דרושה נקודת מבט פילוסופית

[IonGuardian]

דרושה נקודת מבט פילוסופית

קודם כל תתחדשו על הפורום

החיים , אני פשוט לא מוצא בהם טעם. כל אדם חיי טווח מסויים של זמן וסופו ידוע , המוות בלתי נמנע ולא ידוע. אנחנו לא יודעים שום דבר על אחרי המוות , כלום , כלום מלבד השארות: חלקן אומרות שאנחנו רק בגוף פיזי זמני ושנשמתנו תעבור לגוף פיזי אחר כשנרצה , אם זה נכון מה ימנע ממני להיות אמבה או בקטריה ? אחרים אומרים שאנחנו כולנו סופנו להפוך לרוחות אם כך אני אבלה את הנצח בלי גוף , רק בתור זיכרון. ומה אם בכלל אין חיים מעבר למוות, אם גישת האתיאסטים נכונה וכי כולנו בסה"כ אנרגיה האגורה בתוך גופנו שתתכלה לבסוף אן זה כך אין שום משמעות לחיים וכל אדם אשר עשה משהו נועז כמו: הקריב את חייו למען המשפחה , המדינה , העולם אף עשה זאת לשווא . אם כך החיים יקרים מפז ואלינו לנצור אותם וכל רגע ורגע , לחיות את הרגע כאילו הוא האחרון. לא יודע , כל המחשבות האלה טורדות את מחשבתי בחודשים האחרונים . אני בעצמי מאסתי בחיים אבל המחשבה על העובדה שאני לעולם לא אחזור מונעת ממני לעשות צעד פזיז וחסר אחריות. פשוט .. החיים כל כך חסרי משמעות שזה פשוט עצוב .. אוףףף ... :-\

 

[חייקין]

מקס

ראשית כל, עלי לברכך שהשאלות "מטרידות" אותך, וזה מראה כי אתה אדם חושב, הפתוח ללמוד ולהבין, ועליך לנצל זמן רב יותר לקריאה וליומד. הנה קצת נקודות מחשבה, שעליך לקחת בערבון מוגבל ובמינון בינוני

את דבריו של קוהלת אני נוטה לקבל כפשוטם, אין חדש תחת השמש (פרט לתזמון), אך גם בו קימת המגבלה האנושית של עולם צר, שאפילו היום, עם הידע האדיר שהצטבר, הולך עולמנו ונעשה צר יותר וכך רוחשים מילירדי בני אדם על גוש אליפטי הנע בחלל האינסופי שלגבינו הוא סופי בהחלט. שאלות מענינות יותר מקיומו המוגבל של המין האנושי הן בענין קיומו של היקום האינסופי, כלומר, זה שימשיך ויתקיים גם לאחר שתימחה האנושות ואף החיים כולם. אך שאלות כאלה חורגות בהרבה מהתחום הצר של משפחת האדם, של העולם המוכר לנו. לשאלות מסוג זה לא תימצאנה תשובות לעולם, כיום מנסים לתת תשובות, סופרי מדע בדיוני ואסטרופיזיקאים הוזים (או כאלה שנולדו עם שיתוק מוחין), אך רק מי שינתנו לו חיי נצח, ורכב חלל בעל תכונות של "PERPETUUM MOBILE" ימצא לבדו תשובות וישאר עמן בגפו, בעודו חג בחלל האינסופי. ישנם בינינו בני אדם שכבר כעת חיים בבועה המפרידה אותם משאר ברואי הטבע. המנחה העיקרי שלהם הוא דמיונם הפורה, והם מצויים כבר בספינת החלל ההיא שאינה מתכלה, וחווים חיי הנצח ומסע אינסופי. על כן גם לדמיון יש מגבלה, והוא מסתיים היכן שמסתיימים חיי האינטליגנציה. רוב האנושות אינו יכול להתמודד עם העובדה שלחיי האינטליגנציה האנושיים אין למעשה כל תכלית.. כך באה המצאת האל לתת פתרון "הגיוני" לבעיה שהיא פסיכולוגית בעיקרה. אך תמיד ימצאו הנוכלים, הפרזיטים השרלטנים שיטו כל אמונה להאדרת כבודם וקיבולת כיסם. כך כהנים מכל סוג, המייצגים אל שבתפישת רוב בני אדם הינו "ממשי" ויש להקריב לו קרבנות ומעשרות למיצגיו וכיום למפלגות החרדיות שמחשבתן תקועה אי שם בימי הביניים החשוכים ומושפעת מאמונות תפלות, ומשמועות ומרכילות. וכמותם הפוליטיקאים, המנצלים טמטום ההמונים להעלאת קרנם. מעניינים במיוחד פוליטיקאים התוקפים את הדת. ולהפך, אנשי הממסד הדתי התוקפים החילוניים. כך טען לנין כי הדת היא אופיום להמונים; טענה הגיונית, אך הקומוניזם של לנין הכזיב, בעוד הפונדמנטליזם מתגבר. ורבנים הטוענים כי החילוניות הציונית, קמה על הדת היהודית להכריתה, טענה מצוצה מאצבעם. חילוני העם היהודי נותנים חייהם למען ימשיך עם ישראל להתקיים, על כל פלגיו; אי צדק משווע, כי החרדים לא ילחמו בעד המשך קיומם ואורחות חייהם של החילוניים. מקס, קח הכל בהומור

