דסי, ההתבכיינות ומודל החיקוי
דסי החביבה אכן עשתה מה שנאמר לה לעשות, וניתן להניח שההצגה שלה הצליחה מעל ומעבר למה שציפו הבימאים שלה. בכל זאת, לא נראה לי שאפשר לברוח מהשוואת כל הסיטואציה לזו שהתרחשה קצת פחות מ- 5 שנים קודם. זוכרים ? אז עמדה נערה צעירה על קבר סבה, ביכתה את לכתו בטרם עת (מה שנכון, נכון), וגרמה לכך שמי שהיה צריך לבכות - בכה. אישית, אני לא רואה הבדל בין שני המקרים. בשניהם נעשה שימוש ציני בבן משפחה קטין, בהתאם לאימרה הידועה שכלב וילד הם מתכון בטוח לגניבת ההצגה. בשני המקרים אין שום קשר בין הרקע (רצח רבין, גניבות דרעי), ובין האמפתיה שביקשו (וקיבלו) שני הקטינים. ההתבכיינות הזו מקובלת, מוצדקת, נדרשת - אבל לא בפומבי. אין שום טעם לפרהס את רגשותיך, אלא אם אתה רואה בכך מנוף לקידום מאווייך. לי נראה שהאימפקט של הסיטואציה מ- 95 קרץ למפיקי תהלוכת הזכאי אל הכלא, והם שיחזרו במדויק את המופע, בסגנון ג`ורג` עובדיה. עכשיו מחכים לספר.
דסי החביבה אכן עשתה מה שנאמר לה לעשות, וניתן להניח שההצגה שלה הצליחה מעל ומעבר למה שציפו הבימאים שלה. בכל זאת, לא נראה לי שאפשר לברוח מהשוואת כל הסיטואציה לזו שהתרחשה קצת פחות מ- 5 שנים קודם. זוכרים ? אז עמדה נערה צעירה על קבר סבה, ביכתה את לכתו בטרם עת (מה שנכון, נכון), וגרמה לכך שמי שהיה צריך לבכות - בכה. אישית, אני לא רואה הבדל בין שני המקרים. בשניהם נעשה שימוש ציני בבן משפחה קטין, בהתאם לאימרה הידועה שכלב וילד הם מתכון בטוח לגניבת ההצגה. בשני המקרים אין שום קשר בין הרקע (רצח רבין, גניבות דרעי), ובין האמפתיה שביקשו (וקיבלו) שני הקטינים. ההתבכיינות הזו מקובלת, מוצדקת, נדרשת - אבל לא בפומבי. אין שום טעם לפרהס את רגשותיך, אלא אם אתה רואה בכך מנוף לקידום מאווייך. לי נראה שהאימפקט של הסיטואציה מ- 95 קרץ למפיקי תהלוכת הזכאי אל הכלא, והם שיחזרו במדויק את המופע, בסגנון ג`ורג` עובדיה. עכשיו מחכים לספר.