סיפור קצת מורכב, לא יודעת אם יש פתרון או זוית נוספת אבל אנסה בכל זאת..
אני בזוגיות עם אישה כבר מעל 3 שנים. הקשר התחיל מאוד טוב וזורם וכייפי. בשלב מאוד מוקדם של היחסים היא מאוד רצתה להתחיל להקים משפחה, אחרי קשיים ומהמורות קלות, אכן זה קרה והיא נכנסה להריון. כבר מלפני ההריון היה ברור שאני רוצה להיות אמא לכל דבר ובעלת זכויות שוות. היא הביעה רצון זהה לשלי ולגמרי לא חשבה או רצתה אחרת. מבחינתה אני אהיה האמא של הילד שלה והכל יהיה מעוגן בחוזה ואף אימוץ. כשהיא כבר היתה בהריון, הלכנו לעו"ד והתחלנו חוזה, במהלך הזמן ( כי לוקח זמן לרשום חוזה ) התחילו קצת ספקות מהצד שלה לגבי סעיפים מסוימים (שהיה ברור לשתינו יהיו שם) אבל עדיין לא חששתי. ככל שעבר הזמן היא התחילה יותר ויותר להביע התנגדויות לסעיפים מסוימים בחוזה וזה כבר הוביל לריבים וכעסים בינינו. כמו למשל שאם נפרד היא לא רצתה 50 50 כמו שאמרנו כבר למן ההתחלה, ואיך לחלק את ההוצאות וכולי. אני נשארתי עם אותן דעות של ההתחלה ולא זזתי מילימטר ואילו היא זאת שהחלה לקחת דברים שרצתה והסכימה -בחזרה. השינוי לגמרי היה חד סטרי והוא בא ממנה. איכשהו סיימנו את החוזה ורק נותר לחתום עליו. אך כפי שבשלב ההוא כבר התחלתי לחשוש – היא היתה לקראות סוף ההריון והחליטה שלא רוצה לחתום עליו כי "אנחנו צריכים לעבוד על מערכת היחסים שלנ ואחכ, כן, אני בעצמי רוצה שיהיה חוזה". בשלב הזה כבר למדתי להכיר אותה הרבה יותר טוב וידעתי שהסיכוי שיהיה בינינו חוזה או לכל הפחות חוזה שיתחשב גם ברצונותיי קלוש. היא אמרה שאחרי שהיא תלד נשב עליו שוב, היא תקרא אותו ואז תוכל להחליט. היא ילדה, עבר כחודש ודרשתי שאנחנו חייבות לסיים את זה ולחתום! היא בסופו של יום, לא הסכימה וכל הזמן אמרה שזה כי אנחנו קודם צריכות להיות יציבות במערכת היחסים שלנו לפני כל חוזה. הלכנו לייעוץ זוגי 3 מפגשים שלא עזרו בכלום. כחודש וחצי אחרי הלידה כי לא יכולתי לשאת את כאב הבגידה והמצב בו אני מבינה שכל מה שתכננו ביחד, היא לקחה בחזרה ואני עומדת בפני החוק כשום דבר, החוק כלל לא מכיר בי ואין לי שום זכות על הילד. לפני שעזבתי אגב, היא החליטה שהיא רוצה לבקר בארץ מולדתה לשבועיים שאחכ התארכו לחודש... ושאנחנו נעבוד על הכל ונחשוב מה לעשות. כשהיא היתה שם ראיתי ששוב הכל אויר חם ורק דיבורים והיא לא באמת מנסה לקדם את זה אלא עדיין עם רגליים קרות ולגמרי רוצה שלא יהיה שום חוזה בינינו. כדי לקצר את הסיפור – אחרי ריבים וכעס בין שתינו, בסוף בחרתי להישאר, כשאין לי שום חוזה ואף לא סתם דף שאנו כותבות בינינו סעיף הכי פשוט של "הילד יהיה אצלי כל סופש שני" כלום. היא לא רצתה לשמוע על משהו חתום בשום קונסטלציה שהיא. והבנתי שכמו שחשבתי כמעט מן ההתחלה של ההיסוסים שלה, היא לא תחתום על דבר ואם ארצה להיות אמא של הילד זה רק כהגדרה שלנו ולעולם לא מבחינה