 

[minci]

שלום! אכפת לך שאשאל אותך כמה דברים?

א. האם אינך מוצא טעם בחיים כי הם סופיים? ב. מהו מעשה בעל משמעות עבורך? אם קיים כזה... ג. מה חשוב יותר בעיניך המטרה או הדרך אליה? אגב, מה הקטע של האנרגיה??? נשמע מוזר אפשר באופן דומה לומר שכולנו נהפוך ל"אינטרגל מסוים" על ארבעה מימדים

 

[רותוש]

מה לגבייך Minci

איזה טעם אתה מצליח למצוא בחיים שהינם סופיים. לא פעם עצרתי לחשוב, על ציר הזמן השואף לאין-סוף, אין שום משמעות לחיים שלי. מכאן, מה הטעם שאני אשאף לעשות משהו "גדול" לאנושות, או בחיים שלי, אם הוא לא יהיה ולו פסיק על אותו ציר התקדמות? מלחיץ קצת...

 

[minci]

סליחה על האיחור....

אני בבית עכשיו ואין לי אינטרנט זמין... אפשר לתת דוגמאות רבות לבני-אדם שעשו דברים מעוררי התפעלות בחייהם (הסופיים) כך שלעניות דעתי כן ניתן להגיע להישגים במהלך חיינו. ולא רק בחיינו מותינו אינו שם חותם על פועלינו בהכרח. אני אוהב את הדוגמא הטראגית הכ"כ עצובה של אנה פראנק. אנה נרצחה בברגן-בלזן בגיל 16 וחצי ,אם אני לא טועה, אם נסתכל על חייה עד מותה הרי ש"נפספס" את כל הסיפור האמיתי. יומנה הכ"כ חכם ומרגש בהחלט מוסיף את נופך משמעותי לדמות "אנה פראנק". על כן אפילו לתחום את משמעות חיינו למספר הימים שלנו על פני האדמה לא נוכל. איך שהבנתי אותך את מדברת על מלכודת הבנאליות שנדמה כי נגזר על כולנו משהו ש"קוהלת" (גם אותו אני אוהב) שם אליו לב הרבה לפני שאבות אבותי היו בתכנון האם לדעתך במעשה שאנו עושים בואי נאמר "גדול" הזרז שלנו לעשותו הוא פיסקה בספר הסטוריה או אושרינו בהווה?

 

[niva99]

המחשבות שעוברות עליך...............

