דרכו האחרונה של "הטורף" (16)

[בן טל-שחר]

דרכו האחרונה של "הטורף" (16)

כן, נו, המרכיב הזה בתוכנו. התנסויות? רעיונות? דיונים? שאלות? למה להסס, אם אפשר פשוט לכתוב וללחוץ על "שלח/י"? כן, זה מאוד פשוט...

 

[בן טל-שחר]

התנסות אישית.

רציתי לשכב איתה והיא לא רצתה. נעלבתי והסתגרתי. היא שלחה את ידה לחבק אותי. רציתי להיענות, אבל גופי לא נשמע לי. מה קורה לך, גוף? למה אתה לא מתחבק? ראיתי שאני חצוי לשניים (בכאילו, ביעני, לא באמת). חלק אחד בתוך היצור הזה (אותו יצור שבזמנים שונים אני קורא לו בתמימות: "אני") רצה להתחבק, להיות אמיתי, פשוט להיות. חלק אחר בתוך היצור רצה לנקום, כי הוא נפגע. "אה, לא רוצים אותי? אז גם אני לא רוצה! אני אראה לה מה זה! אני אחכה שהיא תרצה ואז אני אגיד לא!" ואז פשוט ראיתי את החלק שנעלב... החלק שרצה אהבה... ושהרגיש דחוי... ולמרות שגופי לא נשמע לי, פי נשמע לי ויכולתי לפתוח את פי ולחשוף את אותו חלק שנפגע ורוצה לנקום. עם השלמת התמלול של הבפנוכו, ההזדהות עם אותו חלק פחתה אפילו עוד יותר ויכולתי כבר לקבל את גופי בחזרה ולהשתמש בו בכדי להביע את אהבתי. באותה הזדמנות מנעתי מעצמי לייצג חלק שאיננו אלא פצע בגופי הרגשי, פצע כואב מילדותי. פצע שרוצה ריפוי... וגם יקבל, אם נהיה מספיק אוהבים, ערים וחכמים. באהבה בן

 

[נלאם]

הטורף רף רף

נכנסתי לפורום לאחר היעדרות של שנים ארוכות (אולי עשרים שלושים שנה ככה...) וכה הופתעתי לראות את משתתפי הזירה חיים ובועטים! הטורף, השיפוט, הזאב הרע ועוד כמה כוכבים. "הימים חולפים שנה עוברת, אבל אני עם הטורף לעולם נשארת" אחרי התבחבשות ארוכה עם "הטורף" הבנתי ביני לבין עצמי לבינו ששם הקוד "טורף" מכסה על הילד האמיתי ששמו פ ח ד טוב, לא כזה רעיון רדיקלי, נכון? הפחד מכרסם, משבית, משתק ועוצר עד כדי קטטוניה. מה מסתתר מעבר לפחד? בהירות! (לא אני המצאתי, עיין ערך קסטנדה) יש כל כך מעט אנשים ששברו את מחסום הפחד. אמנם נורא נחמד לכתוב בפורום "אתמול עשיתי רשימה של פחדים ואחר כך זרקתי אותה לאש ומאז אני מרגישה מבסוטה לאלללה" אבל הנפש זה דבר מורבידי והטורף הוא גם סוג של עובש מורבידי. זורקים רובד אחד, אין בעיה, יש מליון מתחת! דון חואן אומר שאנשים ששברו את מחסום הפחד הופכים להיות ליצנים או לוחמים. הטורף הוא כמו צל שאנחנו כל כך רגילים אליו עד שאם יעלם סתם כך יום אחד פשוט לא נדע מה עושים עם התחושה הזאת, תחושה של בהירות, כאילו מישהו הוריד מסך של ערפל שהיה תקוע לנו מול הפרצוף ואפילו לא ידענו שהוא תקוע לו ככה כל החיים.

 

[נלאם]

רף רף רף

מספיק להסתכל מסביב (וגם להסתכל פנימה בפנוכו) ולראות שהפחד הוא המניע העיקרי בעולם. הכרתי מעט אנשים שנראה היה שאיבדו את הפחד ובאמת אחת מהם היתה ליצנית אקרובטית משתלשלת מחבלים תלויים, אחד בדק כמה גבולות אפשר למתוח בכל מה שקשור בחוק ומשפט מבלי להיתפס ועוד אחד פשוט השתגע והגיע לגהה. אבל זה בגלל שהוא הגיע לבהירות באמצעים לא חוקיים ופשוט "נתקע" במצב של חוסר פחד אבל עם אישיות ילדותית, מה שגרם לו לצעוק על אנשים ברחוב וכאלה... ולכן: לא להתגנב מאחורי הטורף ולרצוח אותו עם סכין כי אז או שהוא ימות וישאיר אותנו יתומים בטרם עת או שנמות יחד איתו. צריך להרעיב אותו לאט לאט כך שכל פעם תמות שיכבה אחת שלו. זה יכול לקחת ימים, חודשים, שנים, גלגולים אבל צריך להתחיל מאיפשהו לא? אפילו לכתוב הודעה בפורום ולהתלבט אם לשלוח אותה ולהחליט שהיא אמנם אניגמטית אבל משחררת משהו ובסוף לשלוח ולהרגיש שקצת היכונו בטורף. להיום.

 

[kung fu]

יההההההההההההה ../images/Emo13.gif תודה!

ואיזה מזל יש לנו שכן שלחת את ההודעות

 

[בן טל-שחר]

איזה יופי, איזה כיף!!!

נשמע שהתפתחת מאוד בזמן שלא היית כאן.