חוקית. בשלב הזה כבר עזבתי את הבית ושכרתי דירה בעיר אחרת. היינו נפגשות כל סופש ולפעמים איזה פעם אחת באמצע שבוע. כשהתינוק היה בן 8 חודשים היא החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ מוצאה. החליטה שהכל יקר כאן, והגנים יקרים ובמדינה שלה זה בחינם, והיא מרגישה לבד בארץ ועוד דברים הפוכים לגמרי ממה שאמרה רוב הזמן כשהיתה גרה כאן. כמובן שהמהלך הזה רק הוסיף עוד אבן ענקית על לבי כי הבנתי שאפילו המשפחה שהפכנו להיות שרחוקה מלהיות מה שרציתי, מתפוררת לגמרי, והיא כל אותו הזמן מבחינתה לא רוצה שנפרד כלל! שנצליח איכשהו להיות בקשר בין שתי היבשות... שהיא תבוא לבקר, ואני אבוא לבקר.. וככה נעשה את זה עד שהיא תחזור עוד כשנתיים. כמובן שבהתחלה אמרתי בשום פנים ואופן לא! זה לא מה שרציתי, אני רוצה לראות את הילד גם לא רק בביקורים כמה פעמים בשנה מקסימום! כי היה לי ברור שאמהות כבר לא תהיה כאן מצידי. מי רואה בגידול כזה – אמא?! היא כמובן, בשלה, כמו תמיד, תוך חודש וחצי מההחלטה הפזיזה שלה, קיפלה את מטלטליה וחזרה למדינתה. אבל כחלשת אופי שאני בסוף גם לזה התרציתי והסתפקתי בפירור משפחתיות שהשאירה לי... אכן טסתי לבקר אותה לשבועיים וחצי ( אחרי שהיא ביטלה 3 טיסות להגיע לכאן כמו שכל הזמן אמרה שתעשה ) והיא הגיעה לכאן לביקור וחזרה לפני כשבועיים אחרי 3 חודשים אצלי.
אגב, כשהיא חזרה למדינתה, אז כשעזבה לראשונה את הארץ.. והכל היה רעוע בינינו והיינו לא היינו ביחד ואני כל הזמן עשיתי שריר לכל מה שהיא עשתה כאן, על שעזבה את הארץ, לכל מה שהחליטה עבורי! ידעתי שהיא מיד תחזור לחפש שם מישהי... נורא מהר גם מצאתי אותה באתר הכרויות עם פרופיל מאוד מפורט של מה היא מחפשת ורוצה, ולגמרי פרופיל של מישהי שמחפשת קשר לכל דבר. לכל החיים. כי היא אכן כזאת, היא אדם של קשרים זוגיים, לא אוהבת ולא רוצה להיות לבד. במהלך כל אותו זמן שהיא שם ובאתר מתחברת כל יום, אנחנו כבר הספקנו לחזור כי כפי שכתבתי, חלשת אופי שאני , הסכמתי לפירורים האלה של משפחתיות ולהתספק בביקורים אחת את השניה עד שתחזור, וידעתי שזה מוטל בספק כי איתה לעולם אי אפשר לדעת מה תחליט. היא מאוד לא החלטית ויכולה לדבר באדיקות והתלהבות על דברים שרוצה ואז בבום מתהפכת וממש לא רוצה אותם. כמו שעשתה עם החוזה רק ששם סיפקה לי ולעולם ולא מעט לעצמה תירוצים שזה כי " צריך לעבוד על הקשר" כי " השארת אותי לבד ונסעת להורים בסופש" ( כשאני 24/7 איתה במהלך השבוע כי היא לא עבדה עקב ההריון ואני עובדת מהבית). כל מיני דברים שהיא רצתה להאמין שקשורים לזה אבל היו סתם כדי לצאת בסדר מול עצמה ומול כולם. כל אותו זמן שהיא שם ואנחנו כבר ביחד כי החלטתי להסכים למתכונת הזאת של להיות בקשר כשאנו בשתי מדינות שונות!! וככה אהיה גם אמא של הילד... היא המשיכה להתחבר לאתר כל יום.... מצד אחד לא הופתעתי כי היא אחת