דתות מצריים - חלק א'

[Dia Leoghann]

דתות מצריים - חלק א'

זהו הראשון בסדרת מאמרים על דתות מצריים. בסדרה יהיו כמה מאמרים שיתפרסמו בזה אחר זה בכל שבוע שבועיים לערך בפורום פגאניות בישראל(וכמו תמיד אני אתייאש אחרי הראשון בטח...). בין המאמרים יהיו מאמרים פשוטים וקלים להבנה ומאמרים קצת יותר מתקדמים וקשים לקריאה והבנה. לפני המאמרים הקשים אני אתריע כדי שמי שרוצה יוכל לוותר על קריאתם. בחלק מן המאמרים יופיעו גם קטעים באנגלית מתוך כתבי הארונות או כתבי הפרמידות, אז מי שיש לו בעיה עם אנגילית יצטרך להשתמש במילון. המאמר הראשון, מפאת אורכו, חולק לשלושה חלקים. שנתחיל? מבוא - - - מצריים נמתחת מהדלתא אל אסואן (נספח מס' 1 – מפת מצריים). האשד הראשון של הנילוס הוא "הסוף" המסורתי של מצריים. מצריים היא למעשה שתי מדינות – מצריים עילית ומצריים תחתית. מצריים העליונה היא הדרומית, והתחתונה היא הצפונית. הגבול בין שתי המדינות היה העיר ממפיס. במצריים העליונה 22 מחוזות ובתחתונה 20 מחוזות. ההיסטוריה המצרית מתחלקת לפי שושלות: 1.התקופה הפרה-שושלתית 2.התקופה השושלתית המוקדמת של שושלות 1-3 3.הממלכה הקדומה של שושלות 4-8 4.תקופת הביניים הראשונה של שושלות 9-11 5.תקופת הממלכה התיכונה של שושלות 12-14 6. תקופת הביניים השנייה של שושלות 15-17 (שושלת 15 היא החיקסוס) 7. תקופת הממלכה החדשה של שושלות 18-20 8. תקופת הביניים השלישית של שושלות 21-24 9. התקופה המאוחרת של שושלות 26-30 ערים חשובות במצריים: ----------------------- ממפיס היתה המרכז האדמיניסטרטיבי החשוב במשך רוב ההיסטוריה המצרית כיוון שהיתה עיר המעבר בין שתי הארצות. נקדה היתה עיר חשובה בתקופה הטרום שושלתית. הרקונפוליס עלתה בחשיבותה בתקופת השושלות הראשונות. תבי ולוקסור גם כן ערים חשובות בתקופות שונות. אבידוס היא מרכז הפולחן של אוזיריס. אחת-אתן (אל-אמרנה) היתה בירה לתקופה קצרצרה בתקופתו של אחנאתון. לכל אחת מארצות מצריים יש אלה גבירה: 'נחבת', האלה הנשר היא גבירת מצריים העליונה, ומרכזה בהרקונפוליס, ו'וואג'ת', האלה הקוברה היא גבירת מצריים התחתונה ומרכזה באלת בוטו (מחוז במערב הדלתא). הורוס וסת הם אדוני מצריים. סת הוא אדון מצריים העליונה, והורוס אדון מצריים התחתונה. במצריים היו שלושה סוגי כתב: הכתב ההירוגליפי וההרטי שימשו בעיקר לכתבים דתיים של כהנים הדמוטית היתה הכתיבה הפשוטה של העם.

 

[Dia Leoghann]

נספח 1 - מפת מצריים

 

[Dia Leoghann]

