דקה של שקט.

[תם-תם]

דקה של שקט.

נחשו מה? מצאתי דקה של שקט, ואני יכולה לשבת ולכתוב. לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון, החיים שלי משוגעים לגמרי. אני כמעט כל יום אצל אבא שלי, ואני הולכת איתו ועם אישתו לפסיכולוגית שלי פעם בשבוע. ואני מגלה שם דברים שקשה לי עם הגילוי שלהם. עם מר מר שלי המצב עדיין מבולגן, אבל כבר יותר טוב. נראה לי שאנחנו נכנסים למסלול נחמד. אנחנו מדברים כל יום, לפעמים הרבה זמן ולפעמים ממש מעט. והוא לא שוכח לסיים כל שיחה בהתנצלות שאין לו זמן, בהבעת תקווה שבקרוב זה ישתנה, ובאיזכור העובדה שהוא אוהב אותי. המצב עם אימא שלי טיפ טיפה יותר טוב, כי אנחנו איך שהוא מדברות. אני מפחדת לחשוב על הנסיעה לוינה, כי אני ממש לא רוצה לנסוע. סבא שלי מגיע לארץ ביום ראשון. בסוף שבוע הבא (20-21) אני אמורה לנסוע עם אבא שלי והמשפחה לסוף שבוע בקיבוץ חביב, ועדיין לא אמרתי לאימא שלי מילה על זה ואני גם מפחדת להגיד לה, ואני לא יודעת עם אני בכלל מסוגלת להגיד לה. הבני דודים המקסימים שלי מגיעים לישון פה מחר, וזה לא ממש מתאים לי לתוכניות, אבל מה לעשות, זה מה יש. מעבר לזה אני מגלה בשבועות האחרונים המון דברים על עצמי ועל ההורים שלי, ודברים שאני לא ממש בטוחה שאני רוצה לגלות . אני רק מרגישה שבכל מה שאני עושה בזמן האחרון רודף אותי מין פחד בלתי מוסבר כזה שמשתק אותי לפעמים. אתמול מהצהריים הייתי בדיכאון, אבל עכשיו אני מתחילה לצאת ממנו. אני מקווה שיהיה טוב. תם-תם

 

[איפה הדרך אל האושר]

הלב איתך תם תם

 

[מיכל לב]

היי תמתמונת,

יקירה אל חשש. הלא נודע יכול לפעמים להפחיד, אבל כמו כל דבר לא מוכר או כל שינוי ממה שמוכר, ברגע שמתרגלים ומכירים בד``כ נהנים,ומי כמוך למודת שינויים, יודעת זאת. אני לא יודעת אילו דברים את חוששת לגלות ,אני זוכרת את עצמי בגילך (ותסלחי לי על ההתיחסות לגיל, אין לי כל כוונה להתנשא),כשפתאום גיליתי שההורים שלי,שהיו חלק מהעולם, מהסביבה, כמו הספה בסלון, כמו הכורסא ,הם בעצם אנשים אנושיים עם חולשות,קשיים ומאויים מחסומים ופחדים (טוב,היו גם דברים טובים) וזה היה מוזר. תנסי להפיק מכל התהליך הנאה ואולי למצוא בו הזדמנות להציג את עצמך ולאפשר גם להם לגלות את האדם שבך,לא עוד תם תם הילדה הקטנה (שאולי גם אליה התיחסו כאילו היא עוד ספה או כורסא,או כזו שלא מבינה) אלא אדם מרגיש,חושב,בעל דעה ומאויים שראוי שילקחו בחשבון ויקבלו את מלוא תשומת הלב. זו הזדמנות נהדרת לצאת מתבניות המחשבה הישנות, הקיטלוגים שכבר אין להם מקום ואפשרות להמשך משותף ומפרה. אוהבת, מיכל

 

[תם-תם]

ועוד שניה של מנוחה.

הי לכולם וסליחה על הניתוק המתמשך בשבוע האחרון. ראשית- יש לי חדשות טובות, אני ומר מר שוב ביחד, ואני ממש מאושרת. אני שמחה לא רק בגלל שאני אוהבת אותו כל כך אלא בגלל שהוא הבנאדם היחד שאני באמת יכולה לדבר איתו ולספר לו הכל. סיפרתי לו השבוע את כל מה שלא סיפרתי לאף אחד כל החיים שלי. והוא פשוט מדהים. הוא הקשיב לי וחיבק וניגב לי את הדמעות ונתן לי מים והביט בעיניים, וכששאלתי אותו למה בעצם מגיע לו לשמוע את כל זה, כי זה היה קשה גם לו, אז הוא ענה לי שלא מגיע לו והוא לא חייב, אלא הוא רוצה, וזה היה פשוט מדהים. בקשר לפחד מהלא מודע, אני לא מפחדת ממה שלא פחדת ממה שכן. אני מפחדת מהזיכרונות שלי ומהחשש שהיא תחזור אליו. ההורים שלי אף פעם לא התייחסו אלי כילדה קטנה, למרות שהייתי וזאת בעיה רצינית, ואני יודעת טוב מאוד שההורים שלי לא מושלים וגם הם בניאדם וכל זה. הבעיה היא שאני פתאום מגלה שכמעט לכל האנשים בחיים שלי היה יותר חשוב לדאוג ולשמור על אימא שלי מאשר עלי כי אני יותר בוגרת ומסוגלת להתמודד עם דברים והיא לא. אז עד עכשיו התמודדתי ועכשיו אני מתמודדת עם זה ונורא קשה לי, מזל מזל מזל שיש לי שוב את מר מר לדבר איתו, הוא פשוט מדהים. אני אסביר לך את המצב הנורא מתוסבך הזה ביום אחר, אולי בצ`אט, כי יש פה המון רבדים. לילה טוב בנתיים, אני מקווה שיצא לי להתחבר בקרוב, וסליחה על האורך של ההודעה.. תם-תם