שלא רוצה לסגור שום אופציה למקרה ש.. מצד שני, זה כאב לי כי זאת היתה בגידה לכל דבר. כשאמרתי לה שאני מכירה אותה והיא בטוח מנסה להכיר חדשה, היא הכחישה בתוקף ואם לא היתה לי ההוכחה, ככל הנראה הייתי מאמינה לה עם הנחישות שהכחישה מכל וכל... אז היא באה אלי לבקר בארץ ואכן לא התחברה כל הזמן הזה למעט איזה פעמיים... היא חזרה כאמור לפני שבועיים ו... כך גם חזרה להתחבר כאילו מעולם לא הפסיקה! אציין שרוב החופשה שלה כאן היא אומרת ומתכננת דברים עבורינו לטיול הבא והקרב שלה ואיפה היא כנראה תשים אותו בגן כאן ואז כן רוצה לחזור לארץ מוצאה לגיל יסודי שילמד שם כי יש שם בתי ספר טובים... ממש תכנונים לפרטים הקטנים של מתי תחזור, מה היא רוצה לעשות כשהיא כאן, איפה כנראה תגור, אולי איתי אולי בדירה ליד. אולי לא. אבל ממש מתכננת עבורינו, כשהיתה צריכה לחזור אמרה אוף אני עצובה , אני אתגעגע אלייך ובואי כבר לבקר. לכן, בעקבות הביקור שלה כאן אמרתי שאין סיבה כבר להמשיך להתחבר, כי, זהו, אנחנו ביחד, אין כבר יציב לא יציב. זהו, אין שום סיבה או לגיטמציה אם בכלל היתה גם לפני כן, להמשיך ולהתחבר... אך כאמור, היא התחברה מיד בחזרתה... אתמול כבר אמרתי , אני אשלח לה הודעה מפרופיל שפתחתי ונראה אם בכלל תגיב. כי.. אולי היא סתם מתחברת אבל לא באמת עושה משהו עם זה? אז שלחתי הודעה והיא אכן ענתה. אמרה שאני יפה כתגובה לתמונה שצירפתי. אמרתי שאני מחפשת קשר רציני ומה איתך? ענתה שגם היא... בקיצור, אם הייתי צריכה בלוק על הראש כדי שכבר יפול האסימון, הוא נפל אתמול... אין כבר לתרץ למה היא מתחברת וממשיכה להתחבר. – הסיבה היא פשוטה – היא משאירה לה אופציה להכיר מישהי לקשר ובינתיים נשארת איתי.
הדילמה שלי היא זאת - אם אני מתעמתת איתה על זה, אני מכניסה את עצמי למצב שאני יוצאת הרכיכה הכי רכה בעולם כי אני יודעת שאשאר בכל זאת! כי אני לא רוצה לאבד את הילד. והיא כמובן תמשיך לדעתי, זה גם לא יעצור אותה, היא פשוט תהיה מתוחכמת יותר בפרופיל הבא שתפתח כדי למנוע זיהוי ואז אם תכיר תעיף אותי קיבינימאט ואיבדתי את הילד. אם לא אגיד כלום, אותו דבר במבחן התוצאה- אם תכיר מישהי, היא תעיף אותי לקיבינימט ואאבד את הילד. אחרי כל מה שעברתי איתה, אני מבינה שאין לי מה לסמוך על הגינות ויושרה ממנה. היא תמיד בחרה רק בעצמה פעם אחר פעם. ברצונות שלה, ללא שום התחשבות בי או במשפחה שלי. היא תמיד המרכז, היא ורק היא. כך שלהישאר איתה שם אותי במצב של היכון שמתישהו ככל הנראה היא אכן תכיר מישהי ותעזוב אותי וגם שם תעשה את זה בצורה שאני אשמה והכל בגללי וגם ככה זה לא עבד, ולא התסדרנו, ורבנו הרבה, ואנחנו לא מתאימות, בקיצור, כל הסלוגנים שישרתו אותה כשהיא תרצה להעיף אותי וכשהיא צריכה אותי עדיין, אז הסלוגנים של אפשר לעשות את זה, אנחנו נצליח, אני אוהבת אותך, אני רוצה שנעשה כך וכך הם שנאמרים.
