דעתכם חשובה.

[mor4]

דעתכם חשובה.../images/Emo53.gif

האם נתקלתם בעזרה חומרית של ההורים לילד אחד ולשאר הילדים לא נשאר ממה לעזור? אני מדברת על ילדים גדולים, בוגרים ונשואים כמובן. חמי וחמותי עזרו לאח של בעלי בסכום כסף גדול מאוד כשרצה לקנות דירה ועכשיו כשאנחנו רוצים להחליף דירה וזקוקים לעזרתם - אין להם ממה. לא להתעצבן? איזה הורים לא חושבים קדימה וצופים שיצטרכו לעזור גם לשאר ילדיהם? איפה הצדק? לדעתי אלה הורים שלא מתחשבים בילדיהם ובעתיד אף עלולים לגרום לקרע במשפחה. מה דעתכם? כמובן, שעכשיו אותו אח "חיב" להם ולכן כל שבת כמעט ההורים אצלו, בחגים וכו´. האמת היא שאני מעדיפה מצד אחד לא לקבל כלום ורק לא להיות "חייבת" ככה. מצד שני, הם כן מצפים מאיתנו כל הזמן לבוא לבקר ולארח אותם ואת המשפחה המורחבת (אחים של ההורים וכו´). יש לציין גם שבחמות מעולם אבל מ-ע-ו-ל-ם לא הזמינה אותנו לארוחה אצלה, בטוענות שונות - היא מאוד עצלנית. עכשיו - מה אתם אומרים? לא להשתגע?

 

[אמא של דפנה]

אני אישית מעדיפה לא להכנס לכאלה

מעורבויות במשפחות שאני לא מכירה. אצלנו זה לא היה קורה. אבל אצלכם זה קרה ואני חושבת שלא כדאי שתנטרי להם בסך הכל הם הסבא והסבתא של הילדים שלך. וגם אם הביקורים לא נעימים או שאת מרגישה חובה הילדים שלכם לא צריכים להפגע. אז יש לך חמות עצלנית לטענתך, שלא אוהבת לבשל אז מה - גם אצלנו היה ככה בהתחלה והיום היא התפשרה - היא אומנם לא מבשלת אבל מכינה ומארחת אם כי עכשיו זה כבר הרבה הרבה פחות וכמעט שלא. איריס.

 

[שירי ל]

אצלינו ההורים לא עוזרים בצורה שווה

אלא כל אחד מקבל לפי צרכיו. אחותי קנתה עכשיו דירה ועזרו לה, זה לא אומר שהם צריכים לרוץ ולקנות גם לי דירה "בשם השיוויון". כל זה היה טוב ויפה כשגרנו בבית והיינו ילדות, לא היום. אני אישית משתדלת באופן עקרוני לקחת מההורים שלי כמה שפחות, כי אני לא אוהבת להרגיש חייבת (גם להורים!).

 

[אביא]

מאוד מרגיז....

שלילדים יש הרגשת בעלות על נכסי הוריהם. להורים יש זכות מלאה לשרוף את כל כספם בכל דרך שנראית להם. בדרך כלל לכל סכסוך יש שני צדדים וכדאי לבדוק מה דעת הצד השני.

 

[סיגל היי-טק]

מסכימה.

נכון שזה מעליב, אבל אלו ניכסי ההורים, ובתור אנשים מבוגרים, זכותם לעשות בכספם ככל שיחפצו. ויש לי סיפור אישי: לאיש שלי יש אבא מאוד עשיר, אבל קמצן, אלוהים ישמור. אנחנו לא בקשר איתו, כי הבן-אדם פשוט מגעיל, שקרן, נצלן ומה לא. אף פעם לא רצינו את הכסף שלו (הוא את המעט שיש לנו, תמיד חמד...), למרות שהכסף שלו היה יכול לסדר אותנו טוב מאוד בחיים, ואנחנו גם יודעים שסביר להניח שהוא לא יוריש את הממון ובנו יחידו. ועל זה אנחנו אומרים: לא מעוקצו ולא מדובשו

 

[אמא של תומר]

לא קיבלנו שום עזרה

כי לאף אחד מהצדדים אין לתת. בכל אופן לא סכומים בשביל לעזור בקנית דירה. את החתונה עשינו לבד, ירח דבש עשינו לבד, ואת הבית קנינו לגמרי לגמרי לבד. וזאת למרות שבעלי הבכור, ואני הראשונה שהתחתנה. פשוט אין להם. אבל אם היה קורה לי מה שאת מתארת, הייתי חוטפת קריזה רצינית, ובטח גם בעלי. ואת זה אני אומרת משום שבתור ילדה, ההורים השקיעו יותר בי מאשר באחותי (ישור שיניים, לימודי נהיגה - דברים שהיא עשתה אחרי גיל 20, כי רק אז היה לה כסף לזה) וזה ממש הכאיב לי כי ראיתי כמה היא צריכה להתאמץ בשביל זה. אני לא יודעת למה זה יצא ככה, אולי בגלל שאת כל הדברים האלה עשיתי אחרי שאחותי עזבה כבר את הבית, אז להורים היה קצת יותר כסף זמין? אין לי מושג למה זה יצא ככה. האמת היא שאני מאוד מרוצה שמבחינת ההורים לא יצא שהם עזרו, ואנחנו עשינו הכל לבד, ראשית משום שזה מעורר בי גאווה, ושנית משום שבעל המאה הוא בעל הדיעה, ולכן גם לא היתה להם שום יד בהחלטות שעשינו לגבי הדברים האלה. אני רואה זוג חברים שלי שעומדי להתחתן, האשה באה מבית של מליונרים, ואבא שלה מנהל להם את החיים, ומחליט את כל ההחלטות לגבי החתונה. לא מעצבן? אני מקווה שאני אדע לא לעשות את הטעויות האלה עם הילדים שלי.

