דספרדו

דספרדו

כשבני בן השלוש סוף סוף למד להחזיר אפילו הגננת שמחה. הוא היה ילד שאם מרביצים לו הוא לא היה עושה כלום ולעומת זאת בבית הוא היה מכסח את כולם. אבל... זה השתנה (דבר שלא האמנתי שייתכו)ואת האמת אני מאז מאושרת מאוד ומעודדת אותו להחזיר,כי מה לעשות שהבן שלך עומד בצד המוכה אתה מלמד אותו להכות בחזרה,למרות שזה לא הכי חינוכי שבעולם. אבל איזה כיף זה כבר חשבתי שהוא ייצא ``חנון``
 

מיה30

New member
גם אצלי....

אותו דבר בדיוק. איך אמא שלי אומרת: ``בגן, הוא כמו זבוב מת. ובבית, חבל על הזמן...`` גם אנחנו כמובן מחנכים שאסור להרביץ ואסור ואסור אבל עד כאן. כשזה נוגע בגוזל הפרטי אישי שלך אתה נותן לו להבין שכשמרביצים לך אתה צריך להחזיר. ככה זה עולם הפוך.... מיה30
 
פשוט מדהים...

אני קוראת את מה שכתבתם וזה בדיוק מה שקורה אצלי בבית.... בני בן ה-5 בגן כל פעם שמרביצים לו הוא בוכה... אבל בבית הוא פתאום מקבל את כוחות הפאוור רנג`ר או צבי הנינג`ה ומכסח לאחותו את הצורה.... אני כבר ממש לא יודעת מה לעשות, האחות הקטנה שהיא רק בת שנתיים, כל פעם שהיא רואה את אחיה היא מתחילה לבכות ולהגיד ``בך לא הביץ`` בתרגום לעברית: בר לא להרביץ... השאלה היא אם זה עובר מתישהוא? ליהי
 
הערה קטנה ...... חינוך זהה דבר טוב ויפה אך לא תמיד ריאלי..... בעולמנו האכזר...... לכן ``שן תחת שן עין תחת עין ``
 
ליהי..

אם אצלי זה עבר אני חושבת שזה יכול אצל כל אחד. פשוט לעודד את הילד להחזיר וכשזה יקרה הוא יראה איזה כוח וביטחון יש לו להמשיך. ולעבור לגמרי אני לא חושבת (אולי זה יקרה שהם יגיעו לתיכון) הבת שלי בת שבע וחצי ועד היום היא מדי פעם מקבלת איזה צ`פחה מאחיה הקטן (בן 3 ) אבל אני אופטימית.
 
למעלה