דרגות קושי מול רמת ביצוע
דנו בכך כבר רבות, אך עדין יש מקום להתחבט בסוגייה הנ"ל לאור התחרויות שבסייקל האחרון, ובייחוד אליפות העולם.
נוסף על כך, ולדעתי בלי קשר, יש את נושא הארטיסטיות, שפת הגוף, שטף התרגיל, ההתאמה למוסיקה והגיוון. נושא זה מטופל לדעתי טוב מאוד בחוקה החדשה. המון חוקים נוספו בנושא הזה. הכיוון הוא בהחלט כיוון של דגש ארטיסטי. כל המתעמלות שראינו עם תרגילים "משעממים" או רובוטיים, בלתי משכנעים או נטולי כאריזמה- אני בטוחה ב-100% שהן שילמו על כך מחיר בניקוד הביצוע. למלאכת הארטיסטיות נשכרה המנהלת והמנטורית של קרקס השמש המהולל (שהייתה בעברה שופטת בינלאומית בהתעמלות מכשירים) פלוס צוות של מומחיות מתחום ההתעמלות האומנותית והמכשירים שכל תפקידן הוא לשבת בוועדה שתפקידה לשפר את הארטיסטיות בהתעמלות. כבר בחוקה האחרונה בוצעו שינויים בהתאם להחלטות הוועדה ואני בטוחה שבקרוב מאוד התוצאות כבר ייראו לעין בשטח.
לעניין דרגת קושי מול איכות ביצוע, ברור שהמצב האידיאלי הוא שילוב של השניים, בתוספת חן וארטיסטיות. כאשר צריך להתפשר, אף אחד מהמצבים לא יכול להתקיים בפני עצמו. כלומר, דרגת קושי גבוהה עם נפילות ושגיאות גסות אינה רצויה, כמו גם ביצוע מושלם אך בדרגת קושי נמוכה. לפיכך צריך כל הזמן למצוא את הדרך *לאזן* בין השניים, ולא לחזק כל פעם תחום אחד, כפי שבפועל קורה. את דרגת הקושי מאזנים על-ידי סובלנות כלפי שגיאות ביצוע, אשר מביאה לכך שאלמנטים קשים ומעניינים משתלמים, זה מעורר מוטיבציה למתעמלות ללמוד אלמנטים חדשים וקשים ולמאמנים לשלב כמה שיותר טריקים מסובכים וקשרים לתרגילים. את איכות הביצוע מאזנים על ידי הורדת ניקוד גדולה על כל שגיאה. זה אגב כרגע הכיוון העיקרי, החמרה עם שגיאות ביצוע.
לעניין חוסר ההפתעה של הזוכות, והזכיות עם נפילות ועם שגיאות גסות, לדעתי האישית אפשר לבטל את שיטת תחרויות המוקדמות והגמרים השונים. על-ידי קיום תחרות אחת בלבד, של 96 מתעמלות, מתוכן נקבעות בסיום התחרות אלופת הקרב-רב, אלופת המכשירים והקבוצה האלופה, מתעמלת שנופלת מפנה את מקומה לא רק לנותרות על המכשיר, אלא לכלל המתעמלות, שיכולות להצליח או להיכשל. זה הכי בולט בקפיצות. אם היום יש 8 קופצות, שתיים נופלות, שתיים כושלות בצורה אחרת (מצב אנושי ולא מופרך), שתיים מצטיינות, יש קרב בין שתי מתעמלות שיכולות להיות בינוניות להחריד ואחת מהן רק צריכה לעקוף את השנייה בקפיצה לא קשה במיוחד ולא מבוצעת באופן מושלם והיא מקבלת ארד. כך גם בקורה למשל. אם לעומת זאת התחרות הייתה לא בין 8 מתעמלות, אלא בין כולן, המצב היה אחר- והמתעמלת הטובה יותר לדעתי הייתה זוכה.
דנו בכך כבר רבות, אך עדין יש מקום להתחבט בסוגייה הנ"ל לאור התחרויות שבסייקל האחרון, ובייחוד אליפות העולם.
נוסף על כך, ולדעתי בלי קשר, יש את נושא הארטיסטיות, שפת הגוף, שטף התרגיל, ההתאמה למוסיקה והגיוון. נושא זה מטופל לדעתי טוב מאוד בחוקה החדשה. המון חוקים נוספו בנושא הזה. הכיוון הוא בהחלט כיוון של דגש ארטיסטי. כל המתעמלות שראינו עם תרגילים "משעממים" או רובוטיים, בלתי משכנעים או נטולי כאריזמה- אני בטוחה ב-100% שהן שילמו על כך מחיר בניקוד הביצוע. למלאכת הארטיסטיות נשכרה המנהלת והמנטורית של קרקס השמש המהולל (שהייתה בעברה שופטת בינלאומית בהתעמלות מכשירים) פלוס צוות של מומחיות מתחום ההתעמלות האומנותית והמכשירים שכל תפקידן הוא לשבת בוועדה שתפקידה לשפר את הארטיסטיות בהתעמלות. כבר בחוקה האחרונה בוצעו שינויים בהתאם להחלטות הוועדה ואני בטוחה שבקרוב מאוד התוצאות כבר ייראו לעין בשטח.
לעניין דרגת קושי מול איכות ביצוע, ברור שהמצב האידיאלי הוא שילוב של השניים, בתוספת חן וארטיסטיות. כאשר צריך להתפשר, אף אחד מהמצבים לא יכול להתקיים בפני עצמו. כלומר, דרגת קושי גבוהה עם נפילות ושגיאות גסות אינה רצויה, כמו גם ביצוע מושלם אך בדרגת קושי נמוכה. לפיכך צריך כל הזמן למצוא את הדרך *לאזן* בין השניים, ולא לחזק כל פעם תחום אחד, כפי שבפועל קורה. את דרגת הקושי מאזנים על-ידי סובלנות כלפי שגיאות ביצוע, אשר מביאה לכך שאלמנטים קשים ומעניינים משתלמים, זה מעורר מוטיבציה למתעמלות ללמוד אלמנטים חדשים וקשים ולמאמנים לשלב כמה שיותר טריקים מסובכים וקשרים לתרגילים. את איכות הביצוע מאזנים על ידי הורדת ניקוד גדולה על כל שגיאה. זה אגב כרגע הכיוון העיקרי, החמרה עם שגיאות ביצוע.
לעניין חוסר ההפתעה של הזוכות, והזכיות עם נפילות ועם שגיאות גסות, לדעתי האישית אפשר לבטל את שיטת תחרויות המוקדמות והגמרים השונים. על-ידי קיום תחרות אחת בלבד, של 96 מתעמלות, מתוכן נקבעות בסיום התחרות אלופת הקרב-רב, אלופת המכשירים והקבוצה האלופה, מתעמלת שנופלת מפנה את מקומה לא רק לנותרות על המכשיר, אלא לכלל המתעמלות, שיכולות להצליח או להיכשל. זה הכי בולט בקפיצות. אם היום יש 8 קופצות, שתיים נופלות, שתיים כושלות בצורה אחרת (מצב אנושי ולא מופרך), שתיים מצטיינות, יש קרב בין שתי מתעמלות שיכולות להיות בינוניות להחריד ואחת מהן רק צריכה לעקוף את השנייה בקפיצה לא קשה במיוחד ולא מבוצעת באופן מושלם והיא מקבלת ארד. כך גם בקורה למשל. אם לעומת זאת התחרות הייתה לא בין 8 מתעמלות, אלא בין כולן, המצב היה אחר- והמתעמלת הטובה יותר לדעתי הייתה זוכה.