-6-7-8 עמודים לילדים בני שלוש. אבל לא כך הוא ואף רחוק מזה. דווקא כאן צריך להיות משנה זהירות וקפדנות לטקסטים, למשלב הלשוני, לדמיון ולחוויות עולמו הפנימי של הילד. אף-על-פי-כן, עדיין אפשר לבור את המוץ מן התבן ולמצוא ספרים שהם פנינות-חן. ספריהם של חיה שנהב, של נירה הראל, מאיר שלו, דורית אורגד,מיריק שניר ועוד, הם דוגמאות לספרים מצוינים. אמנם צריך לחפש את המחטים בערימת השחת, אבל כשמוצאים ההנאה גדולה ומרובה. בין היתר, ספר ילדים טוב, הוא ספר שילדכם ימשיך לבקש מכם לקרוא לו אותו שוב ושוב, ורבים הם הסיכויים שגם אתם תהנו מחוויית ההקראה. ____________________________