דרוש הסבר על המרוץ החד יומי באולימפ

[odedk1]

דרוש הסבר על המרוץ החד יומי באולימפ

לשמחתי עברתי בזמן ליורוספורט וראיתי את סוף המירוץ. אני לא רוכב כביש והתקשיתי להבין את הטקטיקה בסוף המרוץ. מדוע כמה מאות מטרים לסוף בטיני ופאולינו האטו ובעיקר הסתכלו אחורה? הייתי מצפה משני רוכבים שנאבקים על מדליית זהב לתת כל מה שיש להם בקילומטר האחרון. זה היה נראה כאילו הם סיכמו בניהם שבטיני יגמור ראשון (ועדיין, למה להאיט). אשמח לקבל הבהרות ממביני דבר.

 

[יאיר בן עמי]

ככה

מוביל דובר את התנגדות האוויר (הרוח) לזה שמאחור. במהירות גבוהה מ 15 קמ"ש זה כבר משמעותי מאוד. אפילו בריצה אפשר לראות שרצים מנסים לעקוב אחרי מוביל. במאוץ מגיעים הרוכבים למהירויות של 60 עד 75 קמ"ש. המאוץ אתמול היה במהירות של 45 קמ"ש (הערכה גסה מאוד) ולצאת מהובלה במהירות כזו זה משמעותי מאוד. הראשון שמאיץ מאפשר לשני לשבת לו על הגלגל ולנצל את שבירת הרוח כדי לתעל את הכוח לצאת ממנהרת הרוח שיוצר הראשון. מקווה שלא סבכתי אותך.

 

[odedk1]

את זה אני יודע, ועדיין....

לא הבנתי את הטקטיקה של סוף המירוץ. אני מדבר על הקילומטר האחרון. ההחלפות בניהם אחרי הפריצה במהלך קילומטרים רבים נובעות מהקושי שציינת וזה די ברור. אני רוצה להבין מדוע הסיום לא נראה כמו ספרינט בין שני רוכבים שמתחרים אחד בשני ורוצים לזכות בזהב, אלא כמו משהו מאד איטי וטקטי ואולי אפילו מתואם.

 

[IlanShacham]

גם בספרינט הסופי יש דראפטינג

היה שם משחק של חתול ועכבר. אם אחד מאיץ והשני יושב לו על הגלגל האחורי, אז השני יכול להאיץ לאותה מהירות בהרבה פחות מאמץ, וכך נשאר לו כח ברגע האחרון לעקוף את הראשון ולנצח. עם הראשון מצליח לברוח בלי שהשני יצליח להתיישב על הגלגל האחורי שלו, אז יש לו סיכוי טוב לנצח. בגלל זה היה שם משחק של רדיפה הדדית, לראות מי ימצמץ ראשון - פאולינו ניסה לברוח, בטיני התיישב לו על הגלגל האחורי והאיץ בסוף כדי לנצח. הסיבה שהם הסתכלו אחורה כל הזמן היתה כדי לוודא שעד שהם עסוקים בקרב בינהם לא יבוא מישהו מאחורה ויעקוף את שניהם.

 

[אודי טל]

תמיד יש משחקים טקטיים בסיום

כאשר יש קבוצת בריחה (2-15 רוכבים)שמתקרבת לסיום המירוץ, תמיד יש האטה ונסיון לתפוס עמדה עדיפה לספרינט הסופי אל קו הסיום. לרוכב האחורי תמיד יש יתרון על הקדמי בגלל שתי סיבות: הוא נהנה משבירת הרוח של הרוכב הקדמי ומשקיע פחות מאמץ. הוא יכול להאיץ לספרינט הסופי בלי שהרוכב הקדמי רואה אותו, בזמן שאם הקדמי יאיץ ראשון, מייד הרוכב האחורי יראה זאת. לכן, כל רוכב מנסה להיות האחורי מבין השניים, או לפחות לא הראשון מבין קבוצה גדולה יותר. הרוכבים גם מכירים את התכונות של יריביהם ויודעים בדרך כלל למי יש ספרינט יותר טוב. במירוץ אתמול הם הסתכלו אחורה כדי לראות שאף אחד מהרוכבים לא מתקרב אליהם ושהם יכולים להמשיך במשחקים שלהם. פאוליניו ידע שלבטיני יש ספרינט הרבה יותר טוב משלו לכן הוא עשה נסיון נואש לברוח כ-300 מ' לסיום, אבל זה לא עזר לו. גם אם הוא היה רוכב את כל הק"מ האחרון בכל הכח זה לא היה עוזר לו כי בטיני היה פשוט יושב לו על הגלגל ועובר אותו בסיום.