היא אדם שתמיד חושב איך להרוויח מכל סיטואציה ומכל אדם, קלטתי את זה עוד בתחילת הקשר שלנו פשוט לא ידעתי שהיא תעשה את זה גם עלי. כשדיברנו על לעשות חוזה, לא חששתי שהיא תחזור בה, לא כי סמכתי על היושרה שלה, או המוסר שלה, לא חששתי רק כי חשבתי שלעשות חוזה גם ממלא את הרצונות שלה, שאני לא אלך, שיהיו לי חובות, לרגע לא לקחתי בחשבון שהזכויות שיהיו לי כמו שהיא צריכה חתימה שלי אם לטוס איתו לחול, יהוו משקל כבד יותר מהחובות שהייתי אמורה לקבל על עצמי.
השאלה שלי היא... האם אני מפספסת כאן משהו? האם לאור מה שכתבתי, זה נראה שקראתי את המצב די מדויק או שיש עוד כמה נקודות עיוורות לכל מה שקורה כאן? לגבי הסיבות שלה לא לחתום, זה אני יכולה לומר כמעט בוודאות שזה בעיקר תירוצים וגם אם הכל היה מושלם, היא היתה חוזרת בה. לא על זה אני מדברת אלא על כל המכלול. האם יש עוד משהו או אני טועה לגמרי?
האם יש איזו דרך דיפלומטית או לא דיפלומטית בה אני יכולה לשמור על התא המשפחתי המוזר שהיא הכריחה אותי להיות בו? או להשלים עם כך שאם אני צודקת אז אכן אאבד את הילד וזאת רק החלטה שלי אם להמשיך להיות איתה ולקחת סיכון שזה יקרה, או לא להיות איתה כי זה ככל הנראה יקרה אז עדיף לחתוך מעכשיו.
חפרתי ולא בטוחה שהיה צריך בכל הפרטים הללו אבל אני פחות טובה בלתמצת : )
אשמח לשמוע את דעתך מריוס.
אני בזוגיות עם אישה כבר מעל 3 שנים. הקשר התחיל מאוד טוב וזורם וכייפי. בשלב מאוד מוקדם של היחסים היא מאוד רצתה להתחיל להקים משפחה, אחרי קשיים ומהמורות קלות, אכן זה קרה והיא נכנסה להריון. כבר מלפני ההריון היה ברור שאני רוצה להיות אמא לכל דבר ובעלת זכויות שוות. היא הביעה רצון זהה לשלי ולגמרי לא חשבה או רצתה אחרת. מבחינתה אני אהיה האמא של הילד שלה והכל יהיה מעוגן בחוזה ואף אימוץ. כשהיא כבר היתה בהריון, הלכנו לעו"ד והתחלנו חוזה, במהלך הזמן ( כי לוקח זמן לרשום חוזה ) התחילו קצת ספקות מהצד שלה לגבי סעיפים מסוימים (שהיה ברור לשתינו יהיו שם) אבל עדיין לא חששתי. ככל שעבר הזמן היא התחילה יותר ויותר להביע התנגדויות לסעיפים מסוימים בחוזה וזה כבר הוביל לריבים וכעסים בינינו. כמו למשל שאם נפרד היא לא רצתה 50 50 כמו שאמרנו כבר למן ההתחלה, ואיך לחלק את ההוצאות וכולי. אני נשארתי עם אותן דעות של ההתחלה ולא זזתי מילימטר ואילו היא זאת שהחלה לקחת דברים שרצתה והסכימה -בחזרה. השינוי לגמרי היה חד סטרי והוא בא ממנה. איכשהו סיימנו את החוזה ורק נותר לחתום עליו. אך כפי שבשלב ההוא כבר התחלתי לחשוש – היא היתה לקראות סוף ההריון והחליטה שלא רוצה לחתום עליו כי "אנחנו צריכים לעבוד על מערכת היחסים שלנ ואחכ, כן, אני בעצמי רוצה שיהיה חוזה". בשלב הזה כבר למדתי להכיר אותה הרבה יותר טוב וידעתי