דקה לפני היום ה-"מכפר"

דקה לפני היום ה-"מכפר" ../images/Emo24.gif

לא נעלמתי ! עקבתי בשקט אחר המתרחש. אומרים שלפעמים החוכמה היא לשתוק כשאין מה לומר, אז שתקתי. אבל דקה לפני יום הכיפורים, לאחר חשבונות נפש קשים בעת האחרונה וכמה מסקנות או לפחות מסקנות זמניות אישיות שלי, ועדיין הרבה סימני שאלה, רציתי לכתוב כמה מילים. זכיתי בימים האחרונים לקבל את הברכה "גמר חתימה טובה" מס´ רב של פעמים. ואני משתפת אתכם בנקודה קטנה למחשבה. מה בדיוק אומרת הברכה הזו? אני מאחל לך שההוא שיושב שם למעלה ופותח ספר ובו הוא מחליט אם לחתום אותך לחיים טובים או לא יחליט לכתוב אותך לחיים טובים??!! זה הרי מגוחך, ביחוד לאנשים שכלל לא מאמינים. אז מדוע דוקא אנשים שאינם מאמינים מברכים אותי או את חבריהם בברכה שכזו? האם הברכה הזו היא משום הנימוס, המסורת או ההרגל? אני אישית משתדלת לא לברך אנשים במהות שאני לא מבינה. אני יודעת שזה נשמע מוזר לשמוע את הדברים האלה דוקא ממני אבל הייתי חייבת לשתף מישהו... העדפתי לענות ב-"צום קל" ואז עלתה השאלה: למה צום קל? האם לא מחובתינו להתענות? אז אם הצום יהיה קל, הרי לא יהיה עינוי כלל. אין לי תשובות, כמובן. אולי לא לכל דבר יש תשובה. אני רוצה לאחל לכולכם שנה של איכות חיים שתדעו לעשות את כל מה שטוב עבורכם ולא מה שטוב עבור אחרים.
 

שלינקה

New member
אליאנה../images/Emo26.gif

גם אני תוהה למה אנשים שאינם מאמינים בהמצאותו של "חותֵם" מאחלים "גמר חתימה טובה". הגעתי למסקנה שזה בגלל ההרגל, ולא יותר. צום קל זאת באמת ברכה קצת שגויה. כלומר, אין שום עניין להתענות מעבר למה שצריך (כתוב ועיניתם את נפשותיכם, לא "והתייסרתם"... בכ"ז התורה היא תורת-חיים) ויחד עם זה - הצום לא נועד כדי להיות קל... נכון יותר יהיה לאחל צום מועיל (כמו שאיחלה לי nina). אני מקווה שלמרות התהיות האלו היה לך צום קל...
ושתהיה לך ולכולנו שנה טובה! שלי.
 

akravit

New member
סליחה!?

1. אני גם מאחלת לאנשים Merry Christmas ו-Happy New Year וזה לא מחייב אותי להבין או להאמין בנצרות או בישו. 2. מאוד מצאה חן בעיני ומקובלת עלי התגובה של פלורוליסטית בבלוג של אמיר: "אתם מפספסים את המוקד, עסוקים ב-"בין מי למי". רעיון-העל האוניברסלי שעומד מאחורי "סליחות" או "וידוי" איננו עוסק ביחסים. אלא שהוא עוסק בבדיקה הפנימית, האינטרוספקטיבית, שהאדם עושה עם עצמו. המפגש עם החולשות שלו: קנאה, חמדה, תוקפנות, הסתרה, רמאות וכד´ ואיזה מקום הם תופסים בחייו ואיך הם קובעים את יחסיו עם הסביבה. בין אם הדיאלוג לבירור משמעות הדברים נעשה עם אל, כומר, שאמאן או רב, פסיכותרפיסט או סתם חבר/ה - לא משנה. העיקר הוא להאמין בחיפוש המתמיד אחר ערך ה"טוב".
 
למעלה