 

[odedk1]

תודה רבה לכם. עכשיו הבנתי.

 

[אודי טל]

הסבר מפיו של בטיני

ביומן שהוא מפרסם ב-cyclingnews

 

[אפרת לוין]

הם לא סיכמו ביניהם כלום, נהפוך הוא.

שניהם מאוד מאוד רצו לנצח ולזכות במדליה. אבל המצב כאן לא היה כל כך פשוט, לא מצב של שני רוכבים שווים שמתקרבים לקו הסיום, אלא בטיני הוא הפייבוריט, ופאוליניו הוא האלמוני. אילו פאוליניו, מלא יראת כבוד, אפילו לא היה מנסה, לא היתה נשמעת מילה של ביקורת - הרי בטיני ניצח פעמיים בגביע העולם, בליאז', בציריך, בסאנרמו. פאוליניו צריך להתבשם רק מגודל המעמד, להגיע לקו הסיום יחד עם בטיני. אבל הוא ניסה, ועשה את זה באומץ רב, למרות שניסיונו נדון לבסוף לכישלון. האם היה בטיני בטוח בניצחונו כשפאוליניו תקף? האם לכן האט? אני לא רואה את זה כך. לדעתי הוא האט כחלק מן התמרון והמשחק של הספרינט הסופי, כפי שציינו מכובדי המלומדים יאיר ואודי.

 

[אודי טל]

עוד משהו על המרוץ שהיה בשבת

לפני שיגיע המרוץ הבא (נגד השעון לא נחשב מרוץ) וישכיח את כל מה שהיה לפני זה. דרך אגב, אני חושב שאין שידור של ציריך ביום ראשון. זה נכון שהאיטלקים שלחו רוכב לכל הבריחות המסוכנות, אבל לפי מה שזכור לי הרוכבים האיטלקים השתתפו בעבודה בבריחות ולא סתם ישבו מאחורה וחיכו שהבריחה תתאייד. יאיר כתב שבכך האיטלקים הבטיחו שבכל מקרה יהיה להם רוכב שיתמודד על המדליה. אבל האם אין בצורת רכיבה כזו חוסר בטחון ביכולתו של בטיני לנצח את המרוץ? במיוחד הפתיעה אותי הרכיבה של לוקה פאוליני שנחשב פועל מס' 1 של בטיני. כאשר ארבסן ברח פאוליני הצטרף אליו ועבד יחד איתו יפה מאוד עד שהבריחה נתפסה.

 

[יאיר בן עמי]

תשוב לאודי ע ספק בטחון איטלקי

אודי - העובדה שהיה רוכב איטלקי בכל בריחה מעידה על בטחון מוחלט. צוות בטיני/בלריני רצה להבטיח שבמידה ותהיה בריחה משמעותית יהיה בתוכה רוכב איטלקי. לא כדי להבטיח מדליה לעצמו בלבד אלא למקרה שבטיני יצליח לגשר. לו בטיני היה תוקף (דבר שכולם ציפו לו והוא לא התרחש כהפתעה) באותו שלב שהוא אכן תקף ומקדימה הייתה קבוצת בריחה הוא היה מגיע אליה כשיש לו בתוכה פועל טרי שהיה מסייע לו ואולי לוקח מדליה בעצמו. (האיטלקים שהצטרפו לבריחה היו "משקולת") לוקה פאוליני היה בבריחה אחת כזו והוא יכול להתגאות בפעולה שהוא ביצע במילאן סן רמו בשנת 2003. פעולה שהביאה לניצחון של בטיני ותחילת דרכו לניצחון בגביע העולם. (כל שכתבתי כאן אני רק יכול לשער עד שיספרו- בכמה גרסאות של נקודות מבט שונות- את שהתרחש שם מעבר לחזיון דרך מסך- על הטקטיקה של ריס ביום בו ניצח באסו בטור כבר קראתי במגזין שהגיע אליי אמש וכציטוט של ריס עצמו על שהתרחש שם ומדוע נשלח ססטרה לפנים...תודה,צדקתי).