שהסיכוי שיהיה בינינו חוזה או לכל הפחות חוזה שיתחשב גם ברצונותיי קלוש. היא אמרה שאחרי שהיא תלד נשב עליו שוב, היא תקרא אותו ואז תוכל להחליט. היא ילדה, עבר כחודש ודרשתי שאנחנו חייבות לסיים את זה ולחתום! היא בסופו של יום, לא הסכימה וכל הזמן אמרה שזה כי אנחנו קודם צריכות להיות יציבות במערכת היחסים שלנו לפני כל חוזה. הלכנו לייעוץ זוגי 3 מפגשים שלא עזרו בכלום. כחודש וחצי אחרי הלידה כי לא יכולתי לשאת את כאב הבגידה והמצב בו אני מבינה שכל מה שתכננו ביחד, היא לקחה בחזרה ואני עומדת בפני החוק כשום דבר, החוק כלל לא מכיר בי ואין לי שום זכות על הילד. לפני שעזבתי אגב, היא החליטה שהיא רוצה לבקר בארץ מולדתה לשבועיים שאחכ התארכו לחודש... ושאנחנו נעבוד על הכל ונחשוב מה לעשות. כשהיא היתה שם ראיתי ששוב הכל אויר חם ורק דיבורים והיא לא באמת מנסה לקדם את זה אלא עדיין עם רגליים קרות ולגמרי רוצה שלא יהיה שום חוזה בינינו. כדי לקצר את הסיפור – אחרי ריבים וכעס בין שתינו, בסוף בחרתי להישאר, כשאין לי שום חוזה ואף לא סתם דף שאנו כותבות בינינו סעיף הכי פשוט של "הילד יהיה אצלי כל סופש שני" כלום. היא לא רצתה לשמוע על משהו חתום בשום קונסטלציה שהיא. והבנתי שכמו שחשבתי כמעט מן ההתחלה של ההיסוסים שלה, היא לא תחתום על דבר ואם ארצה להיות אמא של הילד זה רק כהגדרה שלנו ולעולם לא מבחינה חוקית. בשלב הזה כבר עזבתי את הבית ושכרתי דירה בעיר אחרת. היינו נפגשות כל סופש ולפעמים איזה פעם אחת באמצע שבוע. כשהתינוק היה בן 8 חודשים היא החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ מוצאה. החליטה שהכל יקר כאן, והגנים יקרים ובמדינה שלה זה בחינם, והיא מרגישה לבד בארץ ועוד דברים הפוכים לגמרי ממה שאמרה רוב הזמן כשהיתה גרה כאן. כמובן שהמהלך הזה רק הוסיף עוד אבן ענקית על לבי כי הבנתי שאפילו המשפחה שהפכנו להיות שרחוקה מלהיות מה שרציתי, מתפוררת לגמרי, והיא כל אותו הזמן מבחינתה לא רוצה שנפרד כלל! שנצליח איכשהו להיות בקשר בין שתי היבשות... שהיא תבוא לבקר, ואני אבוא לבקר.. וככה נעשה את זה עד שהיא תחזור עוד כשנתיים. כמובן שבהתחלה אמרתי בשום פנים ואופן לא! זה לא מה שרציתי, אני רוצה לראות את הילד גם לא רק בביקורים כמה פעמים בשנה מקסימום! כי היה לי ברור שאמהות כבר לא תהיה כאן מצידי. מי רואה בגידול כזה – אמא?! היא כמובן, בשלה, כמו תמיד, תוך חודש וחצי מההחלטה הפזיזה שלה, קיפלה את מטלטליה וחזרה למדינתה. אבל כחלשת אופי שאני בסוף גם לזה התרציתי והסתפקתי בפירור משפחתיות שהשאירה לי... אכן טסתי לבקר אותה לשבועיים וחצי ( אחרי שהיא ביטלה 3 טיסות להגיע לכאן כמו שכל הזמן אמרה שתעשה ) והיא הגיעה לכאן לביקור וחזרה לפני כשבועיים אחרי 3 חודשים אצלי.