 

[jole]

העדפה

אני באה מבית שלהורים לא היה כסף אבל הם תמיד עשו מה שיכלו בכדי לתת לכל אחד מה שהיה צריך ולא ראו בעין יפה כשאנחנו בתור ילדים עשינו השוואות של מי קיבל יותר (מטבעם של ילדים) וגדלנו בידיעה שלא חשוב מה המצב ההורים עושים את המקסימום בכדי לעזור וכל עזרה ולו הקטנה ביותר מתקבלת בהערכה רבה. היום כשאני נשואה (אחי עדיין לא) יש לנו עזרה משני ההורים כל צד במה שהוא יכול. אני שמחה להגיד שבורכתי בהורים וחמים שפשוט אין מילים. הנתינה היא למטרת נתינה ואין תחושה שעכשיו בגלל שקיבלנו מהם יש להם איזו זכות להתערב בחיים שלנו. בעיניין המשפחה שלך לא הייתי רוצה לשפוט והרי אין אנו רואים את התמונה כולה. מה שחשוב הוא שאת תשמרי על הנפש שלך שהרי אם אין בכוחך לשנות את המצב אז למה לתת למצב "לשגע" אותך? השפיות והאיזון שלך חשובים יותר מהכל עבורך, עבור בעלך, הזוגיות שלכם וכמובן הילדים.

 

[נילי של ס&כ]

אני מזדהה קצת

ההורים שלי נותנים לנו את הנשמה, ומשתדלים לא להתערב לנו בחיים אבל כן מבקשים יותר זכויות ביקור...

(אבא שלי שפוט של ספיר. יש להורם שלי כבר 3 נכדים, אבל ספיר היא בשבילו הכל בכל מכל, יותר מכולם) אמא של בעלי נותנת לי בעיקר עוגמת נפש. יש לה דרישות אבל היא לא מרגישה מחויבת לתת או לעזור. מילא אם זה היה רק לנו, אבל ממש לפני שהבת שלה התחתנה, היא אמרה לבת שאין לה כסף לעזור לה, ואז טסה לטיול בארה"ב... חודש לפני שכפיר נולד היא הודיעה לי שהיא נוסעת לנורבגיה, אבל אנחנו הודענו להורים שלי ולאמא שלו שאם הם מזמינים חברים שלהם לברית של כפיר - הם משלמים על החברים שלהם, ואת החלק שלה היא באמת שילמה. (אבל לא נתנה לנו מתנה בעצמה). וגם לפני שגיסתי ילדה היא נסעה לטיול באילת. כסף לבלות יש לה, כסף לילדים לא. אז מה? אז למדתי להעריך פי 1000 את ההורים שלי, שתמיד תמיד מוכנים לעזור, כספית או בעזרה פיזית עם הילדים, ולמדתי להעמיד (בעדינות ובלי לעשות רעש) את אמא שלו במקום, ולא לתת לה לדרוש ממני זכויות יתר אם היא לא מנסה לקחת על עצמה גם את החובות של סבתא. זו עסקת חבילה. אבל במכתב שלך לא ראיתי התייחסות שלך להורים שלך וכמה הם עוזרם לך.

 

[mor4]

ההורים שלי לא מפסיקים לעזור../images/Emo9.gif

בכל מה שהם רק יכולים - גם חומרית וגם פיזית, ואני - כמוך, למדתי להעריך אותם עוד יותר בעבקות זה. הייתי רוצה לדעת איך את מעמידה את חמותך במקום בעדינות?

 

[אמא של שחר]

יש תשובה גם בהודעה שלך

קשה לחוות דעה כשלא מכירים את שני הצדדים של הסיפור אבל על סמך הפרטים שכן שמסרת: הרבה פעמים שמתי לב שהאח ש"מקבל" יותר הוא גם זה שיותר מעורב בחיים של ההורים, עוזר להם יותר ומקדיש להם יותר מזמנו. לפעמים גם גר יותר קרוב. נהגת בחכמה בכך שאת מעדיפה לא לקבל כלום וגם לא להיות חייבת. נכון שכסף יכול לקרוע משפחות אך לדעתי בדרך כלל יש סיבות עמוקות יותר לקרע וזה לא רק ענין של כמה שקלים כל אחד קיבל. דעתי האישית היא שכל עזרה (כספית או אחרת) שההורים נותנים לנו היא בגדר "בונוס". אנחנו אנשים בוגרים ועצמאיים והאחריות לפרנס את המשפחה שאנחנו בחרנו להקים מוטלת אך ורק על הכתפיים שלי ושל בנזוגי. אם ההורים יכולים ומוכנים לעזור , מעולה. אבל הם לא חייבים לנו דבר ואני לא אתן למערכת היחסים העדינה והיקרה הזו להפגע רק בגלל כסף או תדירות הביקורים. -- ליאורה