 

[אודי טל]

כשמנצחים - אז כולם היו טובים

והכל הלך לפי התוכנית. אני חושב שהנבחרת האיטלקית נתנה מרוץ גדול באתונה, אבל הרוכבים שלה שהצטרפו לבריחות לא היו "משקולת" על הבריחה, אלא השתתפו באופן פעיל במשיכות בתוך אותן בריחות. כיוון שלא הייתי בטוח בעצמי הלכתי לתיאור החי ב-cyclingnews שנכתב בזמן המרוץ ולא לאחר שנודעו התוצאות. גם על מורני וגם על פאוליני נאמר שם בפירוש שהם "take a turn" שזה אומר שהם רוכבים בקדמת הבריחה. הבריחות שבהן השתתפו 2 הרוכבים הללו היו בריחות מסוכנות ולא סתם בריחות לפרוטוקול. לדעתי, בהנחה שאכן לאיטלקים היה בטחון בבטיני והקבוצה הייתה מלוכדת מאחוריו, היתה טקטיקה של עידוד הבריחות במטרה לעייף את הקבוצות האחרות ברדיפה. הנבחרת הספרדית התפרקה בגלל פציעות והנבחרת הגרמנית התפרקה מעייפות בגלל כל הבריחות שהיא החזירה. כנ"ל הנבחרות ההולנדית, האוסטרלית, הקזאחית והאמריקאית שלא התפרקו אבל התעייפו מאוד. הקבוצה הבכירה היחידה שלא עבדה כל המירוץ בקדמת הפלוטון היו האיטלקים וזאת בגלל שהיו לה כמעט תמיד רוכבים בבריחות. לגבי הטקטיקה שמקפיצים רוכב בבריחה ומקווים שמוביל הקבוצה יחבור אליו בשלב מאוחר ויקבל סיוע. איציק כתב בזמנו בפורום שיש בזה יותר אגדה מאשר מציאות ואני נוטה להסכים איתו. ברוב הפעמים רוכבי הבריחה כל כך שפוכים שכשהמוביל שלהם מגיע אליהם, בקושי הם מצליחים לרכוב לפניו 10 מ' ואז הוא אומר לפועל שלו תודה רבה וממשיך הלאה. נכון שישנם מקרים מעטים שזה עובד, אבל לבנות על זה טקטיקה של מרוץ חד יומי זה נראה לי מסוכן.

 

[בועז שחר]

אני די מסכים עם אודי...

אני חושב שהנבחרת האיטלקית עבדה בצורה מדהימה בשביל בטיני (תוסיף לאיטלקים גם את שני רוכבי קוויק סטפ שיצאו לבריחה: ויראנק ובודרוגי). לפחות לפי מה שאני התרשמתי מהעבודה שלהם בבריחות, היא שהתפקיד שלהם בבריחה היה להכניס קצב לדבוקה, קצב שיעזור לפרק אותה וימנע ספרינט המוני בסוף. האיטלקים לא היו משקולות בבריחה, אבל העבודה שלהם הייתה מתואמת עם באלריני והיא הייתה לטובתו של בטיני. לגבי בריחה אליה ניתן לגשר, אני חושב שכשבטיני בכושר כזה, הוא לא צריך עזרה גדולה מדי כשהוא פורץ. הוא פשוט מנסה פעם אחת, ואחר כך עוד פעם, עד שהיריבים שלו נשברים.

 

[natyh]

הנבחרת הספדית

פשוט לא הביאה את הרוכבים החמים שלה , היה די ברור שזה לא ילך להם כך . להשאיר את פרדיגרו בכושר כזה בביית ??? ולהביא את מי שהביאו ??? גוטירז ??? שען מצויין אבל מושך בריחות ??? לעניות דעתי הספרדים היו צריכים לרדת עד איטליה ולהביא מפאסה את האדון חימנז המוכר יותר כטרמינטור גונזלס , כשהוא חם חבל על הזמן . לאיגור אסטרלואה בכושר הנוכחי לא היה מקום בנבחרת , ובעניין אוסקר הגדול פריירה ???? ואלוורדה למיטב זכרוני לא מנצח מירוצים בהם הוא בורח , אז אם בונים עליו אז תביאו פועלים ואם לא ??? תשאירו אותו בביית . נתי

 