אגב, כשהיא חזרה למדינתה, אז כשעזבה לראשונה את הארץ.. והכל היה רעוע בינינו והיינו לא היינו ביחד ואני כל הזמן עשיתי שריר לכל מה שהיא עשתה כאן, על שעזבה את הארץ, לכל מה שהחליטה עבורי! ידעתי שהיא מיד תחזור לחפש שם מישהי... נורא מהר גם מצאתי אותה באתר הכרויות עם פרופיל מאוד מפורט של מה היא מחפשת ורוצה, ולגמרי פרופיל של מישהי שמחפשת קשר לכל דבר. לכל החיים. כי היא אכן כזאת, היא אדם של קשרים זוגיים, לא אוהבת ולא רוצה להיות לבד. במהלך כל אותו זמן שהיא שם ובאתר מתחברת כל יום, אנחנו כבר הספקנו לחזור כי כפי שכתבתי, חלשת אופי שאני , הסכמתי לפירורים האלה של משפחתיות ולהתספק בביקורים אחת את השניה עד שתחזור, וידעתי שזה מוטל בספק כי איתה לעולם אי אפשר לדעת מה תחליט. היא מאוד לא החלטית ויכולה לדבר באדיקות והתלהבות על דברים שרוצה ואז בבום מתהפכת וממש לא רוצה אותם. כמו שעשתה עם החוזה רק ששם סיפקה לי ולעולם ולא מעט לעצמה תירוצים שזה כי " צריך לעבוד על הקשר" כי " השארת אותי לבד ונסעת להורים בסופש" ( כשאני 24/7 איתה במהלך השבוע כי היא לא עבדה עקב ההריון ואני עובדת מהבית). כל מיני דברים שהיא רצתה להאמין שקשורים לזה אבל היו סתם כדי לצאת בסדר מול עצמה ומול כולם. כל אותו זמן שהיא שם ואנחנו כבר ביחד כי החלטתי להסכים למתכונת הזאת של להיות בקשר כשאנו בשתי מדינות שונות!! וככה אהיה גם אמא של הילד... היא המשיכה להתחבר לאתר כל יום.... מצד אחד לא הופתעתי כי היא אחת שלא רוצה לסגור שום אופציה למקרה ש.. מצד שני, זה כאב לי כי זאת היתה בגידה לכל דבר. כשאמרתי לה שאני מכירה אותה והיא בטוח מנסה להכיר חדשה, היא הכחישה בתוקף ואם לא היתה לי ההוכחה, ככל הנראה הייתי מאמינה לה עם הנחישות שהכחישה מכל וכל... אז היא באה אלי לבקר בארץ ואכן לא התחברה כל הזמן הזה למעט איזה פעמיים... היא חזרה כאמור לפני שבועיים ו... כך גם חזרה להתחבר כאילו מעולם לא הפסיקה! אציין שרוב החופשה שלה כאן היא אומרת ומתכננת דברים עבורינו לטיול הבא והקרב שלה ואיפה היא כנראה תשים אותו בגן כאן ואז כן רוצה לחזור לארץ מוצאה לגיל יסודי שילמד שם כי יש שם בתי ספר טובים... ממש תכנונים לפרטים הקטנים של מתי תחזור, מה היא רוצה לעשות כשהיא כאן, איפה כנראה תגור, אולי איתי אולי בדירה ליד. אולי לא. אבל ממש מתכננת עבורינו, כשהיתה צריכה לחזור אמרה אוף אני עצובה , אני אתגעגע אלייך ובואי כבר לבקר. לכן, בעקבות הביקור שלה כאן אמרתי שאין סיבה כבר להמשיך להתחבר, כי, זהו, אנחנו ביחד, אין כבר יציב לא יציב. זהו, אין שום סיבה או לגיטמציה אם בכלל היתה גם לפני כן, להמשיך ולהתחבר... אך כאמור, היא התחברה מיד בחזרתה... אתמול כבר אמרתי , אני אשלח לה הודעה מפרופיל שפתחתי ונראה אם בכלל תגיב. כי.. אולי היא סתם מתחברת אבל לא באמת עושה משהו עם זה? אז שלחתי הודעה והיא אכן ענתה. אמרה שאני יפה כתגובה לתמונה שצירפתי. אמרתי שאני מחפשת קשר רציני ומה איתך? ענתה שגם היא... בקיצור, אם הייתי צריכה בלוק על הראש כדי שכבר יפול האסימון, הוא נפל אתמול... אין כבר לתרץ למה היא מתחברת וממשיכה להתחבר. – הסיבה היא פשוטה – היא משאירה לה אופציה להכיר מישהי לקשר ובינתיים נשארת איתי.
