דרך מחשבה
דרך מחשבה ג´וק ירק את המרות מפיו, ניגב את הדמעות מהעיניים והניח שוב את המסכה על פניו. העבודה במקברה אף פעם לא התאפיינה בריח נעים או אפילו סביל. טעם הלוואי היה נישאר בגרון שעות אחרי שהיה מסיים את המשמרת. ממיקומו בצמוד לעמוד התאורה, איפה שהתמקם לחמש דקות הפסקה, הוא צפה בעבודה המתואמת של צוות הקבירה. המנוף הגבוה, המעוטר בעשרות מנורות קטנות, העביר את החומר הצמיגי לתוך מכלי העופרת. הקלרק הקטן היה מרים בזריזות את המשטחים עם המכלים המלאים ומעביר אותם לכיוון הצוות שלו, שהיו בתורם מבריגים את המכסה הכבד במקומו. ג´וק ידע שאחריהם המכלים עוברים ריתוך כפול, שמוודא את אטימותם ההרמטית והלאה לצוות האחרון, שהיה מחבר את המכלים לתפסני מלחציים מיוחדים אשר בעזרתם היו מנמיכים את המכל אל תוך הקברים הפתוחים, שהוכנו מבעוד מועד. השלב האחרון , שאף אחד מצוותי המקברה לא היה שותף לו, היה סגירת הבור על ידי שכבת חצץ, שכבת חול וחוזר חלילה שלושה פעמים עד שמלמעלה, בגובה האדמה, הייתה נמזגת שכבת ביטון מזוין בעובי עשרה סנטימטרים. מקברה ,בקיצור. הבטן שלו קרקרה, אבל הסרחון הוציא ממנו את כל התאבון. ג´וק הסתכל בעגמומיות מסוימת לעבר שפופרת המזון שהחזיק בידו. לשניה הרעב נלחם עם ההתנגדות לשאוב שוב את הריח המסריח, אבל אז משב הרוח הקריר הביא אתו צרור ריחות עשיר במיוחד, ומעקם את פניו בגועל ג´וק החזיר את המזון לחגורתו, דוחף במקום זאת גומי לעיסה לפיו. הפנס פיזר היטב את האפלוליות של אור היום, וג´וק שמח שהם לא הגיעו עדיין לעונת החורף, כאשר הימים היו כה קצרים שאפילו את חצי האפלולית של אור השמש ,שהגיע דרך הערפיח, לא היה להם. המסטיק יצר לחות נעימה בפיו אבל הסרחון היום היה גרוע מהרגיל, ומקלל חרישות הוא הוציא את המסטיק מתחת המסכה, ומפשפש בכיסו מצא את נייר האלומיניום של אריזתו. הוא הסתכל מטה בהיסח דעת, מקפל את המסטיק אל תוך האלומיניום ולפתע חצי גיחוך חצה את פניו כאשר הוא קלט את אשר עשה. ג´וק העביר את מבטו מהמסטיק החצי ארוז לבין צוות המקברה שלו, שטיפלו במיכל החצי סגור של הפסולת הרעילה. מאיפה הגיעה הדחף המוזר הזה לקבור את הפסולת, תהה פתאום. תחילה היו קוברים רק גופות, אך במהרה השתכללו והחלו קוברים גם פסולת. לא סתם קוברים, אלא מחביאים אותה אל תוך ארונות קבורה מתכתיים, רחוק מהם ומהסביבה, תוך ידיעה ברורה שזה לא פותר את הבעיה. היו כמובן את המשרפות המשוכללות האלו, דיברו עליהם מפעם לפעם בחדשות, שיכלו להפוך טונה של פסולת אקוטית, מהסוג שהם קברו כאן, לגוש מותך ובלתי מזיק. הרי זה היה הגיוני בהרבה להשתמש במשרפה...אבל לא. הפתרון הזה נראה זר מדי. להשתמש באנרגיה הדומה בעוצמתה למכת ברק, בשביל להתיך פסולת… לא, זה היה מוזר מדי, חדש מדי. לֶמה? הרי לקבור זו נטייה טבעית בהרבה. ג´וק הסתכל על המסטיק שהוא עטף באלומיניום, בדומה לצורה שבה הם עטפו פסולת במכלי עופרת, ותהה עוד כמה שניות על המקור של הנטייה הכמעט חייתית - לקבור דברים . צליל של צלצול, המסמן את סוף ההפסקה, הוציא אותו מהרהורי הפילוסופיה הלא אופייניים לו. מחשבות על המשך העבודה עטפו את ההרהורים המיותרים האלו וקברו אותם עמוק בקרקעית מוחו. ג´וק זרק את המסטיק העטוף מטה לתוך הבוץ, טשטש את המקום עם מגפו וחזר לעבודתו.
