דתיים וחילונים התאחדו

neophile

New member
דתיים וחילונים התאחדו

דבקות באמונה מסויימת מפחיתה את תהליך החשיבה שהיה יכול להתבצע אם לא היתה את הדבקות אם נתן לתהליך החשיבה להמשך עוד ועוד בסופו של דבר נהייה ציניקנים ללא תקנה . זה ההבדל בין דתי לחילוני , אך נקודה חשובה שיש להדגיש היא שכל חילוני הוא קצת דתי וכל מוסדות הדת והמסורת הם חילוניים. אין הצדקה או דין ללהיות חילוני או דתי ניתן להיות חילוני ודתי חכמים ונבונים כמו שניתן להיות דתיים וחילונים לא חכמים ולא נבונים. בסופו של דבר להיות חילוני או דתי זה עניין ריגשי אם אני טיפוס חושב אני ימשך לחילוניות , אם טיפוס דבק אני ימשך לדתיות לא צריך להיות במסגרת דתית כדי להיות דתי. מכאן שאני יכול לבחור בכל רגע אם אני דתי או חילוני בכל רגע אני יכול להביט לשמיים ולהרגיש יראה בכל רגע אני יכול לחשוב על כל נושא! רגע אחד אני יכול להאמין וברגע השני לכפור באמונה . באהבה המאסטרים הנעלים.
 

neophile

New member
זה קשור

אלה אם את בוחרת שלא לראות את זה ככה מיתו-לוגיה רגש-מחשבה
 

Mirrorshades

New member
אה? ../images/Emo12.gif

זאת הברקה נחמדה, גם אם היא לא קשורה לפורום. גם דעתי היא כזאת כבר זמן מה, אם כי הגעתי אליה כבר לפני הרבה זמן. דבר אחד אמנם, אני לא חושב שאפשרי - האיחוד שאתה שואף אליו. אמנם הדת היא רגש, אבל היא גם שרשראות ברזל. אף פעם לא יכולה להיות פשרה בין הדת לחילוניות - כי יש יותר מדי דברים בחילוניות שהדת פשוט לא יכולה לקבל. חופש בסיסי, למשל. במונחים של חילוניות, הדת מבוססת על ריסון עצמי מוקצן. דיסציפלינה שמרנית-אדוקה. כך שקשה לומר שזה נובע בהכרח מרגש. הייתי אומר שגם הגישה החילונית וגם הגישה הדתית נובעות בתוך איזושהי "הנחה ראשונית", "כללי היגיון בסיסיים" או "אמונה". באופן כללי אפשר להגיד שהחילוניות מאמינה בחופש האדם, בעוד שהדת מאמינה בתלותו של האדם באלוהים. עם מי מהם הצדק? קשה לדעת.
 

סקיפי

New member
אבל תסכים אתי שזה לא רלוונטי לכאן.

ומיתולוגיה היא תיעוד של סיפורים.
 

Mirrorshades

New member
כן, כמובן.

מצטער סקיפ, הנושא פשוט מעניין וקצת נסחפתי.
ניאופיל - מיתולוגיה כתורה אינה שילוב של היגיון ורגש. נכון יותר להגיד שהיא תוצר של היגיון צרוף. ולכן הדיון הזה לא רלוונטי.
 

neophile

New member
שים לב../images/Emo23.gif

כנראה שהרעיון שאתה קיבלת קצת שונה מהרעיון שאני קיבלתי שים לב כי המסר שלי היה ש"שרשראות הברזל" של הדת הן יותר חילוניות במובן של שכליות מאשר דתיות במובן של ריגשיות כלומר, שרשראות הברזל הן מנטאליות , הרגש הדתי הטהור הוא רגש הוא אינו מנטאלי.
 

Y. Welis

New member
התכוונת - רגש אינו רציונאלי

אבל זה ממש לא חשוב למאמין, כי העיקרון המרכזי של אמונה הוא שהיא אינה זקוקה לרציונאליות או הוכחות, והיא אינה באה מתוך מחשבה רציונאלית, אלא בעיקר מהרגש. משום כך אין הרבה טעם להאבק בה ברציונאליות (או לחילופין למצוא בה רציונאליות, למרות שכל מאמין יעשה כן, כי השכל (mind) תמיד ישאף למצוא חוקים בכל דבר). אוסיף ואומר שמאחר ורוב השאלות האלה נוגעות בתיאולוגיה (וקצת פילוסופיה), אני חושב שעדיף להפנות אותן לפורומים הספציפיים שעוסקים בכך.
 

neophile

New member
"עיקרון מרכזי"

"אבל זה ממש לא חשוב למאמין, כי העיקרון המרכזי של אמונה הוא שהיא אינה זקוקה לרציונאליות או הוכחות, והיא אינה באה מתוך מחשבה רציונאלית, אלא בעיקר מהרגש" אותו "עיקרון מרכזי" היא גישה ראציונלית שמטרתה לגרום למאמין לוותר על המחשבות שלו ולאמץ מחשבות של אלה שרוצים לשלוט בו באמצעות הדת.
 

Y. Welis

New member
זה דבר שאתה חייב להוכיח

כי כל אדם הוא מקרה בפני עצמו, ועליך חובת ההוכחה שהוא 'נשלט'.
 

neophile

New member
נכון מאוד

את תסכימי איתי שלהמצאות בקרב המון שנשלט יש השפעה על האינדווידואל? השפעה שמביאה את האינדווידואל לקונפליקט בלתי נמנע בין עצמו ובין הציפיות של ההורים,משפחה והחברה מסביבו שמעונינים שהוא "יחזור לשורה" ? אין הרבה הבדל בין ציפיות של משפחה חילונית ודתית מהילדים שלהם שניהם רוצים שהילדים יהיו בדיוק כמוהם...
 

Y. Welis

New member
אני 'אתה'...

נכון שלמסגרת החברתית יש השפעה, אבל כאשר האמונה נחלשת מסיבה כלשהי, ובעוצמה משמעותית, היחיד מחליט לעזוב את החברה המיידית שלו. כך יש חוזרים בשאלה וחוזרים בתשובה, ומספרם לא קטן.
 

neophile

New member
אין צדק בעולם ...או שיש?

לדעתי אין דבר כזה "אמונה נחלשת" זאת דרך להסתכל על דברים תוך כדי השארות בקיבעון מחשבתי. פעם כולם היו חלק מהמסורת ולא היה חופש מחשבה ,היום המצב משתנה למרות שבחלקים גדולים של העולם עדיין שולטת אותה נבערות... זה שאנחנו חלק מעם מסויים לא מנתק אותנו משאר העולם ,כך לגבי כל עם כולנו שייכים למשפחת האנושות. העניין הוא שחופש מחשבה הוא לא הפאקטור היחיד...מפני שחופש מחשבה גם מביא להרס בלתי נמנע של תבניות ישנות. לכן זה רק הגיוני שאלו שרצו לשלוט בנו ישאפו לקחת מאיתנו את חופש המחשבה. ככל שהזמן עובר האנרגיות משתנות , רוח התקופה... האם נחכה 10 20 שנה כדי להסתכל אחורה ולומר שרוח התקופה היתה כך וכך... או שנבטא את הרצון החופשי הגלום בנו כדי לעצב את רוח התקופה בהתאם לאידאלים הגבוהים ביותר? האם ניתן למלחמה לקחת מאיתנו את האהבה?
 
למעלה