סבתות רקובות?
היו לי שתיים והן לא היו רקובות, גם כשהייתי בן 19 לא חשבתי שהן רקובות. אחת היתה טבעונית. אשה נזירית עם שיער שהגיע עד למטה מישבנה. אחת החוויות המרשימות שזכורות לי היא: חלהתבונן בה פורמת את שתי צמותיה העבות, מסרקת את שערה אט אט, קולעת צמות מחדש. היא הלכה לעולמה בגיל 95, משוער. השניה. סוערת, דרמטית, מפונקת מאוד, בשלנית בחסד עליון. אשה קשה וחסרת סבלנות. לא זכיתי להכיר אותה ממש מקרוב. נפטרה בגיל 80. אמי וחותנתי הן סבתות והן לא רקובות בכלל. גם ילדיי ואחייניי/יותיי ואחייני זוגתי האהובה לא רואים בסבתותיהן נשים רקובות? ייאמר לזכותן של סבתותיי, אמי וחמותי שמעולם הן לא היו "מחורבנות", למשל ומעולם לא ראו בוסת מכשול למשהו, אם בכלל.