דרך מחשבה ג´וק ירק את המרות מפיו, ניגב את הדמעות מהעיניים והניח שוב את המסכה על פניו. העבודה במקברה אף פעם לא התאפיינה בריח נעים או אפילו סביל. טעם הלוואי היה נישאר בגרון שעות אחרי שהיה מסיים את המשמרת. ממיקומו בצמוד לעמוד התאורה, איפה שהתמקם לחמש דקות הפסקה, הוא צפה בעבודה המתואמת של צוות הקבירה. המנוף הגבוה, המעוטר בעשרות מנורות קטנות, העביר את החומר הצמיגי לתוך מכלי העופרת. הקלרק הקטן היה מרים בזריזות את המשטחים עם המכלים המלאים ומעביר אותם לכיוון הצוות שלו, שהיו בתורם מבריגים את המכסה הכבד במקומו. ג´וק ידע שאחריהם המכלים עוברים ריתוך כפול, שמוודא את אטימותם ההרמטית והלאה לצוות האחרון, שהיה מחבר את המכלים לתפסני מלחציים מיוחדים אשר בעזרתם היו מנמיכים את המכל אל תוך הקברים הפתוחים, שהוכנו מבעוד מועד. השלב האחרון , שאף אחד מצוותי המקברה לא היה שותף לו, היה סגירת הבור על ידי שכבת חצץ, שכבת חול וחוזר חלילה שלושה פעמים עד שמלמעלה, בגובה האדמה, הייתה נמזגת שכבת ביטון מזוין בעובי עשרה סנטימטרים. מקברה ,בקיצור. הבטן שלו קרקרה, אבל הסרחון הוציא ממנו את כל התאבון. ג´וק הסתכל בעגמומיות מסוימת לעבר שפופרת המזון שהחזיק בידו. לשניה הרעב נלחם עם ההתנגדות לשאוב שוב את הריח המסריח, אבל אז משב הרוח הקריר הביא אתו צרור ריחות עשיר במיוחד, ומעקם את פניו בגועל ג´וק החזיר את המזון לחגורתו, דוחף במקום זאת גומי לעיסה לפיו. הפנס פיזר היטב את האפלוליות של אור היום, וג´וק שמח שהם לא הגיעו עדיין לעונת החורף, כאשר הימים היו כה קצרים שאפילו את חצי האפלולית של אור השמש ,שהגיע דרך הערפיח, לא היה להם. המסטיק יצר לחות נעימה בפיו אבל הסרחון היום היה גרוע מהרגיל, ומקלל חרישות הוא הוציא את המסטיק מתחת המסכה, ומפשפש בכיסו מצא את נייר האלומיניום של אריזתו. הוא הסתכל מטה בהיסח דעת, מקפל את המסטיק אל תוך האלומיניום ולפתע חצי גיחוך חצה את פניו כאשר הוא קלט את אשר עשה. ג´וק העביר את מבטו מהמסטיק החצי ארוז לבין צוות המקברה שלו, שטיפלו במיכל החצי סגור של הפסולת הרעילה. מאיפה הגיעה הדחף המוזר הזה לקבור את הפסולת, תהה פתאום. תחילה היו קוברים רק גופות, אך במהרה השתכללו והחלו קוברים גם פסולת. לא סתם קוברים, אלא מחביאים אותה אל תוך ארונות קבורה מתכתיים, רחוק מהם ומהסביבה, תוך ידיעה ברורה שזה לא פותר את הבעיה. היו כמובן את המשרפות המשוכללות האלו, דיברו עליהם מפעם לפעם בחדשות, שיכלו להפוך טונה של פסולת אקוטית, מהסוג שהם קברו כאן, לגוש מותך ובלתי מזיק. הרי זה היה הגיוני בהרבה להשתמש במשרפה...אבל לא. הפתרון הזה נראה זר מדי. להשתמש באנרגיה הדומה בעוצמתה למכת ברק, בשביל להתיך פסולת… לא, זה היה מוזר מדי, חדש מדי. לֶמה? הרי לקבור זו נטייה טבעית בהרבה. ג´וק הסתכל על המסטיק שהוא עטף באלומיניום, בדומה לצורה שבה הם עטפו פסולת במכלי עופרת, ותהה עוד כמה שניות על המקור של הנטייה הכמעט חייתית - לקבור דברים . צליל של צלצול, המסמן את סוף ההפסקה, הוציא אותו מהרהורי הפילוסופיה הלא אופייניים לו. מחשבות על המשך העבודה עטפו את ההרהורים המיותרים האלו וקברו אותם עמוק בקרקעית מוחו. ג´וק זרק את המסטיק העטוף מטה לתוך הבוץ, טשטש את המקום עם מגפו וחזר לעבודתו.
