דתל"ש
פרשת תזריע-מצורע וביום השמיני ימול בשר ערלתו
בדיחה ישנה מספרת על יהודי אחד שהחליט, לא עלינו, להמיר דתו. הכומר הסכים להטבילו לנצרות בתנאי שלעולם לא יאכל דג בערב שבת כמנהג היהודים. המומר הסכים והכומר ערך את הטקס: שפך על היהודי מים והכריז שמעתה הוא נוצרי. באחת השבתות ביקר הכומר את המומר בביתו וראהו אוכל דג! "הרי הבטחת לי!" הוא זעם, והיהודי הרגיעו: "הכל בסדר, זה לא דג! שפכתי עליו מים והכרזתי שהוא עוף...".
לעומת הקלות שבה אפשר להפוך לנוצרי, מבחני הכניסה ליהדות הם קשים ותובענים מאד!
בשנה האחרונה נכנסתי למסגרת הוראת גרים. אני מחזיקה את הקלסר הענק שעליהם ללמוד לקראת הגיור (שמהווה רק קומץ ממה שעליהם לדעת), אני מלווה אותם בתהליך הארוך והקשה ומעריכה מאד את המוטיבציה וההתמדה שלהם. זה לא פשוט כלל!
התהליך הארוך והמורכב הזה נועד לוודא שהגר אכן מודע למלוא המשמעות של השינוי שהחליט לקבל על עצמו. בסופו של תהליך לגר הזכר גם מחכה ברית המילה. חווית המילה וההקרבה הנדרשת מלווה את הגר עצמו, אך לא רק הוא עובר מילה – כל תינוק יהודי עובר ברית מילה ובמקרה הזה לא הוא עצמו אלא המשפחה שלו חשה את תחושת ההקרבה. אכן, חז"ל עמדו על הדמיון בין דיני ברית מילה לדיני קרבנות (מותר להקריב בהמה מהיום השמיני ללידתה - המילה נעשית ביום השמיני ללידה. דם הקרבן מכפר – דם המילה מכפר).
הקב"ה היה יכול לצוות אותנו על מעשה פחות מכאיב שיסמל את הברית שלנו איתו, אך הוא בחר במעשה המילה שדומה לקרבן ובכך העביר לנו מסר ברור אודות החיים היהודיים: כל דבר משמעותי בחיים הוא גם תובעני! היהדות היא מערכת חיים משמעותית ולכן היא תובענית מאד! לא קל להצטרף לעם היהודי, וגם ההמשך אינו משימה פשוטה כלל...
הרמב"ם מחדד ומדגיש שמצוות המילה איננה בגלל אברהם אבינו! היהדות איננה סתם פולקלור, היא איננה רק זכר למה שהיה. אנחנו מקיימים את הברית בגלל הפסוק בפרשת "תזריע": "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". אמנם אומרים בטקס הברית שאנחנו מכניסים את הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו, אבל לא המעשה שלו קבע את הציווי. מה שמחייב אותנו אינו הזיכרון של מה שהיה או מה שעשו אבותינו אלא הציווי המפורש, ובכך אנחנו בעצם כורתים את הברית כל פעם מחדש ומתחברים לאותו שגב של אברהם בברית הראשונית.
מה עניין "היום השמיני"? למה הברית מתרחשת דווקא ביום השמיני? העניין אינו ברור לי באופן אישי אבל אולי ניתן להסביר זאת כך:
בעולם ישנם 6 צדדים (למעלה, למטה, ימין, שמאל, קדימה, אחורה). זה הטבע, זו המציאות וגם העולם נברא בשישה ימים. הנקודה השביעית היא זו הנותנת את הקדושה שבתוך הטבע. כמו למשל השבת שבאה אחרי 6 ימי חול והיא זו הנותנת לעולם את הקיום.
הספרה 8 היא הספרה של הסוד, של המציאות שמעל לטבע, איפה שההיגיון נגמר, כמו בדוגמא של 8 הבגדים של הכהן הגדול, או בדוגמא של נס חנוכה – השמן שהספיק לשמונה ימים. ברית המילה ביום השמיני מצטרפת לרשימה זו.
בכל דבר שאנחנו עושים בחיינו היהודיים, בכל מצווה, בכל פעולה – עלינו לזכור תמיד את המשמעות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אנחנו לא עושים סתם, הכל נעשה במסגרת מציאות עולמו של הקב"ה, אליו ולכבודו מכוון, גם אם הדבר לא מובן לנו והוא נמצא מעבר להיגיון. .
כשמתקבל הגר לעם היהודי הוא כבר יודע ומבין בזכות הלימוד המעמיק, לאן הוא נכנס. גם התינוק הקטן מרגיש זאת כבר מהימים הראשונים לחייו בעת כניסתו לבריתו של אברהם אבינו.
