דרושה עזרה- אז אודה לכם אם תקראו
בבקשה תיקראו ותאמרו לי מה דעתכם על העצמה האישית שלי. איפה הייתם משפרים. אז ככה. אני בחורה בת 32 שלמדה לאהוב את עצמה די מאוחר. בואו נגיד שאני מרגישה שהחיים שלי עכשיו הם כמו שהיו צריכים להיות בגיל 26-27. השלמתי עם זה. אני עדיין רווקה, ועדיין לא חוויתי קשר של אהבה אמיתית של להיות אוהבת ונאהבת כמו שצריך ואמור להיות. אבל אני אומרת לעצמי שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אני רוצה לדבר על הקשרים שלי עם גברים. היו קשרים של לתת ולא לקבל והיום- אני כמעט מאמינה שאין באפשרותי להתאהב במישהו שלא אוהב אותי בחזרה- וזה טוב!! המיקרה הספציפי שעליו אני תוהה ולא מבינה מה וקרה לי הינו כדלקמן: הכרתי בחור שמהרגע הראשון קלטתי עליו שהוא לא דברן גדול ולא רגיש ורומנטיקן. יצאנו כמה פגישות והגענו די מהר למיטה. הסקס היה נהדר. אבל.... היה רק סקס ולא יותר מזה ואז אמרתי לו שאני מרגישה שאין כאן כלום חוץ ממשיכה מינית ושאני לא ממש נהנת מהקשר הזה ושהוא לא זורם כפי שאני רוצה (אין עומק ריגשי) ואז- הוא שאל אותי: אז מה את רוצה? ואמרתי שנישאר בקשר לא מחייב. לאחר כשבוע יזמתי שיחה שבה אמרתי לו שהסקס היה מהנה איתו מאד אך חוץ מזה הוא ילד בישבילי... נפגשנו שוב פגישה קצרה וממצה ונעלמתי לו. ו... שוב הוא צלצל: לאן נעלמת.?? וכולי... אני שמרתי על קור רוח והראתי לו שיש לי חיים אחריו כולל מחזר חדש. היום לאחר מספר טלפונים שלו שהוא רוצה לראות אותי נפגשנו שוב. ו..שוב קרה מה שקורה במיטה בין שני אנשים שנמשכים מאד אחד לשני. אך הפעם בחרתי להראות לו שזה מבאס אותי, הזיונים האלו, וגם אמרתי לו לאחר מכן שאני מתבאסת מהמצב כי אני לא רגילה לסקס מזדמן. יחד עם זאת קלטתי שאני מאד מוצאת חן בעיניו לפי הייחס שלו(לא רק במיטה) אבל הוא פשוט מין ילד כזה שלא יודע ולא רגיל לחזר כמו שאני אוהבת.נו- ריקני קצת כמו שהרגשתי בהתחלה.ולא מחפש זוגיות. ונפרדתי ממנו בפרצוף חמוץ... והינה עכשיו לאחר שעה מצאתי את עצמי מתקשרת אליו ואומרת לו- "רק רציתי לאמר לך שלא תרגיש רע עם עצמך". למה עשיתי את זה? מה, אני שוב לא אוהבת את עצמי? או שפשוט אני מבינה שהוא לא מתאים לי? ושמגיע לי משהו הרבה יותר טוב ממנו??
בבקשה תיקראו ותאמרו לי מה דעתכם על העצמה האישית שלי. איפה הייתם משפרים. אז ככה. אני בחורה בת 32 שלמדה לאהוב את עצמה די מאוחר. בואו נגיד שאני מרגישה שהחיים שלי עכשיו הם כמו שהיו צריכים להיות בגיל 26-27. השלמתי עם זה. אני עדיין רווקה, ועדיין לא חוויתי קשר של אהבה אמיתית של להיות אוהבת ונאהבת כמו שצריך ואמור להיות. אבל אני אומרת לעצמי שעדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אני רוצה לדבר על הקשרים שלי עם גברים. היו קשרים של לתת ולא לקבל והיום- אני כמעט מאמינה שאין באפשרותי להתאהב במישהו שלא אוהב אותי בחזרה- וזה טוב!! המיקרה הספציפי שעליו אני תוהה ולא מבינה מה וקרה לי הינו כדלקמן: הכרתי בחור שמהרגע הראשון קלטתי עליו שהוא לא דברן גדול ולא רגיש ורומנטיקן. יצאנו כמה פגישות והגענו די מהר למיטה. הסקס היה נהדר. אבל.... היה רק סקס ולא יותר מזה ואז אמרתי לו שאני מרגישה שאין כאן כלום חוץ ממשיכה מינית ושאני לא ממש נהנת מהקשר הזה ושהוא לא זורם כפי שאני רוצה (אין עומק ריגשי) ואז- הוא שאל אותי: אז מה את רוצה? ואמרתי שנישאר בקשר לא מחייב. לאחר כשבוע יזמתי שיחה שבה אמרתי לו שהסקס היה מהנה איתו מאד אך חוץ מזה הוא ילד בישבילי... נפגשנו שוב פגישה קצרה וממצה ונעלמתי לו. ו... שוב הוא צלצל: לאן נעלמת.?? וכולי... אני שמרתי על קור רוח והראתי לו שיש לי חיים אחריו כולל מחזר חדש. היום לאחר מספר טלפונים שלו שהוא רוצה לראות אותי נפגשנו שוב. ו..שוב קרה מה שקורה במיטה בין שני אנשים שנמשכים מאד אחד לשני. אך הפעם בחרתי להראות לו שזה מבאס אותי, הזיונים האלו, וגם אמרתי לו לאחר מכן שאני מתבאסת מהמצב כי אני לא רגילה לסקס מזדמן. יחד עם זאת קלטתי שאני מאד מוצאת חן בעיניו לפי הייחס שלו(לא רק במיטה) אבל הוא פשוט מין ילד כזה שלא יודע ולא רגיל לחזר כמו שאני אוהבת.נו- ריקני קצת כמו שהרגשתי בהתחלה.ולא מחפש זוגיות. ונפרדתי ממנו בפרצוף חמוץ... והינה עכשיו לאחר שעה מצאתי את עצמי מתקשרת אליו ואומרת לו- "רק רציתי לאמר לך שלא תרגיש רע עם עצמך". למה עשיתי את זה? מה, אני שוב לא אוהבת את עצמי? או שפשוט אני מבינה שהוא לא מתאים לי? ושמגיע לי משהו הרבה יותר טוב ממנו??