 

[שוּלה]

הטורף גלובלי,

ואם תסתכלו טוב על דפוסי התנהגות של אנשים בכל מקום בעולם, תראו שיש יותר דומֶה מאשר שונֶה.

 

[בן טל-שחר]

התנסות אישית 2

עצמתי את עיני והתבוננתי על כל מה שזמין לי להתבונן עליו ביצור זה. גיליתי כל כך הרבה פעילות אוטומטית, כל כך הרבה עניינים בתזוזה. כל כך הרבה גלים של מחשבות, רגשות ושאר התעסקויות. נרגעתי. אני אינני יצור זה.

 

[התהוות]

למה להסס?

ניגשת למחשב שיננתי כבר את הרעיון של מה שאני רוצה לכתוב פותחת את פורום דרך הלוחמים מחפשת איפה לשים את ההודעה הזאת... חשבתי לי שבפינה של ה"טורף" זה יתאים, אבל היססתי... לא ידעתי... "אולי לא?" "אולי בכלל זה לא קשור?!?!" ותוך כדיי הפעולות הנ"ל, אני הרגשתי את הנעימות בגוף שלי, הרגשתי את החמימות, את התנועה הזורמת... תוך כדיי רבצתי. תוך כדיי הסתכלתי על רצף פעולות, של מישהו שאין לי מושג מי הוא (לפעמים שמו זה "אני" או "אלכס"). תוך כדיי ראיתי, דברים שקשה לי לבטא עכשיו, ואחד היצורים פה בחר להפסיק לנסות.

 

[התהוות]

הכנתי לי תה

סבך פעולות, חוזרות על עצמן, שעבר זמנן. סבך פעולות, נטועות עמוק, מנסות למשוך לכל עבר. סבך מחשבות, חוזרות על עצמן, מי החושב? למה בכלל אכפת לי מאותן מחשבות? נקלעתי לתוך יער, יער המחשבות, עמדתי באמצע והתסתכלתי לצדדים. כל עץ שראיתי גרם לי לצרוח, גרם לי לשמוח, גרם לי לשקוע, גרם לי עצבים... כל גרגיר אדמה שרגלי היתה עליו גרם לי לכאוב, גרם לי לכעוס, גרם לי להרגיש ת'פנים, לרצות לגרד בזרת, לזוז, לפחד... סבך אמונות: "האם אני אמות"? עמדתי מול הספריה שמכילה ספרים מלפני 50 שנה ויותר, בביתם של בני משפחתי. לרגע קטן, הבחנתי בזמניות של העולם, הבחנתי בזמניות של כולם. כרגע, התיעצתי עם עצמי, ולא היתה התשובה. חלק בי מאמין שהוא ימות. חלק בי מאמין שלמות זאת המצאה. כשיצאתי לי לרגע לחופשה. הרגשתי את הלשון שלי. הרגשתי את הזרמים הקטנים בגוף. הרגשתי את התשוקות, הרצונות ואת הכוח שלהן. כשיצאתי לי לחופשה ראיתי.

 

[התהוות]

../images/Emo2.gif ../images/Emo2.gif ../images/Emo2.gif

אתמול, דיברתי עם ידיד באיסיקיו והתחלנו לדבר על כך שקשה מאוד לא להפנות כל הזמן את השיחה אל עצמינו. כמעט תמיד שמישהו "עונה" לשני, זאת בעצם לא תשובה אלא נסיון להסיט (אולי אפילו הסטה קטנה) את מיקוד השיחה בחזרה אליו (אל זה ש"עונה"). תוך כדיי שדיברנו על כך, שמנו לב שבכלל יש 2 שיחות שמנוהלות בו זמנית ממש! זה היה כתוב לנו מול העיניים. אני דיברתי על משהו וידידי דיבר על משהו שונה לחלוטין. וגם מה, שבקושי טרחנו להגיב אחד לשניה. גם כשקראתי את מה שהוא כתב וניסיתי להגיב לו מבלי לקחת את המיקוד אלי, לא מצאתי דרך לעשות את זה! הייתי אך ורק עסוקה בעצמי. גם כשכיביכול שיתפתי איתו פעולה ודיברתי על דברים שקשורים אליו, זה בסופו של דבר היו כל מיני קונספירציות שלי כדי להתייחס לעצמי (ולא אליו).

 

[אשכר]

אני לא רואה הבדל

אני לא מצליח למצוא את ההבדל בין "אתה" "אני" "זה" וכו'. תופעות שקורות לי, קשורות, נובעות, ומשפיעות על סביבתי הקרובה, שזה, מנסיוני הפעוט, מכאן ועד לואיסויל, קנטאקי, במימד המרחק, ועל כמה מימדים של מודעוּת, יצורים אורגאניים ולא אורגניים, וכו'. מה זה חשוב בכלל אם אני מדבר עליך או עלי? עצם העובדה שאני מדבר עם מישהו יוצרת השפעה הדדית עמוקה קצת יותר מאשר על דברים אחרים אבל לא רק - כי זו אנרגיה מכוונת יותר, ממוקדת יותר. אבל בדרך, האנרגיה הזאת עוברת דרך כל העולם ואישתו, בלי קשר למדיום האיטנרנט - במחשבות שלך, בתדירויות שלך, בפעולות שלך אחר-כך ולפני... יוֹ, איזה אגוצנטריות זו לחשוב שאם אתה מדבר על עצמך - אז אתה מתכוון רק לעצמך. -------------------- "אני ואני ואני ואני" / נושאי המגבעת, הבא בתור הוא סוס