מבוא לדתות מצריים - חלק א' 2

הדת המצרית בתקופה הפרה-שושלתית ----------------------------------- התקופה הטרום שושלתית נקראת גם תקופת נקדה (Naqada). היא מתחילה ב-4000 לפנה"ס, ומסתיימת בסביבות 3000 לפנה"ס. התקופה מחולקת לשלושה חלקים: נקדה 1, 2, ו-3. על תקופה זו, ובעיקר על הדת שלה ידיעותינו מעטות בלבד, אך אנו יכולים לשער ולהפיק מידע מתוך מנהגי הקבורה והאומנות של התקופה. המתים היו נקברים בבורות אליפטיים קטנים עם כמה כלים ומנחות מסביבם. הבא ונסקור כמה וכמה פריטי אומנות מעניינים הקשורים לקבורה ולחיי היום יום: פריטים מנקדה 1 (4000-3500 לפנה"ס): -------------------------------------- 1. קבר 260 (3500 לפנה"ס)– בתוכו נמצאו 6 דגמי חרס של שום. בוודאי היתה להם מטרה מסוימת. נספח מס' 2 2. צלחות מאוירות – לצערי לא מצאתי באינטרנט את הצלחת המסוימת עליה אני אדבר כאן. זו צלחת עליה מופיעים היפופוטמים וזה מה שעושה אותה למיוחדת. ההיפופוטם היא חיה בעלת זהות כפולה. היא מסוכנת מאוד וקשורה למוות ולאל סת'. בעולם הבא ההיפו' הוא חיה שעל האדם לצוד כדי להשיב את הסדר על כנו. לעומת זאת ההיפופוטם ידוע בדאגה לצאצאים שלו, ולכן הוא גם מייצג את אלת האמהות. הציורים בצלחת הם בצבע בהיר על בסיס כהה. הצלחת עשויה מחרס. במרכזה נמצא מוטיב המסמל מים או ביצה. קערות שכאלה נמצאו רק מ-Naqada I, אחר כך הן נעלמות, ושבות להופיע בתקופת הממלכה החדשה בהקשר של קברים ומנחות. בנספח 3 הוספתי תמונה של קערה כזו אך לא קערת ההיפופוטם. 3. בתקופה מוקדמת מאוד התחילו המצרים לשקף את עולם החי בפריטים השימושיים שלהם, כמו למשל ביצירת כדים רגילים אך בעלי עיניים ומקור של ינשוף. בצורה זו הם העניקו לכלי אנימה – נשמה. קרוב לוודאי שזה העניק לכלים כח מאגי ומשמעות רחבה. בתקופה מאוחרת יותר כד עם ראש בז הכיל את קיבתו של הנפטר. הבז הוא מבניו של האל הורוס. נספח מס' 4. 4. בקברים נמצאים לפעמים פסלים. הפסל שבחרתי הוא פסל שנהב מאוד מופשט ומינימליסטי. בראש הפסל סיומת מוזרה שלא ברור אם היא כתר או קרניים. בסנטר יש מה שנראה כזקן (הזקן במצריים מסמל אבל ואכן פסל זה נמצא בקבר), הזקן לא היה אהוב במצריים ורק בזמן אבל היו הגברים מגדלים אותו. בטקסים המלך היה מופיע עם זקן מלאכותי. זהו פסל פאלי-זכרי. זהו כנראה פסלו של האל 'מין' ויחד אתו מופיעה בדרך כלל פסלה של דמות נשית עם חלל בין רגליה. כנראה שפסלים אלו שמשו לפולחן השייך לעולם המיני. צורתם דומה לפסלי אלי הפריון הקדומים. הסיבה למיקומם בקברים היא אמונה בתחייה לאחר המוות, אולי על ידי פעילות מינית. הפסל מאגי, ואמור להחזיר לנפטר את היכולת המינית שלו ואת הפוריות. נספח 5.

 

[Dia Leoghann]

נספח מס' 2 - דגמי שום מחרס

 

[Dia Leoghann]

נספח מס' 3 - קערה מאויירת

 

[Dia Leoghann]

נספח מס' 4 - כלי בדמות ציפור

 

[Dia Leoghann]

נספח מס' 5 - פסלון האל מין

 

[Dia Leoghann]

