דרך מאיר לשלום...
הגעתי אמש, עם חבר טוב וותיק שרק לאחרונה התחיל להאזין למאיר, לקמלוט בהרצליה לערב "העגלה נוסעת". שמענו ברקע פעם וחצי את הדיסק "ברנרד ולואיז" עד שהחבר'ה התחילו לעלות לבמה. תרצה (שחגגה יומהולדת 59), שחר ואודי ברצף של סיפורים, קטעי וידאו ושירים ("נשל הנחש", "שיר כאב", "צדק צדק תרדוף" וכו') של ועל מאיר. אח"כ עלה דייויד ברוזה ששר את "שיר געגועים" האדיר, את "בצהרי יום" הנינוח ואת "מתחת לשמים" שאם היה נדמה שהוא יצא מכל החורים, מסתבר שברוזה באמת מצליח להתחבר אליו (ככה לפחות זה נראה) בצורה יוצאת דופן. אחרי שברוזה ירד הייתה איזו ירידת מתח מסויימת. שרון עזריה עלתה עם גיגה וערן פורת לבצע את "איך לפעמים אני" ואת "מים מתוקים". באיזשהו שלב פתאום ראינו את שלום חנוך מגיע ומוצא את מקומו בין השולחנות. אמנם חברי ואני מחשיבים את עצמנו לאנשים בוגרים, אבל כנראה שההתרגשות מלעמוד קרוב לשלום אינה רציונלית. הערב המשיך. דן תורן שר את "פלוגה בקו" ודודי לוי הצטרף אליו ל"לילה שקט עבר על כוחותינו". יזהר שאבי עלה לשיר שיר עם מילים מתהילים ולחן שהושפע מלחן של מאיר ("לא תתפוס אותי" אם איני טועה). אודי ותרצה עלו וירדו לסירוגין. לקראת הסוף ה"רשמי" עלו רוב החבר'ה ביחד ושרו את "טרמינל לומינלט". ואז עברנו לחלק הבלתי רשמי של הערב. סיפורים של תרצה ועוד שירים של אודי כשברקע כל הזמן הקהל, ובעיקר שלום חנוך, צועק ומעודד אותם שימשיכו. אז עוד סיפור ועוד שיר (כולל שיר יפה מאוד של אודי בשם "רחמים") עד שמישהו צעק "שלום תעלה!" צעקה שלוּותה בהרבה מחיאות כפיים. שלום לא קם כ"כ במהרה. רק אחרי שאודי ותרצה סיימו, ולמרות שהסאונדמן כבר התחיל לנגן את הדיסק והקהל(מי שנשאר, לא יותר מ 40 אנשים) לא הפסיק לקרוא לשלום לבמה זה אכן קרה. שלום גרר עצמו לבמה. מה שנקרא "בקש שלום ורדפהו". הוא הבהיר שבכל שיר של מאיר, חוץ מב"סוף עונת התפוזים" הוא יטעה אז הוא ישיר את זה (למרות שהוא, בוידוי חושפני, סיפר שתמיד מצחיק אותו לראות אחרים טועים). אז הוא שר והיה אדיר. שלום לא מאכזב אפפעם. זהו. איזו דרך טובה יותר יש כדי לסיים את הערב הזה. אחרי שהכל נגמר, חברי ואני נגשנו לדבר עם שלום. אחרי קרוב ל8 שנות האזנה לבנאדם, זו הפעם הראשונה שיוצא לי/לנו לדבר איתו פנים אל פנים. אז דבר ראשון ההתרגשות הזו לא הצליחה להרפות, ודבר שני הוא איש חביב ומסביר פנים שלא "עושה טובה" כשהוא מדבר איתך. שמעתי לא פעם אנשים שאומרים שלא כדאי להתקרב לאומן שאתה אוהב כדי לא לשבור את המיתוס. אבל במקרה הזה, הפגישה הקצרצרה והאנושית הזו רק הגבירה אותו. טוב, המילים במילא לא יסבירו הכל. אשמח אם עוד מישהו יחלוק כאן את חוויותיו. אה וסופסוף יצאתי עם הDVD "בתוך דמעה שקופה" (השמאלי שהיה אמצעי).