 

[limori]

אני מסכימה עם ליאורה

נכון אפשר לומר שחוסר שיוויון בין האחים יכול מאד להרגיז ובצדק! אבל אני חושבת שעדיף לא לקבל כלום ולא להיות חייבת. לאח של בעלי משלמים את המשכנתא ועוזרים לו בקניות לבית. לנו לא נותנים כלום!!! ואני לא מתלוננת ולא אתלונן. אנחנו לא גרים בארץ ואח של בעלי גר בארץ ועוזר להם מאד כשהם חולים הוא מטפל בהם כשהם צריכים לנסוע לאן שהוא או שזקוקים לעזרה הוא מתיד לוקח מביא מחזיר ממש כמו נהג פרטי ומעבר לזה הם יחד בכל החגים ובכל סופי שבוע הוא לעולם לא משאיר אותם אף חג או סוף שבוע לבד. ואנחנו לעולם לא איתם בחגים ומבקרים אותם רק פעם בשנה לצערי..... וחוץ מזה אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא זקוקים לעזרה ושאצלינו הכל בסדר... גם אם ביום מן הימים נזדקק דיויד לעולם לעולם לא יבקש...טיפוס טיפוס... אל תכעסי ואל תצפי ואולי ביום מן הימים הכל השתנה לטובה....

 

[יונית ש]

מרגיז מאוד אבל זו זכותם

אין מה לעשות. לכל אחד יש את הזכות לנהוג לפי ראות עיניו. ואסור לנו להביע את דעתינו. כי זה לא עסק שלנו למי נותנים כמה ולמה. והכי חשוב גם לא להפלות את הנכדים נגד סבים וסבתאות שנותנים פחות. יש לעשות הפרדה מוחלטת בין היחס שלך אליהם ליחס שאת מעבירה לילדים בקשר אליהם. זה קשה אבל הכרחי. וכמו שאמרת לדעת לקבל במלוא ההבנה והחום את העזרה שכן ניתנת מהצד האחר. והכי חשוב לקוות שאנחנו נגיע לרגע ננהג אחרת.

 

[אביא]

מאוד מענין

תמיד ההורים שלי עוזרים ושל בן הזוג מתעלמים. למה???????? לי יש דוקא חותנת ועוד פולניה שאילולי היא לאישתי לא היתה קרירה ולי לא היתה עבודה. ובאשר לכסף חותני וחותנתי רשאים לנהוג כרצונם הם עבדו עליו מספיק קשה ואם לדעתם כעת הם צריכים לעשות טיול סביב העולם זו זכותם המלאה.

 

[odeia]

בילדותי, תמיד הרגשתי שהורי מפלים

אותי לרעה לעומת אחותי הקרובה אלי בגיל. כשבגרנו וכולם עזבו את הקבוץ ורק אני נשארתי עדיין הרגשתי את זה. כשגם אני עזבתי את הקבוץ, דווקא אז שהחלטתי שאני אשיג את כל מה שאני רוצה שכוחות עצמי ולא אכפת לי למי הוריי עוזרים, דווקא אז הם התחילו לעזור לי, וגם לאחר שאבי נפטר אמי המשיכה לעזור לי כספית, בעיקר בתשלומים על הגן של הילדה. בתור ילדה זה הוסיף להרגשת הכעס שלי על הוריי, אבל כשבגרתי ועמדתי בכוחות עצמי, הבנתי שזכותם לעשות כרצונם ואני לא צריכה טובות מאף אחד, ומה שאשיג בכוחות עצמי, גם יהיה לו יותר ערך. תני לדברים לזרום, או שתשבי ותדברי איתם, אבל חבל לצבור כעסים בבטן (הם עושים כאבי ראש חזקים).

 

[anat30g]

יותר מאשר העגל רוצה לינוק

הפרה רוצה להניק - זה המשפט של אבא שלי בכל מה שקשור לכסף ולילדים שלו... אצלינו כל אחת קיבלת בהתאם למה שהיא היתה זקוקה, ואף פעם לא הרגשתי שחייבים לתת לי - כי האחיות שלי קיבלו... מצד שני - אני הבכורה - אז ייתכן והאחיות שלי בודקות מה הן מקבלות בהתאם למה שאני קיבלתי, ואולי הן מרגישות מופלות... למרות שאני ממש לא חושבת שזה ככה. מה גם שאני יודעת שאבא שלי עצמו עושה את החשבונות הללו בעצמו - על מנת שכל אחת תקבל שווה בשווה. אצל חמי וחמותי זה פחות או יותר אותו דבר... וההרגשה של חייבים לא תלויה בכלל בכמות הכסף שקיבלנו או נקבל.