דתות מצריים - חלק א' 3

פריטים מנקדה 2 (3500-3200 לפנה"ס): ------------------------------------ 1. כדים מאוירים. הכד עשוי מאבן, חול או חימר בהיר המגיעים מהחלק המדברי של מצריים, והאיור בצבע כהה כמו אדום סגול או חום. מוטיב חוזר באיורים הוא ספינות עם המון משוטים, ענף דקל מקדמתן, ובמרכזן מוט שבראשו סמל של אל כלשהו או מחוז (טוטם). על הסיפון ישנם שני תאים, ובספינה אין צוות. על כתפי הכד מצויירים גלי מים, ומופיעות בו גם ציפורים, שלעיתים קשורות בשרשרת.הספינות סימלו את המעבר לעולם הבא – אל הגדה המערבית של הנילוס, היא הגדה של המתים. ה-BA הוא חלק מן האדם שעל פי המצרים נשאר חי לאחר המוות. ה-BA הופך לציפור ועף להתאחד עם השמש, ואכן הציפורים נפוצות מאוד בסצינות המעבר לעולם הבא המופיעות על הכדים המצויירים ועל ציורי קיר, יחד עם סצינות ספינות המשוטים. נספח 6. 2. קבר 100 בהירקונפוליס הוא הקבר הראשון שקירותיו צוירו. בציור ישנן הרבה קבוצות של דמויות: מעגלים של חיות, בעל האריות (מוטיב מסופוטמי), ספינות ועוד. גם בציור זה יש את רעיון המעבר אל העולם הבא – הנשים עם זרועותיהן הפתוחות כנראה מקוננות. אנו רואים סצנות ציד. החיה עם הקרניים שמסתכלת לאחור רואה ממה נפגעה רגע לפני מותה, זהו מוטיב מצרי המופיע פעמים רבות, המבט לאחור לפני המוות. אנו רואים קרב בין שתי דמויות, אחת מהן בעלת מגן. יש דמות נוספת בעלת שרביט רועים (שרביט זה יכנס לקאנון המצרי בתור הירוגליף). דמות אחרת מחזיקה אלה, ומולה 3 דמויות קטנות (3 = רבים) והיא מכה אותן. איש אחר עם אלה מכה איש שעומד הפוך – על הראש. ההיפוך הוא סימן המוות בתמונה המצרית, עוד מוטיב שיכנס לכתב ההירוגליפים. על הספינה מופיעה דמות יושבת. אין לציור של קבר 100 כיוון מוגדר. ציור הקיר הזה הוא התפתחות של המוטיבים שראינו בכד רק שבציור הקיר יש ריבוי של דמויות. הציור מתאר את הרגע לפני הקבורה או את המת מגיע לעולם הבא או שאולי זו סצנה מיתולוגית. נספח 7. 3. הסכין מאבו זיידן - מתוך סדרת סכינים שהם כנראה סכינים פולחניים. ידית הסכין עשויה משנהב ואורכה כ-10 ס"מ. בכל צד של הידית מסודרות 10 שורות של חיות. באחד הצדדים של הידית יש הבלטה כדי לשפר את האחיזה, והבלטה זו שוברת את סדר החיות. מסביב לידית יש מוטיב סירקולרי תוחם שמסביבו כנראה סצינה של קרב או מרדף. החיות על הסכין הן ציפורים דורסות, פילים, לביאות, בעלי קרניים, יעלים, שוורים, חסידות, צבועים, דרבנים, כלבים ותנים. יתכן וכל חיה מסמלת עולם אחר – עולם השמיים, עולם הסוואנה, עולם המדבר, עולם המוות וכו'. הפילים דורכים על הנחשים, כאשר כל נחש עושה קו עיטור או בסיס לכל פיל. כמות כזו של חיות על סכין אולי אמורה לסמל העברה של תכונות שונות שהמצרים ראו בחיות אל אוחז הסכין. יש לזכור שלציור, לכתב ולחפצים יש כוחות מגיים, ושהסכין נמצא בקבר ונועד לשמש את המת בעולם המתים או להעניק לו חיים חדשים. אנו גם רואים אספקט של המנטליות המצרית ואהבתם לרשימות וקטלוג של דברים. ישנן שורות שמתחילות ומסתיימות בכלבים וביניהם יש שוורים – זה כנראה סימן לכך שהבקר כבר היה מבוית באותה התקופה. הפתעות כאלו ואחרות מופיעות גם בשורות נוספות, כמו שורת החסידות שנפתחת דווקא באנפה, לקראת סופה יש ג'ירפה, והיא נסגרת בחסידה עם נחש או תולעת במקור. הסידור של החיות על פי סדר זה ועם יוצאי הדופן באמצע, תחילת וסוף השורות מופיע גם על חפצי אומנות אחרים שנמצאו ולכן אנו מאמינים שהוא בעל משמעות מאגית ולא סידור רנדומלי. נספח 8 4. פלטת הכלבים - הפלטה נמצאה בפאביסה (בור גניזה) בהירקונפוליס והיא עשויה ציפחה. שלושה רבעים מהיקף הפלטה מעוצבים בצורת שני כלבי בר המשלבים ידיים וביניהם יש חלל ריק עם עיגול בחישה לכחל, אך כנראה שלא השתמשו בפלטה זו לכחל אלא כחפץ פולחני. בצד אחד של הפלטה ישנה סצינת בעלי חיים הכוללת אריות מסופוטמיים שאוכלים חיה מקרינה (אנו יודעים שהם אריות מסופוטמיים כיוון שלאריות המצריים אין פרווה בבטן).. ישנו גם סרפנפארד (נמר-נחש) האוכל בעל קרניים, גריפון (עוד יבוא מסופוטמי), בעלי קרניים נוספים, ג'ירפה ודמות אדם מחופש לחיה המתקרב אל החיות בשעה שהוא מחלל בחליל – יתכן וזו דמות סאטירית. הסצינה מסודרת סביב עיגול עם קרניים משולשות (מוטיב מוכר מקערות נקדה I). בצד השני של הפלטה ישנם שני סרפנפארדים שעל הצוואר שלהם מהלכים כלבים. בין ראשי הסרפנפארדים יש חיה מקרינה אותה הסרפנפרדים מלקקים, וכן ציפור שעפה מעליהם. מתחת לסרפנפרדים יש סצינה של כלבים מאולפים תוקפים חיה מקרינה. אחד מבעלי הקרניים מסתכל אחורה – המבט של רגע לפני המוות. מה שנמצא למטה כנראה אמור להיות קרוב אלינו ומה שלמעלה רחוק מאתנו, אבל אין פרספקטיבה בציור. ישנו סדר בפלטה: בצד אחד שלה החלק העליון הוא "רגוע" והצד התחתון "לא רגוע", ובצד השני שלה החלק העליון "לא רגוע" והחלק התחתון "רגוע". אולי יש לנו כאן סצנה של השתלטות האדם על הטבע הפראי והרגעתו או ביותו של כלב הפרא. נספח 9.

