דרושות כלות נכות ../images/Emo23.gif
דרושות כלות נכות - מעיתון הצופה - כל הזכויות שמורות בעקבות המלחמות, השירות הצבאי הקרבי, ותאונות הדרכים, יש הרבה יותר בחורים נכים פנויים במדינת ישראל מאשר בחורות. ולנכים הדתיים קשה במיוחד למצוא כלות מתאימות, אומרת ברכה צמל, המתמסרת להפגשת נכים למטרות נישואין. בזוגות שהצליחה להשיא, רואה השדכנית שבעצמה יושבת בכיסא גלגלים, את ילדיה. לה אין ילדים משלה, אבל שלא כסנדלר ההולך יחף, היא הצליחה להשיא גם את עצמה. מתוך כיסא הגלגלים שלה מנסה ברכה צמל לתקן במעט את העולם. העוזרת הפיליפינית טורחת ועמלה במטבח על הכנת ארוחת הצהרים, ואילו היא יושבת ליד המכתבה העמוסה שלה, מוקפת בתילי-תילים של כרטיסיות ורודות וירוקות, ומחזיקה על מגש שצמוד לכיסא את הטלפון האלחוטי שלא נח לרגע. "אני שוב מתנצלת", היא תחזור ותאמר מפעם לפעם במהלך הראיון, "אבל מתקשרים אלי ככה כל היום. אני חייבת להפריד קצת בין העבודה כשדכנית לבין החיים הפרטיים שלי, אחרת אי אפשר יהיה לצאת מזה". צמל היא שדכנית נכה, הדואגת בעיקר להשיא נכים: "כי הבעיות אצלם קשות ומורכבות הרבה יותר מאשר אצל אדם רגיל", היא מסבירה. "בנוסף למגבלות הרפואיות הטכניות והצורך בבדיקות מקיפות בטרם הנישואין כדי לקבוע האם בני הזוג מתאימים מבחינה רפואית-גנטית ויוכלו להביא ילדים לעולם, רבים מהם סובלים מביטחון עצמי נמוך, ויש להם חשש גדול מיצירת קשר זוגי עם בן המין השני". "הרבה פעמים לשדך זוגות של נכים זה לבנות אותם מההתחלה", היא מוסיפה. "זה להסביר בעדינות לבחורה נכה שעד שהיא לא תתחיל לטפח את עצמה ולהיראות כמו שצריך, אני לא אוכל לעשות דבר בשבילה. זה לשבת מול בחור ולהסביר לו שהוא שווה ושהוא יכול להגיע לאן שרק ירצה, אם ירצה בכך מספיק. זה להסביר ולבקש מההורים שלהם ללכת צעד אחורה ולאפשר לילדים הנכים שלהם לבנות את עצמם לבד, עם כמה שפחות עזרה. הורים שהתרגלו לתמוך בילד שלהם לאורך כל שעות היממה, מתקשים לפעמים לתת לו לבנות בית משלו. "שוב ושוב אני מסבירה לנכים שפונים אלי שאסור להם להזניח את עצמם. שעובדת היותם נכים היא לא תירוץ. להיפך. עליהם להיות הכי מטופחים והכי יפים שאפשר. עובדת היותם אנשים חולים בגוף לא אומר שהם אינם אנשים בריאים בנפשם. הרבה נכים בגוף בריאים לפעמים בנפש יותר מאנשים רגילים". בתקופה האחרונה נוספה בעיה חדשה לבעיות הקשות המלוות ממילא את דרכה של שדכנית נכים: ברכה צמל מגלה כי מלאי הבחורות לשידוך הולך ואוזל: "יש הרבה מאד נכים גברים המחפשים שידוך", היא אומרת, "אבל חסרות בחורות צעירות. הנכות ביישניות יותר ולוקח להן זמן רב יותר לפנות לשדכנית. בתקופה האחרונה אני נמצאת ממש במצוקה למצוא כלות לבחורים הפונים. זו גם הסיבה בגללה שהחלטתי לחשוף את עצמנו למרות ש בדרך-כלל, יפים לדברים כאלה צנעה ושקט. אני מאמינה בפירסום מפה לאוזן ולא בתקשורת אבל הגענו למצב של אין ברירה. לכן אני ממש מבקשת מכל מי שמכיר נשים או גברים נכים המעוניינים להשתדך, לפנות אליהם ולהסביר להם שגם הם זכאים ומסוגלים לחיות חיי זוגיות מאושרים ולמצוא שותף לחיים. יש לי על כך קבלות. צריך רק קצת יוזמה ואומץ, והרבה סיעתא דשמיא. מדובר בצעירים ופחות צעירים שגם כך קשה להם למצוא בן זוג, ובתוך העולם הדתי, עוד יותר קשה. והרי זו המצווה הכי גדולה שיש. אני רואה במעשי שליחות ומצווה". **** להמשך הכתבה
