דניאל שלום
אשמח האם תוכל להעלות שאלות ספציפיות ,כי כרגע הכל מאוד מופשט,תמקד אותנו תוך הנחייה בשאלות. יש המון מה לספר על המסע,והמשמעות היא מאוד שונה אצל כל אדם. נשמח לדעת מה בדיוק תרצה לדעת . בכל אופן הנה כמה מקומות שאני הייתי בהם,ובטוח שכחתי עוד כמה,אם אני איזכר אני אוסיף עוד. [אגב במשלחת שלנו הלכו הפוך,מסיום השואה לתחילתה: קילצה אושוויץ-בירקנאו קראקוב [באיזור בו שכן הרובע היהודי] פלאשוב זאקופנה [עיירת קייט בקיץ,עיירת סקי בחורף] מיידאנק ורשה טיקוצ'ין יער לפוחובה טרבלינקה לובלין [רובע יהודי והמלון שלנו] פחדים לפני-בעיקר פחדתי מהקטע של "איך יסתכלו עליי המקומיים",הרגשתי שאני אהיה רחוקה מהבית ולא תהיה לי ההגנה הזאת,גם העניין של החופש,בגלל שאני קיבוצניקית, וכל הזמן חיה בתוך בועה מסוימת, ופתאום אתה נמצא במקום גדול ,ואתה לא יכול להסתובב נאמר לבד,והכל זר לך,ואתה מרגיש שכאילו לא רוצים אותך שם,פחדתי מהתחושה של הזרות והניכור,פחדתי מההתמודדות עם המראות,המפגש עם האמת בפנים. בזמן המסע עצמו-בעיקר ההרגשה של החזרה לשורשים,המחשבות על המשפחה שלי שנספתה בפולין,הגאווה של החזרה לפולין כדור שלישי,הניצחון של הרוח בעצם אמר הכל מבחינתי. היחס של המקומיים הפולניים בכל מקום היה מאוד אדיב,מנומס,התעניינו בארץ כשגילו שאנחנו מישראל. טקסי הזיכרון בכל מחנות ההשמדה שסיירנו בהם נתנו נפח, והדגישו לשם מה אנחנו נמצאים שם,עצם העובדה שכל אחד התחבר למשהו מסוים בכל מקום,גרמה להמון חלקים להתאחד לתמונה שלמה. התכנים של המדריכים שלנו,בגלל שהבי"ס שלנו משתייך לתנועת השומר הצעיר אז בעצם הוסיפו לנו תכנים שהלכו בעקבות התנועה שלנו בכל אחד המקומות שהיינו בהם,מה שחיבר אותנו לזהות התנועתית שלנו,התכנים כמובן הציוניים,התכנים על היהדות,קטעים שאנחנו חיברנו מעצמינו,כל אחד נתן קצת מעצמו לטובת הכלל,ויצקנו תוכן אישי וקבוצתי שהתאים לכולם ברבדים שונים. התמיכה אחד בשני ברגעים קשים כשאנשים נשברו ובכו, תמיד הייתה התמיכה,זה היה בעיקר בשיחות הקבוצה בערב במלון,תמיד ,יכולת להיות הכי פתוח עם הקבוצה ולספר מה עובר עליך בפנים,וגם להתווכח. ההרגשה של הגאווה להיות שם יחד ולייצג את המדינה במובן מסוים,פתאום אתה לא לוקח את המקום ממנו אתה מגיע כמובן מאליו,לפחות ככה אני הרגשתי. אתה לא לוקח את מי שאתה כמובן מאליו. אתה מתמודד במסע עם עצמך בכל המובנים,והיחד הקבוצתי נותן את הנפח ווהרגשת המעטפת,שיש עוד אנשים כמוך. אחרי המסע-שינוי שמשפיע עד היום עליי באופן אישי,ההרגשה שאני יותר מחוברת לעצמי ולזהות שלי,היום שנה וחצי אחרי המסע שאני חיילת בצבא ,אני מבינה בעצם את המהות של השירות הצבאי שלי,מצליחה להזדהות יותר עם כל דבר שקשור לנושא השואה,קוראת כל מיני מחקרים באינטרנט,ספרים,עדויות,ההרגשה שמשהו ממני נשאר שם. אחרי המסע התחלתי לכתוב כל מיני קטעים על ההרגשה שלי בזמן ואחרי המסע. קשה לי יותר לראות יחס ציני כלפי נושאים שקשורים בשואה [זוכרים את המערכון על אושוויץ כאתר נופש בתוכנית "ארץ נהדרת"?-זיעזע אותי,מכירים את הסלנג שהרבה נערים משתמשים בו בבתי הספר "יא נאצי"-מצמרר אותי] יצא לי להרהר בתכנים של המסע גם אחרי שחזרנו,וראיתי שזה הצליח לעורר בי משהו,התכנים האלה נתנו לי משהו למחשבה. ביום שהתגייסתי לצבא,לפני שמונה חודשים הרגשתי הכי גאה בעולם,הרגשתי שיש הגנה למולדת שלנו,הייתה לי המון מוטיבציה,והיום בכל פעם שאני לובשת את מדי הזית אני מרגישה שזוהי הזכות שלי לשרת בצבא. אני מרגישה שהמסע שינה בי הרבה,הוא מסע של נפש ורוח,מסע של עבר והווה,מסע של אני אישי,ומסע של קבוצה ושל עם. מסע קצת אחר. מסע אל התוכן הפנימי של עצמינו. אנחנו יוצקים את התוכן ממה שהם השאירו לנו. והתוכן הזה הוא- אנחנו דרך אגב שכחתי להציג את עצמי,נעים מאוד קוראים לי בשמת,ואני בת 19.5,כיום חיילת בצה"ל,טסתי לפולין באוקטובר 2004.