 

[Dia Leoghann]

נספח 6 - כד מאוייר

 

[Dia Leoghann]

נספח מס' 7 - ציור הקיר בקבר 100

 

[Dia Leoghann]

נספח 8 - הסכין מאבו-זיידן

 

[Dia Leoghann]

נספח 9 - פלטת הכלבים צד א'

 

[Dia Leoghann]

פלטת הכלבים - צד ב'

 

[Dia Leoghann]

דתות מצריים חלק א' 3

נקדה 3 (3200-2900 לפנה"ס): ----------------------------- בתקופה זו מופיעה התחלה של כתב. התחלה זו מופיעה על גבי הסרך – ציור של חזית מבנה האופייני לתקופה הפרה דינסטית ולממלכה הקדומה. Serekh הוא שמו של המלך כשהוא בארמונו והוא מופיע בתוך ציור\תבליט\חריטה של חזית מבנה. הסרך הוא השם הראשון של המלך (בתקופות מאוחרות יצטרפו שמות אחרים). מעל הסרך יופיע לעיתים הבז שהוא הורוס המסמל את המלך החי. ייסוד השושלות הפרעוניות – שושלת 0 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - פלטת נערמר (נספח 10)– נערמר הוא מייסד שושלת 0 ומאחד מצריים בסביבות 3000 לפנה"ס. בפלטה נראה המלך נערמר המכה שבוי (עם זקן). השבוי הוא איש מצריים התחתונה, אנו יודעים זאת כיוון שמעליו יש את הירוגליף ארץ הפפירוס עם ראשו של השבוי ואנו יודעים שהירוגליף הפפירוס הוא הסמל של מצריים התחתונה. מעל הירוגליף הפפירוס עומד הבז, אחד מסמלי הפרעונים, ונראה שהוא מכאיב לשבוי מאוד... אחרי נערמר עומד המשרת שלו בקטן יותר, הוא מחזיק כד שמן ואת סנדלי המלך. נערמר חובש את כתר מצריים העליונה (זה שנראה כמו חייל באולינג), בידו הוא מחזיק אלה, ויש לו זנב שור - עוד סמל פרעוני עתיק. בתחתית הפלטה שני אויבים בורחים ולידם שני הירוגליפים, אחד של עיר מבוצרת, והשני אינו ידוע. יגאל ידין טען שההירוגליף השני הוא עפיפון - מתקן לכליאת צאן או ציד עדרים שנפוץ בסיני ובנגב. ידין שיער שההירוגליפים מסמלים אזורים שנערמר כבש, אם אכן זה כך הרי שנערמר כבש את דרומה של ארץ ישראל, אך פרט להירוגליף על פלטה זו ועוד שני סרכים של מלכים שבאו אחרי נערמר ונמצאו בדרום הארץ, אין לנו כל הוכחה אחרת לכך. בראש הפלטה נראים ראשים של שתי פרות או פרים. יתכן והשור הוא נערמר עצמו כיוון שכאמור אחד מסמלי הפרעונים הוא השור. יתכן והפרה היא בַּת שהיא האלה פרה של המחוז השביעי של מצריים העליונה, ואולי זו האלה חתחור שגם היא מופיעה בתור פרה פעמים רבות וידועה לנו כבר מתקופות קדומות (על כל האלים והאלות עוד נרחיב בהמשך). בין שתי הפרות מופיע סרך (ציור של חזית מקדש) ועליו כתוב שמו של נערמר - זהו ההירוגליף של השפמנון. בצד השני של הפלטה אנו רואים שוב את שתי הפרים\ות ואת סרך נערמר עד הירוגליף השפמנון. בתמונה אנו רואים את נערמר, הפעם עם כתר מצריים התחתונה, ולפניו תהלוכה של פקידים נושאי ניסים. בצד ימין ישנן הרבה גופות עם הראש רחוק מהצוואר וקרוב לכפות הרגליים - אלו הם המפסידים. באמצע אנו רואים שני מצרים מאלפים סרפנפרדים (חצי נחש חצי נמר). הסצינה הזו כנראה מסמלת את איחוד שתי הארצות. בסצינה התחתונה אנו רואים שור (שהוא בעצם נערמר) כובש עיר מבוצרת (והורג עוד מישהו באותה הזדמנות). היווצרות מוסד המלוכה במצריים - - - - - - - - - - - - - - - החוקרים טוענים שבהתחלה היו קבוצות אתניות שונות שלכל אחת מהן סמל משלה המופיע בצורת הנסים שנושאים האנשים בתהלוכת הניצחון\טבח\כיבוש בצד השני של פלטת נערמר וכן על הספינות בציורי הקדים של נקדה. בשלב מסוים התקבצו לפדרציה של ממלכות שבראשן עמדו מלכים של קבוצות אתניות מסוימות, ולבסוף המלך הבז של מחוז אל-קאב צבר כוח רב יותר מכולם, ומצליח לאחד את מצריים - היה זה נערמר.

