דרושות נשים עם סימני מתיחה לאחר ליד

ayelet102

New member
דרושות נשים עם סימני מתיחה לאחר ליד

דרושות נשים עם סימני מתיחה לאחר לידה מדובר על מחקר של קרם חדש מאושר ע"י משרד הבריאות מדובר בקרם שיש למרוח מדי יום על האזור עם הסימנים, במשך חודשיים. צריך להגיע למכון בתחילת הטסט ועם סיומו.( מכון בתל אביב ) המשתתפות יהנו ממתנות מפנקות למעוניינות נא להרשם לפי ההסבר הנ"ל על מנת להירשם אנא הקליק/י על הקישור לאתר: http://www.isr-il.com/cnisa.asp ולאחר מכן לחצ/י על "הרשם כמתנדב חדש" . באיש קשר למכון I.S.R : יש לרשום איילת שפיקי אם ידוע לך על אנשים נוספים שעשויים לרצות להצטרף למעגל החברים, נשמח לצרפם לאחר ההרשמות לשלוח לי אימל עם פרטי התקשרות תודה
 

May first

New member
אני חייבת להודות

שאני מאמצת באהבה את סימני המתיחה שלי. בכלל בכלל לא מפריעים לי. את אלה על הציצי - שמסמנים כמה גדול ומלא ושימושי הוא היה בעת הצורך - אני מחבבת בחיבה יתירה. הכרס המשתפלת דווקא כן מפריעה, אבל לא נראה לי ששום קרם יכול לשנות את זה
אתן חושבות שיש הבדל בין מי שילדה בלידה פעילה ומחוברת לזו שילדה בלידה ביתחולימית-מתערבת - באופן שבו היא תופסת את גופה לאחר לידה?
 

mamadan

New member
גם אותי זה לא מטריד

אתמול נתקלתי באיזה דיון של נשים שנחרדו ממראה הציצי שלהן אחרי שהפסיקו להיניק, והיו גם כאלה שהצהירו שהסיבה שהן לא מניקות היא אסתטית, בעיניי זה מזעזע ושיטחי, מה גם שבתפיסתי, הגוף שלנו מתכלה בין כה וכה עם השנים- המנעות מהנקה / הריון / לידה לא תמנע את זה.
 

debby12

New member
מנהל
היה לנו על זה פעם שרשורון פה

הנה כאן (לא ממש שרשור כי הוא היה קצרצר - אבל שרשורון). אני אישית חושבת שבהחלט יש קשר הדוק בין מי שרוצה ללדת בלידה פעילה ומחוברת (כתבתי "רוצה" ולא "ילדה" - כי לא תמיד זה מסתייע כמו שהוכחתי לעצמי
) לבין דימוי גוף מאוזן יותר. כמו שכתתבי אז בשרשורון כאן - אני לא ממש מקבלת את זה באהבה. אבל בהחלט בשיוויון נפש. לכל דבר יש מחיר ואני לא מאמינה בפתרונות פלא קיצוניים. וכעת אני מבקשת למחות באופן אישי. על איזו כרס משתפלת את מדברת? לא היה ולא יהיה <לגבי הציצי - לא יודעת כי לא ראיתי
>
 

הילהל

New member
גם אותי זה לא מטריד

אין לי על הבטן. אבל יש המון על הציצים. מצד שני גם צלוליטיס לא מזיז לי. אני לא אוהבת את הגוף מייד אחרי לידה. כי יש לי תחושה של ריק, הבטן הרפויה הריקה מעציבה אותי, אפילו שהתינוק/ת בידיים שלי. כשהקטע הזה חולף אני כבר שמחה וטובת לב, למרות עגלגלותי וסימני המתיחה שלי.
 
