דרך הלוחמים - הסיפור האמיתי
"דרך הלוחמים" עתיקה מאוד. אחד מההסברים למלה "לוחם" (בזמן שלכאורה הגיוני יותר להשתמש, בהקשר הזה, במלה "הרמוניה", "אהבה" או "התפתחות"), הינו כדלקמן: בזמנים עתיקים השתלטה על האדם ישות אנרגטית עתיקת-יומין, אשר הפכה אותנו לחסרי-תועלת; לשיפוטיים כלפי עצמנו ואחרים, להססניים, לתלויים במחשבת ההגיון, למנותקים מכל ה"יש" אשר סובב אותנו, לחסרי רגישות אל היקום ואל עצמנו... וכך האדם המאגי והמלאכי שהיה במקור, הפך ליצור אנוכי. למעשה הפכנו להיות "היא". ומאחר שהיא סוג של וירוס, הפכנו גם אנחנו לסוג של וירוס. ועכשיו אנחנו גם מתנהגים כמו וירוס, משמידים כל חלקה טובה בפלאנטה וכורתים את הענף עליו אנחנו יושבים. ה"לוחם" הוא זה המכריז מלחמה בטורף שפלש אל נשמתו מנצח אותו (בתוך עצמו) וממשיך הלאה... ה"טורף" איננו רע, כמובן, זהו רק מבחן שהיקום הציב בפנינו, מבחן שאם נעבור אותו בהצלחה - נוכל להמשיך הלאה. זהו רק סיפור, רק אגדה עתיקה, אבל כמה אמת יש בה, בדיוק? להלן משהו המזכיר זאת, מתוך אחד מספרי קרלוס קסטנדה: את המרכז השישי בקצה הראש, תיאר דון חואן כמשהו שהוא אל-טבעי, ונמנע לחלוטין להשתמש בו. הוא תיאר אותו לא כאזור שיש בו מערבולת של אנרגיה, כמו האחרים, אלא כאזור דמוי מטוטלת, שיש בו תנועה לפנים ולאחור המחקה את פעימות הלב. "דון חואן, למה האנרגיה של המרכז הזה שונה כל-כך?" שאלתי אותו. "המרכז השישי של האנרגיה," הוא אמר, "לא ממש שייך לאדם. אתה מבין, אנחנו בני-האדם נמצאים תחת מצור, אם אפשר לקרוא לזה כך. על המרכז הזה השתלט פולש, טורף בלתי נראה. הדרך היחידה להתגבר על הטורף הזה היא לחזק את יתר המרכזים." "זה לא קצת פרנואידי, לחוש שאנחנו נמצאים תחת מצור?" שאלתי. "אולי בשבילך, אבל בוודאי לא בשבילי," הוא ענה. "אני רואה אנרגיה, ואני רואה שהאנרגיה שבקצה הראש לא מיטלטלת כמו האנרגיה שבאזורים האחרים. יש לה תנועה לפנים ולאחור, די מגעילה ודי מנוכרת. אני רואה גם שאצל מכשף המסוגל לניצחון המחשבה שלו, שאותה כינו המכשפים מִתְקַן זר, התנודות של המרכז הזה הפכו להיות זהות בדיוק לתנודות בכל יתר האזורים." (מתוך "מעברים קסומים" מאת קרלוס קסטנדה בהוצאת זמורה-ביתן ובתרגומה של ימימה עברון) אז מה דעתכם? ידוע שבמדיטציות מסויימות, כגון ויפאסנה, יש המגיעים לכדי ראיה צלולה של עצמם... ובמקרה כזה, המקור הזר של הנפש מתגלה ונחשף מיד. מה אתם מרגישים עכשיו? אנא חלקו זאת איתנו... גם אם זה קשה. אם בא לכם, זאת אומרת... אבל... בטח שבא לכם! שלכם באהבה בן
"דרך הלוחמים" עתיקה מאוד. אחד מההסברים למלה "לוחם" (בזמן שלכאורה הגיוני יותר להשתמש, בהקשר הזה, במלה "הרמוניה", "אהבה" או "התפתחות"), הינו כדלקמן: בזמנים עתיקים השתלטה על האדם ישות אנרגטית עתיקת-יומין, אשר הפכה אותנו לחסרי-תועלת; לשיפוטיים כלפי עצמנו ואחרים, להססניים, לתלויים במחשבת ההגיון, למנותקים מכל ה"יש" אשר סובב אותנו, לחסרי רגישות אל היקום ואל עצמנו... וכך האדם המאגי והמלאכי שהיה במקור, הפך ליצור אנוכי. למעשה הפכנו להיות "היא". ומאחר שהיא סוג של וירוס, הפכנו גם אנחנו לסוג של וירוס. ועכשיו אנחנו גם מתנהגים כמו וירוס, משמידים כל חלקה טובה בפלאנטה וכורתים את הענף עליו אנחנו יושבים. ה"לוחם" הוא זה המכריז מלחמה בטורף שפלש אל נשמתו מנצח אותו (בתוך עצמו) וממשיך הלאה... ה"טורף" איננו רע, כמובן, זהו רק מבחן שהיקום הציב בפנינו, מבחן שאם נעבור אותו בהצלחה - נוכל להמשיך הלאה. זהו רק סיפור, רק אגדה עתיקה, אבל כמה אמת יש בה, בדיוק? להלן משהו המזכיר זאת, מתוך אחד מספרי קרלוס קסטנדה: את המרכז השישי בקצה הראש, תיאר דון חואן כמשהו שהוא אל-טבעי, ונמנע לחלוטין להשתמש בו. הוא תיאר אותו לא כאזור שיש בו מערבולת של אנרגיה, כמו האחרים, אלא כאזור דמוי מטוטלת, שיש בו תנועה לפנים ולאחור המחקה את פעימות הלב. "דון חואן, למה האנרגיה של המרכז הזה שונה כל-כך?" שאלתי אותו. "המרכז השישי של האנרגיה," הוא אמר, "לא ממש שייך לאדם. אתה מבין, אנחנו בני-האדם נמצאים תחת מצור, אם אפשר לקרוא לזה כך. על המרכז הזה השתלט פולש, טורף בלתי נראה. הדרך היחידה להתגבר על הטורף הזה היא לחזק את יתר המרכזים." "זה לא קצת פרנואידי, לחוש שאנחנו נמצאים תחת מצור?" שאלתי. "אולי בשבילך, אבל בוודאי לא בשבילי," הוא ענה. "אני רואה אנרגיה, ואני רואה שהאנרגיה שבקצה הראש לא מיטלטלת כמו האנרגיה שבאזורים האחרים. יש לה תנועה לפנים ולאחור, די מגעילה ודי מנוכרת. אני רואה גם שאצל מכשף המסוגל לניצחון המחשבה שלו, שאותה כינו המכשפים מִתְקַן זר, התנודות של המרכז הזה הפכו להיות זהות בדיוק לתנודות בכל יתר האזורים." (מתוך "מעברים קסומים" מאת קרלוס קסטנדה בהוצאת זמורה-ביתן ובתרגומה של ימימה עברון) אז מה דעתכם? ידוע שבמדיטציות מסויימות, כגון ויפאסנה, יש המגיעים לכדי ראיה צלולה של עצמם... ובמקרה כזה, המקור הזר של הנפש מתגלה ונחשף מיד. מה אתם מרגישים עכשיו? אנא חלקו זאת איתנו... גם אם זה קשה. אם בא לכם, זאת אומרת... אבל... בטח שבא לכם! שלכם באהבה בן