 

[Dia Leoghann]

נספח 10 - פלטת נערמר

 

[Dia Leoghann]

לינק למידע על תקופת נקדה במצריים

מצריים בתקופת נקדה

 

[kitiara 6]

שאלה לי אליך..

לגביי האלה הקוברה, היו לה עוד שמות? כי בספר המאוד כבד שיש לי (זה שמשמש כמעצור לדלת כרגע) היא מופיעה בתור: Uto או Wadjer

 

[Dia Leoghann]

בטוח היו לה שמות נוספים

אך Wadjet הוא השם הנפוץ ביותר שלה. היא מופיעה פעמים רבות גם עם ראש לביאה.

 

[kitiara 6]

וואלה.... יש סיפור של Re

שהולך כך.. בהתחלה רה היה גר במיצרים יחד עם בני האדם. לאט לאט הוא הלך והיזדקן ואנשים החלו ללגלג עליו. כמובן שהוא התעצבן והחליט להכחיד את המין האנושי... אז הוא שלח את Wedjer הלביאה שתהרוג את בני האדם.. לאחר שהיא טבחה בחלק מהם רה החליט שמספיק לו והוא ניסה להרגיע אותה.. אבל ללא הצלחה, אז הוא רימה אותה! הוא לקח משקה משכר (שתאמת אני לא זוכרת מהו) צבע אותו באדום ושפך בשדה הלביאה ראתה את המשקה שהיה נראה לה כמו דם שתתה אותו השתכרה ונירדמה.. כאשר התעוררה עבר לה יצר ההריגה. אני כבר לא זוכרת איפה קראתי את הסיפור הזה אריאל -אתה מכיר אותו?

 

[Dia Leoghann]

כמובן! הסיפור על הכחדת האנושות ../images/Emo13.gif

הסיפור הזה הוא חלק מטקסט שנקרא "ספר הפרה השמיימית" החקוק על קירותיהם של חמישה קברים מלכותיים מן הממלכה החדשה - קבר תותענחאמון, סתי ה-I, רעמסס ה-II, רעמסס ה-III, ורעמסס ה-VI. הרעיון העיקרי בסיפור הוא רשעותם של בני האדם המעלה את חמת האלים, ובתגובה הם גורמים להכחדה של האנושות כולה כמעט. יש המשווים את הסיפור הזה לסיפורי המבול, אם כי כאן האנושות נכחדת לא בטביעה אלא באלימות פיזית וצמאת דם של האלה חתחור שקיבלה לידיה את עינו של רע העניקה לה צמאות דם ורצון להרוג. במהלך מסע ההרג שלה הפכה חתחור לאלה Sakhmet שהיא בעלת ראש לביאה, וגם גלגול מאוחר של האלה Wadjet. בכל מקרה, בכל לימודי לא נתקלתי באלה ששמה Wadjer, אם כי התכונות שהצגת והשם של האלה דומים מאוד לאלו של Wadjet ולכן זו כנראה אותה אלה.