דריה כמקרה מבחן ליחסם של אינטלקטואל
ים לחברה בשנים האחרונות אנו עדים לצמיחתו של ז´אנר חדש בסדרות נעורים. המדובר בסדרות נעורים שלוקחות את הקונספט המוכר (מדי!) של התגברות כאנשי שוליים, אהבות נעורים, התעוררות מינית ובית הספר התיכון כמיקרוקסמוס למתחים החברתיים, והוסיפו לו אלמנט פנטסטי. אלמנט זה מאפשר לנצל את הקונספט המוכר לבחינת התקופה המוזרה/מפחידה/מי אמר שסוויט סיקסטין סוויט ברובד אחד יותר עמוק- הרגשות האנושיים. "באפי קוטלת הערפדים" היא אחת מהן. דריה עושה זאת בצורה שונה ובדרכה גם מעמיקה יותר. היותה של "דריה" סדרה מצוירת מהווה לכאורה פתח לאקסצנטריות מבחינת פיתוח הדמויות להקצנתן. בפועל זה נעשה ולא נעשה. דריה מייצגת את בן הנוער שהוא גיבור הנייטיז- החנון. בשנים שבהן כבשו החנונים את עולם ההייטק הייתה דריה חנון שונה כזה המצטיין לאוו דווקא במחשבים אלא דווקא במקצועות ההומניים. לא גאונה אלא אינטלקטואלית- אדם החש דאגה לעולם דווקא בשל התכונה המפרידה אותו יכולת הבחנתו (והמון אנשים יחלקו עלי על משפט זה). בשל זאת מעניין לבחון את יחסה של דריה לחברה. במשך מרבית פרקי הסדרה דריה סובלת משוליות חברתית. אף כי תיכונה מפולח לקבוצות שונות הרי שרוב הדמויות מקושרות זו לזו ביחסי שותפות לקבוצות ספורט/ זוגיות/ תחומי עניין הרי שדריה והקרובים אליה מופרדים. אף הקשר שאמור להיות החזק ביותר- קשר השארות לא קיים כמעט בעולמה והיא מופרדת ממשפחתה. והנה אף על פי כן הרי שדריה היא המוטרדת ביותר מבין הדמויות בסדרה מהחברה והעולם (מי אמר Sick Sad World ולא קיבל?). ניתן ליישם כאן את טענתם של שניים מהתיאורטיקנים הקלאסיים של הסוציולוגיה אמיל דורקיים ודה טוקוויל- דווקא מגמת האינדיבידואליזציה הגוברת של החברה המודרנית מביאה להפחתת הזיקות המפלגות את האנושות ולהגברת הזיקה של יחידים (ודורקהיים מדבר בפירוש על אינטלקטואלים כדובריה של זיקה זו) לכלל האנושות.
ים לחברה בשנים האחרונות אנו עדים לצמיחתו של ז´אנר חדש בסדרות נעורים. המדובר בסדרות נעורים שלוקחות את הקונספט המוכר (מדי!) של התגברות כאנשי שוליים, אהבות נעורים, התעוררות מינית ובית הספר התיכון כמיקרוקסמוס למתחים החברתיים, והוסיפו לו אלמנט פנטסטי. אלמנט זה מאפשר לנצל את הקונספט המוכר לבחינת התקופה המוזרה/מפחידה/מי אמר שסוויט סיקסטין סוויט ברובד אחד יותר עמוק- הרגשות האנושיים. "באפי קוטלת הערפדים" היא אחת מהן. דריה עושה זאת בצורה שונה ובדרכה גם מעמיקה יותר. היותה של "דריה" סדרה מצוירת מהווה לכאורה פתח לאקסצנטריות מבחינת פיתוח הדמויות להקצנתן. בפועל זה נעשה ולא נעשה. דריה מייצגת את בן הנוער שהוא גיבור הנייטיז- החנון. בשנים שבהן כבשו החנונים את עולם ההייטק הייתה דריה חנון שונה כזה המצטיין לאוו דווקא במחשבים אלא דווקא במקצועות ההומניים. לא גאונה אלא אינטלקטואלית- אדם החש דאגה לעולם דווקא בשל התכונה המפרידה אותו יכולת הבחנתו (והמון אנשים יחלקו עלי על משפט זה). בשל זאת מעניין לבחון את יחסה של דריה לחברה. במשך מרבית פרקי הסדרה דריה סובלת משוליות חברתית. אף כי תיכונה מפולח לקבוצות שונות הרי שרוב הדמויות מקושרות זו לזו ביחסי שותפות לקבוצות ספורט/ זוגיות/ תחומי עניין הרי שדריה והקרובים אליה מופרדים. אף הקשר שאמור להיות החזק ביותר- קשר השארות לא קיים כמעט בעולמה והיא מופרדת ממשפחתה. והנה אף על פי כן הרי שדריה היא המוטרדת ביותר מבין הדמויות בסדרה מהחברה והעולם (מי אמר Sick Sad World ולא קיבל?). ניתן ליישם כאן את טענתם של שניים מהתיאורטיקנים הקלאסיים של הסוציולוגיה אמיל דורקיים ודה טוקוויל- דווקא מגמת האינדיבידואליזציה הגוברת של החברה המודרנית מביאה להפחתת הזיקות המפלגות את האנושות ולהגברת הזיקה של יחידים (ודורקהיים מדבר בפירוש על אינטלקטואלים כדובריה של זיקה זו) לכלל האנושות.