פרשת תזריע-מצורע וביום השמיני ימול בשר ערלתו
בדיחה ישנה מספרת על יהודי אחד שהחליט, לא עלינו, להמיר דתו. הכומר הסכים להטבילו לנצרות בתנאי שלעולם לא יאכל דג בערב שבת כמנהג היהודים. המומר הסכים והכומר ערך את הטקס: שפך על היהודי מים והכריז שמעתה הוא נוצרי. באחת השבתות ביקר הכומר את המומר בביתו וראהו אוכל דג! "הרי הבטחת לי!" הוא זעם, והיהודי הרגיעו: "הכל בסדר, זה לא דג! שפכתי עליו מים והכרזתי שהוא עוף...".
לעומת הקלות שבה אפשר להפוך לנוצרי, מבחני הכניסה ליהדות הם קשים ותובענים מאד!
בשנה האחרונה נכנסתי למסגרת הוראת גרים. אני מחזיקה את הקלסר הענק שעליהם ללמוד לקראת הגיור (שמהווה רק קומץ ממה שעליהם לדעת), אני מלווה אותם בתהליך הארוך והקשה ומעריכה מאד את המוטיבציה וההתמדה שלהם. זה לא פשוט כלל!
התהליך הארוך והמורכב הזה נועד לוודא שהגר אכן מודע למלוא המשמעות של השינוי שהחליט לקבל על עצמו. בסופו של תהליך לגר הזכר גם מחכה ברית המילה. חווית המילה וההקרבה הנדרשת מלווה את הגר עצמו, אך לא רק הוא עובר מילה – כל תינוק יהודי עובר ברית מילה ובמקרה הזה לא הוא עצמו אלא המשפחה שלו חשה את תחושת ההקרבה. אכן, חז"ל עמדו על הדמיון בין דיני ברית מילה לדיני קרבנות (מותר להקריב בהמה מהיום השמיני ללידתה - המילה נעשית ביום השמיני ללידה. דם הקרבן מכפר – דם המילה מכפר).
הקב"ה היה יכול לצוות אותנו על מעשה פחות מכאיב שיסמל את הברית שלנו איתו, אך הוא בחר במעשה המילה שדומה לקרבן ובכך העביר לנו מסר ברור אודות החיים היהודיים: כל דבר משמעותי בחיים הוא גם תובעני! היהדות היא מערכת חיים משמעותית ולכן היא תובענית מאד! לא קל להצטרף לעם היהודי, וגם ההמשך אינו משימה פשוטה כלל...
הרמב"ם מחדד ומדגיש שמצוות המילה איננה בגלל אברהם אבינו! היהדות איננה סתם פולקלור, היא איננה רק זכר למה שהיה. אנחנו מקיימים את הברית בגלל הפסוק בפרשת "תזריע": "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". אמנם אומרים בטקס הברית שאנחנו מכניסים את הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו, אבל לא המעשה שלו קבע את הציווי. מה שמחייב אותנו אינו הזיכרון של מה שהיה או מה שעשו אבותינו אלא הציווי המפורש, ובכך אנחנו בעצם כורתים את הברית כל פעם מחדש ומתחברים לאותו שגב של אברהם בברית הראשונית.
מה עניין "היום השמיני"? למה הברית מתרחשת דווקא ביום השמיני? העניין אינו ברור לי באופן אישי אבל אולי ניתן להסביר זאת כך:
בעולם ישנם 6 צדדים (למעלה, למטה, ימין, שמאל, קדימה, אחורה). זה הטבע, זו המציאות וגם העולם נברא בשישה ימים. הנקודה השביעית היא זו הנותנת את הקדושה שבתוך הטבע. כמו למשל השבת שבאה אחרי 6 ימי חול והיא זו הנותנת לעולם את הקיום.
הספרה 8 היא הספרה של הסוד, של המציאות שמעל לטבע, איפה שההיגיון נגמר, כמו בדוגמא של 8 הבגדים של הכהן הגדול, או בדוגמא של נס חנוכה – השמן שהספיק לשמונה ימים. ברית המילה ביום השמיני מצטרפת לרשימה זו.
בכל דבר שאנחנו עושים בחיינו היהודיים, בכל מצווה, בכל פעולה – עלינו לזכור תמיד את המשמעות של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אנחנו לא עושים סתם, הכל נעשה במסגרת מציאות עולמו של הקב"ה, אליו ולכבודו מכוון, גם אם הדבר לא מובן לנו והוא נמצא מעבר להיגיון. .
כשמתקבל הגר לעם היהודי הוא כבר יודע ומבין בזכות הלימוד המעמיק, לאן הוא נכנס. גם התינוק הקטן מרגיש זאת כבר מהימים הראשונים לחייו בעת כניסתו לבריתו של אברהם אבינו.