הדילמה שלי היא זאת - אם אני מתעמתת איתה על זה, אני מכניסה את עצמי למצב שאני יוצאת הרכיכה הכי רכה בעולם כי אני יודעת שאשאר בכל זאת! כי אני לא רוצה לאבד את הילד. והיא כמובן תמשיך לדעתי, זה גם לא יעצור אותה, היא פשוט תהיה מתוחכמת יותר בפרופיל הבא שתפתח כדי למנוע זיהוי ואז אם תכיר תעיף אותי קיבינימאט ואיבדתי את הילד. אם לא אגיד כלום, אותו דבר במבחן התוצאה- אם תכיר מישהי, היא תעיף אותי לקיבינימט ואאבד את הילד. אחרי כל מה שעברתי איתה, אני מבינה שאין לי מה לסמוך על הגינות ויושרה ממנה. היא תמיד בחרה רק בעצמה פעם אחר פעם. ברצונות שלה, ללא שום התחשבות בי או במשפחה שלי. היא תמיד המרכז, היא ורק היא. כך שלהישאר איתה שם אותי במצב של היכון שמתישהו ככל הנראה היא אכן תכיר מישהי ותעזוב אותי וגם שם תעשה את זה בצורה שאני אשמה והכל בגללי וגם ככה זה לא עבד, ולא התסדרנו, ורבנו הרבה, ואנחנו לא מתאימות, בקיצור, כל הסלוגנים שישרתו אותה כשהיא תרצה להעיף אותי וכשהיא צריכה אותי עדיין, אז הסלוגנים של אפשר לעשות את זה, אנחנו נצליח, אני אוהבת אותך, אני רוצה שנעשה כך וכך הם שנאמרים.
היא אדם שתמיד חושב איך להרוויח מכל סיטואציה ומכל אדם, קלטתי את זה עוד בתחילת הקשר שלנו פשוט לא ידעתי שהיא תעשה את זה גם עלי. כשדיברנו על לעשות חוזה, לא חששתי שהיא תחזור בה, לא כי סמכתי על היושרה שלה, או המוסר שלה, לא חששתי רק כי חשבתי שלעשות חוזה גם ממלא את הרצונות שלה, שאני לא אלך, שיהיו לי חובות, לרגע לא לקחתי בחשבון שהזכויות שיהיו לי כמו שהיא צריכה חתימה שלי אם לטוס איתו לחול, יהוו משקל כבד יותר מהחובות שהייתי אמורה לקבל על עצמי.
השאלה שלי היא... האם אני מפספסת כאן משהו? האם לאור מה שכתבתי, זה נראה שקראתי את המצב די מדויק או שיש עוד כמה נקודות עיוורות לכל מה שקורה כאן? לגבי הסיבות שלה לא לחתום, זה אני יכולה לומר כמעט בוודאות שזה בעיקר תירוצים וגם אם הכל היה מושלם, היא היתה חוזרת בה. לא על זה אני מדברת אלא על כל המכלול. האם יש עוד משהו או אני טועה לגמרי?
האם יש איזו דרך דיפלומטית או לא דיפלומטית בה אני יכולה לשמור על התא המשפחתי המוזר שהיא הכריחה אותי להיות בו? או להשלים עם כך שאם אני צודקת אז אכן אאבד את הילד וזאת רק החלטה שלי אם להמשיך להיות איתה ולקחת סיכון שזה יקרה, או לא להיות איתה כי זה ככל הנראה יקרה אז עדיף לחתוך מעכשיו.
חפרתי ולא בטוחה שהיה צריך בכל הפרטים הללו אבל אני פחות טובה בלתמצת : )
אשמח לשמוע את דעתך מריוס.