הגעתי אמש, עם חבר טוב וותיק שרק לאחרונה התחיל להאזין למאיר, לקמלוט בהרצליה לערב "העגלה נוסעת". שמענו ברקע פעם וחצי את הדיסק "ברנרד ולואיז" עד שהחבר'ה התחילו לעלות לבמה. תרצה (שחגגה יומהולדת 59), שחר ואודי ברצף של סיפורים, קטעי וידאו ושירים ("נשל הנחש", "שיר כאב", "צדק צדק תרדוף" וכו') של ועל מאיר. אח"כ עלה דייויד ברוזה ששר את "שיר געגועים" האדיר, את "בצהרי יום" הנינוח ואת "מתחת לשמים" שאם היה נדמה שהוא יצא מכל החורים, מסתבר שברוזה באמת מצליח להתחבר אליו (ככה לפחות זה נראה) בצורה יוצאת דופן. אחרי שברוזה ירד הייתה איזו ירידת מתח מסויימת. שרון עזריה עלתה עם גיגה וערן פורת לבצע את "איך לפעמים אני" ואת "מים מתוקים". באיזשהו שלב פתאום ראינו את שלום חנוך מגיע ומוצא את מקומו בין השולחנות. אמנם חברי ואני מחשיבים את עצמנו לאנשים בוגרים, אבל כנראה שההתרגשות מלעמוד קרוב לשלום אינה רציונלית. הערב המשיך. דן תורן שר את "פלוגה בקו" ודודי לוי הצטרף אליו ל"לילה שקט עבר על כוחותינו". יזהר שאבי עלה לשיר שיר עם מילים מתהילים ולחן שהושפע מלחן של מאיר ("לא תתפוס אותי" אם איני טועה). אודי ותרצה עלו וירדו לסירוגין. לקראת הסוף ה"רשמי" עלו רוב החבר'ה ביחד ושרו את "טרמינל לומינלט". ואז עברנו לחלק הבלתי רשמי של הערב. סיפורים של תרצה ועוד שירים של אודי כשברקע כל הזמן הקהל, ובעיקר שלום חנוך, צועק ומעודד אותם שימשיכו. אז עוד סיפור ועוד שיר (כולל שיר יפה מאוד של אודי בשם "רחמים") עד שמישהו צעק "שלום תעלה!" צעקה שלוּותה בהרבה מחיאות כפיים. שלום לא קם כ"כ במהרה. רק אחרי שאודי ותרצה סיימו, ולמרות שהסאונדמן כבר התחיל לנגן את הדיסק והקהל(מי שנשאר, לא יותר מ 40 אנשים) לא הפסיק לקרוא לשלום לבמה זה אכן קרה. שלום גרר עצמו לבמה. מה שנקרא "בקש שלום ורדפהו". הוא הבהיר שבכל שיר של מאיר, חוץ מב"סוף עונת התפוזים" הוא יטעה אז הוא ישיר את זה (למרות שהוא, בוידוי חושפני, סיפר שתמיד מצחיק אותו לראות אחרים טועים). אז הוא שר והיה אדיר. שלום לא מאכזב אפפעם. זהו. איזו דרך טובה יותר יש כדי לסיים את הערב הזה. אחרי שהכל נגמר, חברי ואני נגשנו לדבר עם שלום. אחרי קרוב ל8 שנות האזנה לבנאדם, זו הפעם הראשונה שיוצא לי/לנו לדבר איתו פנים אל פנים. אז דבר ראשון ההתרגשות הזו לא הצליחה להרפות, ודבר שני הוא איש חביב ומסביר פנים שלא "עושה טובה" כשהוא מדבר איתך. שמעתי לא פעם אנשים שאומרים שלא כדאי להתקרב לאומן שאתה אוהב כדי לא לשבור את המיתוס. אבל במקרה הזה, הפגישה הקצרצרה והאנושית הזו רק הגבירה אותו. טוב, המילים במילא לא יסבירו הכל. אשמח אם עוד מישהו יחלוק כאן את חוויותיו. אה וסופסוף יצאתי עם הDVD "בתוך דמעה שקופה" (השמאלי שהיה אמצעי).
היה ענק..חזרנו אם חיוך על הפנים אני חזרתי נינוח, אפילו רפוי מזל טוב תרצה..עד 125 שנה