[יאיר בן עמי]

ברור שמנצחים כולם היו טובים

זו מהת הספורט,לא? רוב הקבוצות מתייצבות לתחרויות עם טקטיקה קבועה מראש ושהיא מצליחה זה מביא הישג (לא תמיד ניצחון). בקשר לאגדות על דילוג של מנצח מהדבוקה, אל חבורה מובילה, וקבלת סיוע מרוכב שהמתין לו: ככה מהראש ובלי לנבור אני יכול להיזכר בכמה דוגמאות של קבוצת קלמה (וואלטה 2000 כדוגמא) או מהטור האחרון (ססטרה ובאסו בקטנה) אבל אם תרצה אני מוכן להפריך את האגדה כי הטקטיקה הזו היא אגדה. בלי לפגוע בגדולתו של ארמסטרונג (נדבע לכם שאני אוהב אותו) הוא שינה הרבה דברים בדבוקה. אחד מהם זה שינוי מהותי בטקטיקה קבוצתית בדבוקה. נכון שבשנים האחרונות אנו רואים פחות ופחות את השיטה של רוכב הממתין לחבר קבוצתו בתוך קבוצת בריחה אך זו שיטה שהביאה הרבה ניצחונות. נכון גם שככל שהעומק האיכותי של הדבוקה התרחב השיטה מצליחה פחות. עדיין- וויוט חיכה לבאסו (ועזר לארמסטרונג) זוכרים? עדיין ססטרה תקף כדי לנסות ולנצח כשאופציה ב הייתה לסייע לבאסו וזה אכן קרה - לא אני המצאתי אלא ריז אמר למגזין סייקלספורט שהגיע אליי לפני שבוע. ונכון שסייקל ניוז כתבו משהו ממנו אפשר להבין כי הרוכבים האיטלקים סייעו לקבוצות הבריחה. אך אני העדפתי את הגרסה של הפרשן האיטלקי והפרשן הצרפתי שאמרו כי ההובלה שלהם (שעברו לקידמת החבורה המובילה) הייתה יותר נזק מאשר תועלת לחבורה המובילה. בין פרשן איטלקי, צרפתי וסייקלניוז, בתרגום מהלכי מרוץ, אני אתייחס רק בסוף לסייקל ניוז. למה? משום שניסיון העבר (לא כולל טור דה פראנס 2004) ופרספקטיבה לאחור(כל הזכויות על הביטוי לרפי רשף) הוכיח כי פרשני אייטליה וצרפת יותר מדייקים.

 

[Mont Ventoux]

האיטלקים בקבוצות הבריחה

לדעתי האיטלקים שנשלחו לבריחות עשו זאת כמו שאתה כותב, "במטרה לעייף את הקבוצות האחרות ברדיפה" ולא כדי לעזור לבטיני אם וכאשר יגיע. אז למה בכל זאת הם השתתפו במאמץ של הבריחה? לדעתי, על מנת להמנע ממצב שבו הבריחה מפסיקה לשתף פעולה ומתאדה מהר מידי. אפשר לראות את זה בטקטיקה של האוסטרליות במירוץ הנשים: קריגן יצאה לבריחה, ווד נשארה עם הקבוצה הקדמית (הרודפת) ולא עבדה. זה גרם שם להרבה בלגאן (היה נדמה שקוק מוציאה את האנרגיות שלה על "סידור" הבלגאן). מאוחר יותר, כאשר ארנדט הדביקה את קריגן, קריגן כמעט ולא עבדה. אלא שבמקרה הזה הן היו רק 2, וארנדט ידעה שזה או שהיא עושה את כל העבודה ולפחות יוצאת עם כסף, או שהיא קרוב לוודאי תצא עם כלום בגלל שפע הספרינטריות בקבוצה הקדמית (הרודפת). קריגן קראה את הסיטואציה הזאת, בעודה יודעת שווד היא מהספריטריות המועדפות, ולכן יכלה לשבת כ"משקולת". אם לחזור למרוץ הגברים, אז באמת האיטלקים לא עשו כלום בערך עד לנקודה שבה הבריחה של ויראנק, בודרוגי ובקשטד נתפסה (שזה בערך 90 ק"מ לסיום). במידה רבה אפשר לראות את העבודה של ויראנק ובודרוגי כאקסטנציה של הקב' האיטלקית.