הן חלק מתהליך ההתבגרות- רובנו עברנו את אותן התהיות בדיוק. בגלל שהחיים הם זמניים וקצובים- עליך לחיות את ההווה על הצד הטוב ביותר שאתה יכול. אומרים שמי שמפחד מהמוות מת פעמיים. החיים אינם חסרי משמעות- הם בעלי משמעות- שאותה אתה יוצק בהם... אחרי הכל אלה הם חייך - אתה הוא ה"נהג" וההגה בידיך. נכון שישנם קשיים,יש עליות ומורדות,אין תעודות ביטוח ואחריות. אבל לפעמים החיים מזמנים לנו גם הפתעות נעימות- בדמותם של אנשים/ סיטואציות. אני לא הייתי מציעה לך להתיאש בשלב כה מוקדם של חייך. נסה לאמץ חשיבה חיובית- יש מצב שתופתע לטובה.

 

[רועי החושב]

קודם כל לגבי גלגול נשמות

לפי ההינדואיזם זה אמור לעבוד ככה: אתה צובר קרמה טובה ואתה מתגלגל לחיים טובים יותר כמשכיל שיכול להגיע להארה במהלך חייו, אתה צובר קרמה רעה ומתגלגל לגוף של חיה כלשהיא שעשויה גם היא לפנות לנתיב התגלגלות התפתחותי או התנוונותי. קרמה, יש לציין יכולה להיות מתורגמת בתור "סיבה ותוצאה" והכוונה כנראה להתניה. הרי ההודים שואפים לרגיעה, ואי אפשר להגיע לרגיעה על ידי ריגושים שמתנים את ההכרה לתאווה, אלא על ידי מעשים שלא מגרים את התאווה שהם מעשים לא אנוכיים. כנראה שגלגול נשמות הוא מיתוס שמסמל את השינויים הפסיכולוגים שלך- אתה יכול להתפתח או להתנוון פסיכולוגית. מתישהו יקרה לך שינוי פסיכולוגי בלי שתבחר (משול למוות) ואתה יכול לבחור רק אם להמשיך בתור מפותח יותר או מנוון יותר. זה היה לגבי גלגול נשמות. עלי לציין שאני עצמי בכלל לא מוטרד מהדברים האלו, אין לי שמץ של אמונה בגלגול נשמות, בנפש (פסיכה), בפסיכולוגיה, באלוהים, באדם, בחיים ובמוסר. יש לי התניה מסויימת למדע ולאהבה, וזהו, וממנה אני לא יכול כנראה להיפטר כי היא אני, ואפילו מעדיף לפתח אותה עד מיצוי. אני משער שלכל אחד יש התניה שונה, כך שהתפקיד שלך זה להיות עצמך, ובכך אתה עצמך מהווה את ההתעלות מעל לשאלה חסרת המשמעות "מהי משמעות החיים".

 

[ישראל שורק]

