פעמונית הגשם, או סתם פעמונית
אפשר לזכור, אפשר לחשוב, אפשר להשתתף בצער, ולהרגיש כאב אך האם זה מה שיגרום לנו להפסיק את אותם מחשבות ורגשות ? נוכחנו לראות במציאות שאנו חיים בה שמאז אותו שואה שעליה אנו מדברים, שנה אחר שנה, מתקיים טקס זיכרון לזכר המאורע הלא נורמלי הזה . ואיפה אנחנו נמצאים היום ? כל שנה שאנו נזכרים הכאב והכעס רק מתגברים, כי אנחנו מתרכזים כל כך חזק במה שהיה ולוקחים את אותו כאב וכעס אל המציאות של היום הכאב הזה מתמשך לאורך זמן וככל שהוא נמשך,כך יקח לו יותר זמן להשכח . לא היית רוצה שיום אחד תשכחי שהתבצעו פיגועים, שהתבצעו חיסולים ופשוט תוכלי להרגיש חופשייה ובטוחה בכל מקום, כמו בחברה נאורה . ההיזכרות חשובה מאין כמוה, אך רק אם היא עוזרת לנו לנצל אותה לשם מה שהיא נועדה . יום טוב