למה הבטן הרפויה שלי לא חולפת? ../images/Emo10.gif

קשה לי להגיד שאני אוהבת את סימני המתיחה שלי, הרבים מנשוא. אבל קשה לי גם להגיד שהם מפריעים לי עד כדי כך שאעשה משהו בנידון. אני לא *שונאת* אותם, וגם לא מחבבת אותם יותר מידי... למען האמת כשאני חושבת על זה, אין לי שום יחס ספציפי לגביהם. הם שם וזהו - חלק מהחבילה.
 

g a n i

New member
תראי, זה הכל בראש...

אני חושבת שבמקרים קיצוניים יכולה להיות תחושה של בגידת הגוף, ובהחלט יש לי אישית גאווה גדולה בגוף שלי ש"עבד איתי" בלידה השניה ויחסית בקלות מבחינת הכאב (אלוהים... אני פוחדת אפילו לכתוב את זה. מרפי כבר הגיע לפורום הזה? כי הוא די חדש
) מצד שני, תפיסת הגוף מתעצבת לאורך זמן ארוך יותר, והסימנים הם אותם סימנים אם הלידה הייתה טובה או לא. השאלה היא רק מה הם מזכירים לך... אם הם מזכירים לך עסיסיות נשית והזנת תינוק נשמע שאת בצד הנכון של הפסים
 

May first

New member
מרפי

לגמרי עסוק עכשיו בצפון, אין לו בכלל זמן לפורומים. פעם ולדנית - תמיד ולדנית
אני חושבת, שהיחס שלי לגופי השתנה, או צמח, עם החוויה המתקנת של ההיריון והלידה השניים. אני מודה לגופי על העבודה שהוא עשה, אני מלאת פליאה עד היום על כמויות החלב שזכיתי לייצר (ושעל אף שאינני מיניקה מזה כארבעה חודשים, החזקתי תינוקת גורה לפני כמה ימים, ישר הרגשתי את הדגדוג של הייצור). זה מאפשר לי לקבל יותר באהבה את ההשתנות. אם הייתי עושה מחקר כזה, השערת המחקר שלי היתה שישנו קשר בין תפיסת גוף חיובית יותר לאחר לידה עבור נשים שחוו לידה פעילה והנקה.
 

debby12

New member
מנהל
עכשיו העלית לי רעיון בראשי החתרני

נכון תמיד אומרים איך לנשים בעידן המודרני יש בעיה עם דימוי הגוף שלהן? (לא כולן כמובן, אבל את יודעת - כחברה באופן כללי וכו'). אז אולי חלק מזה קשור בהשתלטות תרבות התמ"ל - בעוד שכאשר כל הנשים כמעט הניקו - היתה אצלן באופן כללי יותר שלמות עם גופן.
 

debby12

New member
מנהל
לויודעת!

תגידי - יש צ'ט לפורום הזה? אני מנסה לבדוק. אם את שם - תבואי.
 

Merav B R

New member
גם אני אוהבת את סימני המתיחה שלי

אבל אם יש פתרון לא ניתוחי להרמת הציצי - אני מקווה שימציאו לפני שאגיע לגיל המתוכנן לניתוח (60 פלוס מינוס, בינתיים המצב סביר
)
 
פעם בשיעור ערבית בכיתה ז'

ספרה לנו המורה על שבטים לוחמים של בדואים. היא אמרה שמי שמגיע לגיל שיבה, הוא מציג לראווה את הצלקות שלו מהמלחמות כדי להראות שגם הוא השתת, במלחמות. כך אני מרגישה לגבי סימני המתיחה. בכרס המשתפלת התחלתי להלחם לאחרונה. גם אם היא לא תחזור למצב הטרום הריוני, אני משוכנעת שיש מה לעשות...
 
רק אותי מטרידה תכולת הקרם?

מה יכול להעלים סימנים כאלה אם לא משהו כימי אגרסיבי? אני לא הייתי הולכת להיות שפנת נסיון כדי לגלות עוד כמה זמן שמרחתי על עצמי רעל. מה גם שהסימנים באמת לא מטרידים אותי יותר מדי.
 
למעלה