דרושות כלות נכות - מעיתון הצופה - כל הזכויות שמורות בעקבות המלחמות, השירות הצבאי הקרבי, ותאונות הדרכים, יש הרבה יותר בחורים נכים פנויים במדינת ישראל מאשר בחורות. ולנכים הדתיים קשה במיוחד למצוא כלות מתאימות, אומרת ברכה צמל, המתמסרת להפגשת נכים למטרות נישואין. בזוגות שהצליחה להשיא, רואה השדכנית שבעצמה יושבת בכיסא גלגלים, את ילדיה. לה אין ילדים משלה, אבל שלא כסנדלר ההולך יחף, היא הצליחה להשיא גם את עצמה. מתוך כיסא הגלגלים שלה מנסה ברכה צמל לתקן במעט את העולם. העוזרת הפיליפינית טורחת ועמלה במטבח על הכנת ארוחת הצהרים, ואילו היא יושבת ליד המכתבה העמוסה שלה, מוקפת בתילי-תילים של כרטיסיות ורודות וירוקות, ומחזיקה על מגש שצמוד לכיסא את הטלפון האלחוטי שלא נח לרגע. "אני שוב מתנצלת", היא תחזור ותאמר מפעם לפעם במהלך הראיון, "אבל מתקשרים אלי ככה כל היום. אני חייבת להפריד קצת בין העבודה כשדכנית לבין החיים הפרטיים שלי, אחרת אי אפשר יהיה לצאת מזה". צמל היא שדכנית נכה, הדואגת בעיקר להשיא נכים: "כי הבעיות אצלם קשות ומורכבות הרבה יותר מאשר אצל אדם רגיל", היא מסבירה. "בנוסף למגבלות הרפואיות הטכניות והצורך בבדיקות מקיפות בטרם הנישואין כדי לקבוע האם בני הזוג מתאימים מבחינה רפואית-גנטית ויוכלו להביא ילדים לעולם, רבים מהם סובלים מביטחון עצמי נמוך, ויש להם חשש גדול מיצירת קשר זוגי עם בן המין השני". "הרבה פעמים לשדך זוגות של נכים זה לבנות אותם מההתחלה", היא מוסיפה. "זה להסביר בעדינות לבחורה נכה שעד שהיא לא תתחיל לטפח את עצמה ולהיראות כמו שצריך, אני לא אוכל לעשות דבר בשבילה. זה לשבת מול בחור ולהסביר לו שהוא שווה ושהוא יכול להגיע לאן שרק ירצה, אם ירצה בכך מספיק. זה להסביר ולבקש מההורים שלהם ללכת צעד אחורה ולאפשר לילדים הנכים שלהם לבנות את עצמם לבד, עם כמה שפחות עזרה. הורים שהתרגלו לתמוך בילד שלהם לאורך כל שעות היממה, מתקשים לפעמים לתת לו לבנות בית משלו. "שוב ושוב אני מסבירה לנכים שפונים אלי שאסור להם להזניח את עצמם. שעובדת היותם נכים היא לא תירוץ. להיפך. עליהם להיות הכי מטופחים והכי יפים שאפשר. עובדת היותם אנשים חולים בגוף לא אומר שהם אינם אנשים בריאים בנפשם. הרבה נכים בגוף בריאים לפעמים בנפש יותר מאנשים רגילים". בתקופה האחרונה נוספה בעיה חדשה לבעיות הקשות המלוות ממילא את דרכה של שדכנית נכים: ברכה צמל מגלה כי מלאי הבחורות לשידוך הולך ואוזל: "יש הרבה מאד נכים גברים המחפשים שידוך", היא אומרת, "אבל חסרות בחורות צעירות. הנכות ביישניות יותר ולוקח להן זמן רב יותר לפנות לשדכנית. בתקופה האחרונה אני נמצאת ממש במצוקה למצוא כלות לבחורים הפונים. זו גם הסיבה בגללה שהחלטתי לחשוף את עצמנו למרות ש בדרך-כלל, יפים לדברים כאלה צנעה ושקט. אני מאמינה בפירסום מפה לאוזן ולא בתקשורת אבל הגענו למצב של אין ברירה. לכן אני ממש מבקשת מכל מי שמכיר נשים או גברים נכים המעוניינים להשתדך, לפנות אליהם ולהסביר להם שגם הם זכאים ומסוגלים לחיות חיי זוגיות מאושרים ולמצוא שותף לחיים. יש לי על כך קבלות. צריך רק קצת יוזמה ואומץ, והרבה סיעתא דשמיא. מדובר בצעירים ופחות צעירים שגם כך קשה להם למצוא בן זוג, ובתוך העולם הדתי, עוד יותר קשה. והרי זו המצווה הכי גדולה שיש. אני רואה במעשי שליחות ומצווה". **** להמשך הכתבה