דרך דמעה שקופה

דרך דמעה שקופה

נפרדנו אז במדרגות נעות. אני עולה עד לגג, לנשוף קצת רוח. אתה יורד (נותן לי להרגיש "על הגובה") לחניון. בתוך הבטן של מפלצת הבטון. מינוס שתיים מתחת לאפס. ניתקע במכונית שכורה. אלף שנות אור ועוד יותר, אני ממתינה. מחכה לך עלה מעלה, מעלה על פני שמי רקיע, גלה את אורך. כאן למטה חשוך ומעונן. יש זכר אך אין סימן. מרגישים שנעשה פה קר והרוב הפך להיות עקר. מתעקשים על התפל ולמרות המלח שנשפך – לתבשיל אין ממש טעם. מפרסי הלבן על החבל, תלוי. אם רק הרוח תנשב. יתנופף מפרסי הלבן.ימתח כשמלת הריון. יתנפח כמו בלון ויישא תקוותי אל האופק. האהבה נמכרה בשם הדת והמין- האנושי?
 
תודה ../images/Emo9.gif

את צבעי האהבה שאתה מדגיש לא הצלחתי להראות לאיש מצטערת אם נתתי במה לנקודת כאב קטנה - שגדלה והתעצמה לאור הזרקורים ולא השאירה מקום בלב אולי כי לא ירד גשם כי נפל צל כי השמש שקעה כי החושך טיפס על מדרגות ביתי כי עייפתי כי חציתי גבולות כי רגלי נשברות מזל שהיית שם מזל שנתת לי קונטרה ולא הרגשתי ששוב אני מרחפת וגופי נאבק בחלל. מזל שהגבת כי לא התחשק לי לשמוע את ההד החוזר על דבריי תגובתך היטיבה עימי - תודה "אז כל מה שצריכים זה יד ברגע של סחרחורת, עם יד ביד כל חושך-עד הוא חתיכת שחרחורת." מזל שיש לי ארץ לשוב אליה
 
למעלה