מקס... (איך לקרוא לך?...) היקר

שמתי לב שהניקים בפורום הזה נוטים להיות בלתי ידידותיים למשתמש... (אקרא לך מקס, כמו שרשום בכרטיס שלך, בסדר?) תראה מקס, יש יותר מזווית פילוסופית אחת או שתיים להתבוננות על משמעות החיים. אני מציע שתקרא את הספרון של אלבר קאמי "המיתוס של סיזיפוס" (הוצאת פועלים). אלבר קאמי פותח את הספר באמירה שיש רק שאלה פילוסופית מעניינת אחת: ההתאבדות, כלומר אם כדאי לחיות את החיים חסרי המשמעות הללו או לא. בהמשך הוא מדגים מהי התכלית אף בהמשך חייו של סיזיפוס, זה שהאלים גזרו עליו לגלגל סלע במעלה ההר ואז, בפסגה, היה עליו להרפות מן הסלע ולהניח לו לשוב ולהתגלגל, ואז לרדת ולשוב ולדחוף את הסלע וחוזר חלילה עד אין קץ. גורלו של סיזיפוס היה מר מאוד מפני שנוסף לעונש הנורא, הוא נידון לחיי נצח וכך לא יכול היה אף לייחל למוות שיושיע אותו. והנה אומר לנו קאמי, שגם לסיזיפוס זה יש תקווה מפני שתודעתו עודנה חופשית. הוא יכול לרצות בגורלו ולא להאבק בו (למשל). את הפרק הזה מסיים קאמי במשפט: il faut imaginer syziphe heureux, כלומר עלינו לדמיין את סיזיפוס מאושר. גם אני, כמוך, לא מאמין בגלגול נשמות ולא בתחיית המתים; אני לא מאמין בהישארות הנפש ולא בגן עדן ולא בביאת המשיח. כלומר כמוך אני מאמין בחד פעמיותם של החיים. אבל אני מוסיף לזה אמונה גם בחד פעמיותו וייחודיותו של כל אדם. החיים קצרים עד כדי ייאוש ואולי קשה להבין זאת בגיל 17. אני מציע לך לפנות לייעוץ קודם כל... כדי להשתחרר מתחושת המיאוס בחיים וכדי לרכוש סולם (ז.א כלים) שעליו תוכל לטפס לאן שתרצה, אבל בטוח שתטפס. אל תשקע מקס יקר בתהומות ייאוש. אני יודע שאדם שנמצא במצב של ייאוש אפשר אולי לפתות אותו לצאת מזה אבל קשה להשתמש בארגומנטים פילוסופיים קלאסיים... עצתי לך- פנה לייעוץ (דרך קופות חולים למשל אפשר לקבל במחיר מגוחך ואולי בחינם ייעוץ פסיכולוגי טוב). על ייעוץ פילוסופי אני ממליץ בשלב ב', אחרי שתחושת המיאוס בחיים כבר לא משליטה עצמה עליך! בהצלחה!!

 

[קופץ חופשי]

כתבתי מגילה ארוכה ואוהדת

ומחקתי את הכל. איזה ביזבוז, בחור צעיר כמעט במלוא כוחו חושב על טעם החיים... אל תחשוב, תחייה!!! אל תבזבז את ימיך במחשבות על טעם - קודם כל תטעם ואח"כ תבוא לבזבז זמן בפורום.

 

[שבלוז]

../images/Emo45.gif

 

[מקוטיאל]

תשובה

אתה אומר שאתה לא מוצא לחיים טעם, כי המוות בלתי נמנע ולא ידוע, כי החיים סופיים. אני טוען שהחיים לא סופיים. כשאני חושב על המושג "החיים" אני לא מסתכל על עשרות השנים הבודדות שאני אישית חי, אלא אני חושב על מספר השנים האינסופי שהאנושות קיימת. כלומר הדרך לראות טעם בחיים האישיים שלך, היא בכלל לא להסתכל עליהם. תסתכל על החיים של כולם, והם אינסופיים, יפים מאד, וגם בעלי משמעות. אתה עצמך מרכיב את החיים הכלליים האלה. ככה שאסור לך להתאבד, כי אתה פוגע בחיים הכלליים. הבנת?

 

[בנימין 2]

מקס, החיים............

אתה טוען כי אדם שהקריב את חייו בעצם עשה זאת לשווא וכי בעצם החיים הם הנכס היחיד והיקר מכל. אני מסכים עם המשפט האחרון כי החיים הם בבת עינינו ואסור לנו לוותר עליהם בשום פנים. דבר נוסף אני יכול לתת לך והוא מתוך חוויה אישית: אינני יודע היכן זה מתחיל כלומר האם ההרגשה הנפשית שלנו היא זו שמביאה אותנו לתחושת חוסר המשמעות או שמא תחושת הריקנות היא זו שמביאה את העצב והייאוש. גם אם כרגע הכל נראה כה קודר, הגלגל יכול להתהפך ולפתע תגלה כי הכל כה זוהר. דווקא כשיוצאים מתוך התהומות העמוקים ביותר חווית גילוי העולם מחדש היא הרגשה הנפלאה ביותר.