dorhaimovich
New member
דרוש מישהו יצירתי ובעל ראש פתוח שיודע לצייר
לקומיקס בסגנון "הארץ שלנו" של אורי פינק.
טרילוגיה בשם "עורב בחלון".
ספר ראשון בשם "כמו קין והבל".
ספר שני בשם "ציפור פצועה".
ספר שלישי בשם "אללה הוא עכבר".
מומלץ שהצייר יהיה ימני ומאמין.
סיפרתי להורים שאני אתאיסט. זרקתי את התנ"ך שקיבלתי בסוף השנה לפח ושמעתי שיקסע ברמיקס. עוד 2 נפצעו קשות ברמאללה. מהפכה במצרים. האלה לא קולטים מה הם רוצים. הספר שלי לא מתקדם לשום מקום. איש הפלדה גרוע. אין לי חברה. לאחרונה אני מרגיש מדוכא. מה גם שיש לי עורב מחורבן בחלון כבר שבוע.
מעניין, ציפיתי לתקופה הזאת של השנה. איבדתי את חוש הזמן, חזרתי פחות או יותר להרגשת הגבר שלי. אבל מה מונע ממני להיות שמח? מה גורם לי להתהפך בלילה? אולי זה הצילום של הכנסת בקיר השני? פתקי הבחירות המקושקשים על הלוח? ספרי הפרשנות? ביאור התנ"ך שנמצא לידי? ספר ההכנה לתפילין שקראתי בשבוע שעבר?
מאז שאני אתאיסט אני לא מזהה יותר את עצמי. אבא שלי קר יותר. סבתא רוצה שאבקר קצת פחות. סבא לא מסתכל. ואני מתחיל לקלוט שבתכל'ס...זה לא המקום שלי. אני לא שייך לכאן. אז פאק על הציונות, או שלא? מישהו שמע על אתאיסט ציוני? זה קצת פרדוקס, לא?
אני זוכר שלפני שבועיים-שלוש בערך, לפני האתאיזם, לפני המריבות עם אבא ואמא, אמרו בחדשות שתיים את המילה "סיכוי" ואת המילה "שלום" עם רווח של מילה אחת ביניהם. רצתי לסלון והחלקתי. לא הרגשתי כאב. הכאב התחיל כשראיתי מה המילה ביניהם. אבוד. סיכוי אבוד לשלום.
פאק!
מבחינה טכנית אני עדיין בהחזקה של שני המסורתיים שמכריחים אותי לקיים בר מצווה. אני מוצא נחמה בסרטונים של אתאיסטים. לא ברור לי מה אני. שלום עכשיו רודפים אחריי בפייסבוק כבר חודשיים.
ואותו עורב עדיין לא זז.
לקומיקס בסגנון "הארץ שלנו" של אורי פינק.
טרילוגיה בשם "עורב בחלון".
ספר ראשון בשם "כמו קין והבל".
ספר שני בשם "ציפור פצועה".
ספר שלישי בשם "אללה הוא עכבר".
מומלץ שהצייר יהיה ימני ומאמין.
סיפרתי להורים שאני אתאיסט. זרקתי את התנ"ך שקיבלתי בסוף השנה לפח ושמעתי שיקסע ברמיקס. עוד 2 נפצעו קשות ברמאללה. מהפכה במצרים. האלה לא קולטים מה הם רוצים. הספר שלי לא מתקדם לשום מקום. איש הפלדה גרוע. אין לי חברה. לאחרונה אני מרגיש מדוכא. מה גם שיש לי עורב מחורבן בחלון כבר שבוע.
מעניין, ציפיתי לתקופה הזאת של השנה. איבדתי את חוש הזמן, חזרתי פחות או יותר להרגשת הגבר שלי. אבל מה מונע ממני להיות שמח? מה גורם לי להתהפך בלילה? אולי זה הצילום של הכנסת בקיר השני? פתקי הבחירות המקושקשים על הלוח? ספרי הפרשנות? ביאור התנ"ך שנמצא לידי? ספר ההכנה לתפילין שקראתי בשבוע שעבר?
מאז שאני אתאיסט אני לא מזהה יותר את עצמי. אבא שלי קר יותר. סבתא רוצה שאבקר קצת פחות. סבא לא מסתכל. ואני מתחיל לקלוט שבתכל'ס...זה לא המקום שלי. אני לא שייך לכאן. אז פאק על הציונות, או שלא? מישהו שמע על אתאיסט ציוני? זה קצת פרדוקס, לא?
אני זוכר שלפני שבועיים-שלוש בערך, לפני האתאיזם, לפני המריבות עם אבא ואמא, אמרו בחדשות שתיים את המילה "סיכוי" ואת המילה "שלום" עם רווח של מילה אחת ביניהם. רצתי לסלון והחלקתי. לא הרגשתי כאב. הכאב התחיל כשראיתי מה המילה ביניהם. אבוד. סיכוי אבוד לשלום.
פאק!
מבחינה טכנית אני עדיין בהחזקה של שני המסורתיים שמכריחים אותי לקיים בר מצווה. אני מוצא נחמה בסרטונים של אתאיסטים. לא ברור לי מה אני. שלום עכשיו רודפים אחריי בפייסבוק כבר חודשיים.
ואותו עורב עדיין לא זז.