דשא של מטורפים
דשא ירוק ורך מלטף מספר מטורפים חסרי איזון נפשי. אני מביטה בהם בחמלה. אני לא שואלת את עצמי מה מביא בן אדם למצב הזה כי אני יודעת כל כך טוב. בולעת אבן קטנה כמו כדור הרגעה ומחייכת אלייך חיוך סתמי שעלול להיסדק כל רגע לנוכח דמותך. זה מספר שבועות שאת מאושפזת למקום הזה שאין נפש אחת בעולם שלא פוחדת להגיע אליו. לפעמים השם שלו נשמע לי כמו הפיתרון הסופי. חומה שקופה מקיפה אותי והלב מפרפר באופן לא מודע מחרדה אמתית קבועה- רק אל תפרצי את החומה. יש פחד תמידי משיגעון. הוא מפחיד כי הוא גורם לסבל. יושבת מולך על הספסל של המטורפים. לצידי יושבים בצוותא ההיגיון שלי, האהבה שלי, הפסיכולוגית שלי, התובנות שלי, נקודות האור בחיים שלי והשגרה שלי. הם מבורכים יותר בנוכחותך. הם החומה האמיתית מפנייך. את דורשת ממני לתת לך אהבה בדרכך שלך. בגלל שרוב חיי חייתי בדרכך שלך זה מקשה עלי פי אלף. אני מרגישה נאנסת לתת לך נשיקה על הלחי ולהגיד לך שגם אני אוהבת אותך. סיפור חיי- הכנות. בחלומות בלילה אני זועקת ללא קול שנשבר לי ממך סופית, שאת הורסת בשיטתיות את התקופה הכי יפה של חיי. הדובדבן שבקצפת המרה אומר לי: זה לא היא הורסת, זו את, את נותנת לה לחדור. בתחילה חדרת כל כך שזה היה מחריד. כל התפתחות שלי בחיי הייתה לך לאבל. אלופת ההצגות. השחקנית הראשית הקדה קידה בסוף כל הצגה ואז נכנסת להיי מטורף. הניצחונות שלך כבר כמה שנים מתבטאים בלגרום לנו לדאוג לך. אחרי כל לופ שכזה את עפה כמו ציפור מעל העיר, ואז כולם קטנים ואת גדולה ועוצמתית. ניצחת. זה מטורף. את מטורפת. החדשות הרעות שלי: ניצחתי אותך כמעט, מאחר ואני נכנסת לתוך בועה של חוסר אכפתיות. החלטתי להפסיק לסבול. החלטתי להפסיק לתת לך אישור כניסה לתוך החדרים של נפשי. הצהרתי על אדישות מוחלטת. סבלתי מספיק. אהבה עצמית היא מצרך שכל אדם חייב לעצמו. מדהים איך באופן פרדוכסלי את אוהבת את עצמך. אבל אני כבר לא חיילת של אהבה. אני רק בחורה פשוטה שנכלאה בתוך כלא הרגשות של עצמה. אז מסתבר שלי המפתח לשחרר את עצמי. זה נחמד לקטוף תובנות כפרחים לשבת. אני חושבת שבצידי הדשא הרך והירוק שמלטף מטורפים צומחים להם בחסד פרחים של תובנות. לצערי את לא מאלה שם שתקטוף אותם. וזהו... תודה למי שקרא אותי (-:
דשא ירוק ורך מלטף מספר מטורפים חסרי איזון נפשי. אני מביטה בהם בחמלה. אני לא שואלת את עצמי מה מביא בן אדם למצב הזה כי אני יודעת כל כך טוב. בולעת אבן קטנה כמו כדור הרגעה ומחייכת אלייך חיוך סתמי שעלול להיסדק כל רגע לנוכח דמותך. זה מספר שבועות שאת מאושפזת למקום הזה שאין נפש אחת בעולם שלא פוחדת להגיע אליו. לפעמים השם שלו נשמע לי כמו הפיתרון הסופי. חומה שקופה מקיפה אותי והלב מפרפר באופן לא מודע מחרדה אמתית קבועה- רק אל תפרצי את החומה. יש פחד תמידי משיגעון. הוא מפחיד כי הוא גורם לסבל. יושבת מולך על הספסל של המטורפים. לצידי יושבים בצוותא ההיגיון שלי, האהבה שלי, הפסיכולוגית שלי, התובנות שלי, נקודות האור בחיים שלי והשגרה שלי. הם מבורכים יותר בנוכחותך. הם החומה האמיתית מפנייך. את דורשת ממני לתת לך אהבה בדרכך שלך. בגלל שרוב חיי חייתי בדרכך שלך זה מקשה עלי פי אלף. אני מרגישה נאנסת לתת לך נשיקה על הלחי ולהגיד לך שגם אני אוהבת אותך. סיפור חיי- הכנות. בחלומות בלילה אני זועקת ללא קול שנשבר לי ממך סופית, שאת הורסת בשיטתיות את התקופה הכי יפה של חיי. הדובדבן שבקצפת המרה אומר לי: זה לא היא הורסת, זו את, את נותנת לה לחדור. בתחילה חדרת כל כך שזה היה מחריד. כל התפתחות שלי בחיי הייתה לך לאבל. אלופת ההצגות. השחקנית הראשית הקדה קידה בסוף כל הצגה ואז נכנסת להיי מטורף. הניצחונות שלך כבר כמה שנים מתבטאים בלגרום לנו לדאוג לך. אחרי כל לופ שכזה את עפה כמו ציפור מעל העיר, ואז כולם קטנים ואת גדולה ועוצמתית. ניצחת. זה מטורף. את מטורפת. החדשות הרעות שלי: ניצחתי אותך כמעט, מאחר ואני נכנסת לתוך בועה של חוסר אכפתיות. החלטתי להפסיק לסבול. החלטתי להפסיק לתת לך אישור כניסה לתוך החדרים של נפשי. הצהרתי על אדישות מוחלטת. סבלתי מספיק. אהבה עצמית היא מצרך שכל אדם חייב לעצמו. מדהים איך באופן פרדוכסלי את אוהבת את עצמך. אבל אני כבר לא חיילת של אהבה. אני רק בחורה פשוטה שנכלאה בתוך כלא הרגשות של עצמה. אז מסתבר שלי המפתח לשחרר את עצמי. זה נחמד לקטוף תובנות כפרחים לשבת. אני חושבת שבצידי הדשא הרך והירוק שמלטף מטורפים צומחים להם בחסד פרחים של תובנות. לצערי את לא מאלה שם שתקטוף אותם. וזהו... תודה למי שקרא אותי (-: