דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי מטרותיו ושורשיו

[סטילהוק1]

דת האיסלאם ומהותה והאיסלאם הרדיקלי מטרותיו ושורשיו הברברים הרצחניים

רבים בישראל ובעולם המערבי אינם מצליחים להבין כיצד בני אדם יכולים בכלל לבצע מעשים מחרידים ואכזריים כל כך כמו אלו שבוצעו על ידי החמאס ותושבי עזה בטבח המחריד והאכזרי המזעזע שהתרחש ביישובים ובקיבוצי העוטף בשבת השחורה של שמחת תורה ב 7.10.2023.

בכדי להבין זאת, יש צורך להכיר את היסודות הדתיים והמשפטיים של האיסלאם. עיון בהם מגלה כי המעשים המחרידים והמזעזעים הללו לא רק שאינם חריגים בהיסטוריה המוסלמית, אלא בתנאים מסויימים הם אפילו חובה דתית מוסלמית, כפי שמובא ב"פִיק", הלא הוא המשפט המוסלמי ההלכתי, וכפי שיושם בפועל מראשית האיסלאם ועד ימינו.

הגדרת הטוב באסלאם = חיקוי מעשי הנביא מוחמד

ראשית, יש לדעת שבאיסלאם, הטוב ממש איננו טוב מוחלט הנובע מכללי צדק אוניברסליים, אלא חיקוי של מעשיו ללא הדופי של מייסד האיסלאם, הנביא מוחמד, כמו שמופיע בקוראן:

" لَّقَدْ كَانَ لَكُمْ فِى رَسُولِ ٱللَّهِ أُسْوَةٌ حَسَنَةٌ", שליח אללה הוא לכם דוגמה יפה

הזרם המרכזי באיסלאם, המאגד קרוב לשני מיליארד בני אדם היום עלי אדמות, הוא הסונה, שפירושה חיקוי מעשיו של מוחמד. כך שבכדי להבין את מאורעות טבח ה 7.10 חשוב מאוד להכיר את הביוגרפיה של הנביא מוחמד, שהרי היא המבססת את ההלכה המוסלמית (השריעה) עד ימינו אנו. כדברי פרופ' פנטון: "על שלושה מקורות האיסלאם עומד", שלושת המקורות היסודיים לקביעת ההלכה באיסלאם הם: הקוראן, החדית' שהוא קבצי המובאות המספרות על מעשיו ועל אמרותיו של הנביא מוחמד, כפי שדווחו על ידי קרוביו ומאמיניו, והסירה שהיא סיפור חייו של מוחמד. כמו כן, חשוב להבין איך עקרונות אלה יושמו הלכה למעשה בכל תולדות האיסלאם ועד ימינו אנו.

מקור חשוב נוסף הוא המשפט המוסלמי ועקרונות קביעת ההלכה בתולדות האיסלאם. לדוגמה, מחד יש בקוראן פסוקים מתונים הקוראים לסובלנות ומנגד פסוקים לוחמניים, הנטולים כל סובלנות. האיסלאם הרדיקאלי פועל לפי כלל "הנצח", קרי ביטול פסוק על ידי פסוק אחר, שלפיו הפסוקים הלוחמניים של הקוראן פשוט מבטלים את כל הפסוקים המתונים שבו. כך דכל מי שינסה לבסס הלכה חדשה על בסיס הפסוקים המתונים, דינו אחד: מוות.

היחס ליהודים באיסלאם עוד מאז ימי הנביא מוחמד

נתחיל ביחס שמגלה האיסלאם כלפי היהודים. חשוב לזכור שהאיסלאם חי את חיי מוחמד כהווה ממש, הקובע את התנהגות המוסלמים, ולכן חשוב להדגיש שמבחינתם לא מדובר בעבר הרחוק, אלא ברקע חי ורלוונטי של מצוות המחייבות אותם גם היום.

היהודים שחיו בימי מוחמד במאה ה-7 סירבו להכיר בו כנביא, ולכן מוחמד נלחם בהם. הטבח הראשון שערך מוחמד היה נגד בני השבט היהודי בָּנו קורייט'ה. הסירה של אבן אסחאק, אחד מהספרים החשובים ביותר לקביעת המשפט המוסלמי, והנלמד עד היום בכל רחבי העולם המוסלמי, מספרת:

"לא נעזוב לעולם את חוקי התורה, ולא נמיר אותה בשום דת אחרת"

בעקבות "התגלות", החליט מוחמד לתקוף את יהודי קורייט'ה, תוך שהוא מגדף אותם קשות. הסיפור מתואר על ידי ההיסטוריון המפורסם של ראשית ימי הביניים, ואחד מהמפרשים הבולטים של הקוראן, אל-טברי, המתאר בספרו תאריח' א-טברי את דברי הרון אל רשיד, הח'ליף של אלף לילה ולילה:

"הנביא אמר להם: קופים וחזירים! איך קיימתם את רצון אללה? היהודים ענו: מוחמד! מעולם לא גידפת אותנו. למה אתה עושה כן היום? הנביא השיב: אללה הוא זה שעושה כן".

והקוראן מאשר לנצח את קביעתו של מוחמד:

" قُلْ هَلْ أُنَبِّئُكُمْ بِشَرٍّ مِّن ذٰلِكَ مَثُوبَةً عِندَ ٱللَّهِ مَن لَّعَنَهُ ٱللَّهُ وَغَضِبَ عَلَيْهِ وَجَعَلَ مِنْهُمُ ٱلْقِرَدَةَ وَٱلْخَنَازِيرَ…"

"אמור: היכול אני להודיעכם את השכר הגרוע ביותר אצל אללה? זה שאללה קילל אותו ושפך עליו חמתו, ואלה שעשה מהם קופים וחזירים…"

השימוש בכינוי "קופים וחזירים" כלפי יהודים נפוץ בפי חכמי איסלאם בימינו, כגון אצל מי שהיה אחד מגדולי חכמי הסונה בימינו, השיח' טנטאווי, האימאם הגדול של מסגד אל-אזהר והשייח' הגדול של אוניברסיטת אל-אזהר בקהיר. זוהי אפוא לא המצאה חדשה או חיקוי של התעמולה הנאצית, אלא ביטוי מוסלמי מקורי שיסודו במעשיו ובדבריו של האיש ללא דופי, מייסד דת האיסלאם בכבודו ובעצמו.

מוחמד תקף את היהודים של בָּנו קורייט'ה בראש 3,000 חיילים, ולאחר מצור בן 24 ימים של רעב וצמא, הכניעם. או אז, כפי שמתאר זאת אל-טברי, ציווה מוחמד על רצח שיטתי וזוועתי של כל הגברים, בשחיטה, נערים גברים וזקנים, בזה לאחר זה. עלי, בנו החורג של מוחמד והנשוי לבתו, והאימאם הראשון של השיעה, היה למעשה השוחט.

אל-טברי מתאר שהמלאכה הייתה מרובה והשמש כבר שקעה. או אז הובאו לפידים בכדי להאיר לשוחט את צווארי המובאים בפניו, כפותי ידיים. כל אותה העת, מעברו השני של הבור, ישב הנביא מוחמד והסתכל. היום היה חם,

ולכן מוחמד ביקש כל הזמן מים. לבני קורייט'ה שהוגשו אל פי הבור ניתנה הברירה לומר שההוא ממולם ששתה כל הזמן מים הוא נביא, אך הם סירבו ומתו על קידוש השם:

"הם היו 800 גברים. הנביא ציווה לכבול את ידיהם ולהחרים את רכושם… הם נשארו כבולים במשך שלושה ימים עד שכל רכושם נלקח לאל-מדינה. לאחר מכן, הנביא ציווה לכרות שוחה בכיכר השוק באל-מדינה, התיישב לידה, וקרא לעלי ולזובייר… וציווה אותם להניף את חרבם ולערוף את ראשיהם של היהודים בזה אחר זה, ולזרוק אותם לתוך השוחה. הוא ריחם על הנשים ועל הילדים, אך ציווה להרוג את כל הנערים המבגרים"

חכמי איסלאם ומנהיגים ערבים בימינו מתבססים על מעשה זה בכדי להצדיק רצח, בעיקר של יהודים. ביניהם בולטים החכמים השיעים, שכן עלי נחשב עבורם האימאם הראשון, והרי הוא אשר הוציא להורג את יהודי קורייט'ה. כך אמר האייתוללה האחראי על הדרכת הקצינים של משמרות המהפכה:

"לאלה המתנגדים לרצח אין מקום באיסלאם. הנביא שלנו רצח במו ידיו המבורכות. האימאם שלנו עלי רצח יותר מ 700 איש ביום אחד"

מוחמד חילק את נשות היהודים והילדים בין המוסלמים, שהורשו "להינשא" לנשים אלו, לנצלן מינית, או למוכרן כשפחות. הילדים היהודים נהפכו לעבדים, כפי שתיאר זאת אבן סעד, חכם מוסלמי מהמאה התשיעית, שכתב ביוגרפיה מפורסמת של מוחמד:

"יתר על כן, אללה אישר את גזר הדין: הירגו את הגברים ושעבדו את הנשים ואת הילדים"

מוחמד חילק את רכוש השבויים, שמר חומש לעצמו, ובחר לו גם את ריחנה מבין הנשים היהודיות השבויות, אישה שזה עתה הוא רצח בדם קר את בעלה ואת אחיה:

"או אז חילק שליח אללה את הרכוש, את הנשים ואת הילדים של בַּנו קוריט'ה בין המוסלמים.. באותו יום הוא הודיע מה חלקם של הפרשים ושל החיילים הרגליים, והוא ניכה את החומש… שליח אללה בחר לעצמו מבין הנשים את ריחנה… והיא נשארה פילגשו"

כל המעשים הללו קיבלו כמובן את אישור אללה, כפי שמופיע בקוראן:

"… חלק מהם הרגתם, וחלק שביתם והורשנו לכם את אדמותיהם, בתיהם ורכושם עם שטחים שמעולם לא דרכה רגלכם עליהם, כי אללה כל יכול'

לאחר מכן ערך מוחמד מלחמה נגד ח'יבר, כפר מבוצר שבו חי השבט היהודי בנו ח'יבר. לאחר מצור ארוך, צבא מוחמד הצליח לכבוש את הכפר, תוך ניסים גלויים, כפי שמתאר זאת בחדית' צחיח אל-בוח'ארי:

"יהודי היה מסתתר מאחורי סלע. הסלע פתח את פיו וצעק למוסלמים: "עבדי אללה, יהודי מסתתר מאחוריי, הִרגו אותו!"

לאחר הניצחון, מוחמד עשה מעשים אכזריים במיוחד, כמתואר בסירת אבן אשחאק ואצל אל-טברי ובמקורות רבים, אלו נחשבים באיסלאם כמעשים טובים שיש לחקותם: במהלך חיפוש אחר כספם של תושבי ח'יבר, ציווה מוחמד

לְענּות את המופקד על הקופה, כינאנה, מראשי השבט, בכדי שזה יגלה את מקום המחבוא של אוצרות השבט. כך מתארת המסורת המוסלמית את המעשה:

"הנביא קרא לזובייר… ואמר לו: חקור אותו עד שיספר או עד שימות. זובייר קשר את ידיו ורגליו, השכיב אותו על האדמה, שם על פניו ועל זקנו עמילן לוהט, ושרף את פניו"

כינאנה לא דיבר, ומוחמד ציווה על המתתו. בין השבויות (נשים וילדים רבים חולקו כשלל) הייתה צפייה, אישה יהודיה צעירה ויפה, בת אחד מראשי שבט קורייט'ה. היא הייתה אשתו של כינאנה. חייל של מוחמד בשם דיחיה מצא אותה, גרר אותה בידה בכדי לאונסה. מוחמד הוציאה מידו כיוון שחשק בה לעצמו. לאחר מכן, מבלי לחכות לשובו לאל-מדינה, מוחמד, "חתן שהוא עכשיו בן ששים", ובעליהן של שמונה נשים, "נשא" אותה לאישתו התשיעית והתייחד עימה באוהל שהוקם לשם מימוש הנישואין, לאחר שרצח גם את אביה וזה עתה, לאחר עינויים קשים, גם את בעלה.

אחרי תקופת מוחמד, אימץ האיסלאם את הדפוס הזה, והמשיך בפעולות רצחניות כלפי היהודים. טבח אכזרי של יהודים קרה בתולדות האיסלאם נגד יהודים שמרדו, או שנטען שמרדו בחוקי הד'ימה, המחייבים אותם להיות נתונים להשפלה של המוסלמים.

כך לדוגמה הטבח המפורסם של יהודי גרנדה בשנת 1066, שהואשמו על ידי החכם המוסלמי הצופי בהפרת כללי הד'ימה. וכך קבע אותו חכם:

"להילחם ביהודים ולהרוג אותם היא אחת החובות המוטלות על ידי אללה. החרב תפסיק להיות מונפת על צוואריהם, רק בתנאי שישלמו את הג'יזיה (מס גולגולת שהוטל מימי מוחמד על היהודים תחת שלטון האיסלאם) ויהיו מושפלים… אני קובע בוודאות שדם היהודים מותר, וגם זה של ילדיהם ושל נשותיהם… אני נשבע במי שחיי תלוים בו (באללה) שחיסול יהודי, ולו רק אחד, נותן שכר שהוא גדול מעריכת מלחמה נגד כל עובדי האלילים. בכל מקום שתמצאו אותם, תיפסו אותם והרגו אותם! בכל מקום בזזו את רכושם, וקחו בשבי את ילדיהם ונשותיהם…"

כך מתאר בקצרה ההיסטוריון אשתור את התוצאות הקשות של ההסתה הפרועה של חכם צופי זה:

"ההמון, שכלל את האליטות של הברברים והאנדלוסים, נהר לעבר הרבעים היהודים, מצוידים בחרבות, פטישים וגרזנים, והחל בטבח נורא, כשהרגו את הגברים ואת הילדים, אנסו את הנשים, ובזזו את הרכוש"

מוערך שבטבח זה בגרנדה נרצחו כ 4000 יהודים, ביום אחד. מנהיג היהודים, יוסף הנגיד, בנו של שמואל הנגיד, נצלב בשער העיר.

מעשים נוראים כמו אלו שהיו ב-7 באוקטובר ביישובי עוטף עזה, אירעו בפוגרומים זוועתיים נגד יהודים בכל תולדות האיסלאם. דוגמאות רבות ניתן למצוא בספרו החשוב של פרופ' פנטון, "אלף שנות גלות במע'רב, יהודים תחת שלטון האיסלאם, מקורות ומסמכים".

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

חלוקת העולם לדאר אל-אסלאם ודאר אל-חרב

כדור הארץ מחולק באיסלאם לשני חלקים עיקריים: דאר אל-איסלאם, כל חבל ארץ שנכבש אי פעם על ידי המוסלמים, ודאר אל-חרב, חבל ארץ שטרם נכבש על ידי המוסלמים.

בחזון האיסלאם, כשיסיימו המוסלמים לכבוש את כל העולם, יגיע השלום המיוחל, והעולם ייקרא: דאר אל-סלאם, הבית של השלום. האיסלאם היא אפוא דת פוליטית רצחנית, שבה לא רק שאין הפרדה בין דת ומדינה, אלא שכל התכלית של האיסלאם היא החלת שלטון האיסלאם וחוקי השריעה על כל העולם.

לכן, המלחמה של המוסלמים נגד מדינת ישראל היא מבחינתם מלחמה נגד טומאה משולשת:

1. אם חלק מדאר אל-איסלאם נכבש על ידי לא מוסלמים, חלה חובה על כל מוסלמי לשחררו. מכיוון שארץ ישראל נכבשה במאה השביעית על ידי עומר, חלה חובה דתית על כל מוסלמי לשחרר אותה. מעשי הרצח האכזריים של החמאס הם אפוא, במשפט המוסלמי, ג'יהאד הגנתי.

2. היהודים, כאחד מ-"עמי הספר" (أهل الكتاب), יכולים לחיות, ובתנאי שהם מקבלים עליהם ומקיימים את התנאים המשפילים של הד'ימה. והנה היהודים במדינת ישראל מורדים בחוקי הד'ימה, ואינם נתונים למרות האיסלאם להשפלת המוסלמים כפי שקובע האיסלאם.

3. אסור שמוסלמים יהיו כפופים ליהודים, והנה במדינת ישראל, ערבים מוסלמים כפופים ליהודים.

במצב זה, כל האמצעים כשרים במלחמה נגדם, כפי שהסביר זאת גדול הפוסקים המוסלמים של המאה העשרים, השיח' קרצ'אווי, המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים, שהתיר פיגועי התאבדות נגד יהודים, אפילו על ידי נשים:

"לכן, השתתפותה של האישה ב "פעולות עדות" המבוצעות בפלסטין, מכיוון שהסטטוס של ארץ זו היא ארץ כבושה, בנוסף למעשים הזוועתיים המבוצעים על ידי היהודים נגד המקומות הקדושים, הרי שמעשים אלה הם אחת מהמצוות הנעלות ביותר…"

יתר על כן, היהודים נחשבים לאוייבי האיסלאם הקשים ביותר, רוצחי מוחמד, שכן לפי האיסלאם, אשה יהודיה הרעילה את הבשר שהגישה למוחמד, והוא מת מהרעלה זו שנתיים מאוחר יותר.

בכדי להיווכח כמה האמונות הללו אקטואליות, נזכיר כי לאחר מותו של ערפאת, התייחס שר הדתות של הרשות הפלסטינית לרצח מוחמד על ידי היהודים (כשברור לו שכל הצופים המוסלמים מבינים על מה הוא מדבר) בכדי לטעון שישראל היא זו שרצחה את ערפאת. כשם שמוחמד זכה הודות להרעלתו להיות שאהיד, כך גם יאסר ערפאת זכה להיות שאהיד. קל להבין למה למעלה מ 80% מתושבי יש"ע סבורים שערפאת הורעל על ידי היהודים.

על פי מסורת האיסלאם, כמתואר בחדית', המלחמה האחרונה, שתראה את ניצחון האיסלאם והשלטתו על כל העולם, תהיה בין כוחות האיסלאם שבראשם יעמוד לא אחר מאשר ישו נביא הנוצרים, לבין היהודים, שבראשם תעמוד דמות מפלצתית בעלת עין אחת, הדג'אל:

"הנביא תיאר את הדג'אל, המתחזה בעל העין האחת, המתנגד למשיח. בבואו בשנית ישו יהרוג את חסידיו של המתחזה. הוא יהרוג את הדג'אל במקום הידוע בשם לוד."

"שליח אללה אמר: יום הדין לא יגיע לפני שתילחמו ביהודים, עד כדי כך שהאבן שמאחוריה יסתתר יהודי תכריז: מוסלמי! יהודי מסתתר מאחוריי, בוא והרוג אותו!"

אמרה אחרונה זו, שמקורה כאמור בחדית', מופיעה באמנה הראשונה של החמאס, והיא הוזכרה בתדריך של הרשות הפלסטינית למטיפים לקראת דרשת יום שישי בשבוע שאחרי הטבח המחריד והאכזרי בעוטף עזה.

בל נחשוב שמדובר בטקסטים עלומים או משניים. כל מוסלמי מכיר היטב את כל הסיפורים האלה. והם אינם מתביישים מהם, להיפך. כך השיח' יאסין, בראיון שנתן לניו יורק טיימס בשנת 1998:

"הדג'אל יבוא מהמזרח, בראש 70,000 יהודים איראנים. ישו ישוב בכדי להילחם בדג'אל. הוא ינצח אותו בלוד, וזה יהיה הסוף של ישראל ושל העם היהודי."

זו התפיסה הקלאסית באיסלאם עד ימינו. אין זה מפתיע אפוא שרקטור אוניברסיטת אל אזהר, השיח' אל-טייב, שיבח את הטבח שערך החמאס. מבחינת המוסד המכובד ביותר והאורתודוקסי ביותר בעולם הסוני, זוהי הדרך הראויה, המצווה הדתית.

גם ההתאחדות הבינלאומית של חכמי האסלאם (الاتحاد العالمي لعلماء المسلمين), שמשרדיה הראשיים נמצאים בקטאר ובאירלנד, והמייצגת את תפיסת האחים המוסלמים, פרסמה בסוף אוקטובר פתווה, פסק דין, המורה על חובה דתית על כל מוסלמי להילחם לצד החמאס, וחובה זו חלה בפרט על המוסלמים החיים בתוך מדינת ישראל ובארבע המדינות השכנות לישראל.

כבר בסוף שנות ה-80 נדרש החמאס להסביר את סיבת השיבה הציונית של היהודים לארץ ישראל מכל קצות העולם, וכתב כך:

"אללה אסף את היהודים בפלסטין, לא במטרה להקנות להם מולדת או חבל ארץ, אלא לשמש להם בית קברות, על מנת לשחרר את העולם כולו מנזקם של היהודים. כשם שהעולה לרגל משתחרר מחטאו על ידי הקרבת קרבן על סלע מינה, כך היהודים יוקרבו על סלע אל-אקצא…"

היחס לשבוים באיסלאם

גם בנושא זה, ההלכה באיסלאם נקבעה על פי מעשיו של מוחמד. המקרה הראשון של לקיחת שבויים במלחמה היה בקרב בדר (624) בין אנשי מוחמד ואנשי מכה. עיקר השלל היה השבויים.

התעוררה מחלוקת בין המוסלמים באשר לגורלם. עֻמר, מי שיהיה הח'ליף השני וחתנו של מוחמד, המליץ להרוג אותם ולקבור את השלל. עבדאללה המליץ לשרוף אותם חיים ביחד עם הביזה. ואילו אבו בכּר, מי שיהיה הח'ליף הראשון וחותנו של מוחמד, המליץ לחמול עליהם ולדרוש כופר תמורתם. שוב קיבל מוחמד גילוי מאת אללה, ואמר שאף כי הדין עם עֻמר שיש להורגם, חידש אללה עבור המוסלמים והתיר להם את שאסר לכל שליחיו לפניהם, לקחת שלל וכופר תמורת שבויים, ואם לא שכך גזר אללה, היו הנביא ומאמיניו נענשים בעונש כבד לו היו עושים כך.

אך עדיין נשארת הזכות בידי מנהיג האיסלאם לבחור בהריגת השבוי. ואכן בקרב בדר בין השבויים היה עקבא, איש אשר ירק על הנביא בעבר:

"כאשר ראה הנביא את עקבא, אותו איש שירק בפניו והנביא נדר להורגו, הוא אמר לעלי: "עלי, לך! קיים את נדר הנביא!" כאשר שלף עלי את חרבו בכדי להורגו, צעק עקבא: "מוחמד, אם תמית אותי, מי ידאג לילדיי?" הנביא ענה לו: "אתה וילדיך תישרפו בגיהנום". אחר כך ערף עלי את ראשו".

וכך נקבע להלכה על ידי אחד מגדולי חכמי האיסלאם, הנחשב למתון, אבן רושד, הלא הוא אברואס, שחי במאה ה 12:

"לגבי השבויים, בחירת המדיניות נתונה למנהיג: הוא יכול לסלוח להם, לשעבד אותם, להרוג אותם, או לשחרר אותם או תמורת כופר, או בהפיכתם לד'ימי, ובמקרה זה על השבוי המשוחרר לשלם את הג'זיה".

התמרון בין שתי הגישות, גביית כופר או המתה, נהוג עד ימינו. כך לדוגמה בפיליפינים:

"בדורשם כופר, הבהירו החוטפים את יעדם המיידי: מימון המאבק המזוין לאורך זמן. ראשית, משמש הכופר לתשלום ללוחמים שהצטרפו למאבק, ואלה רבים יותר ויותר… הכסף גם יאפשר לאבו סייַף לרכוש נשק ורכבים, ולממן בניית משדר רב עצמה"

"נערפו ראשיהם של שני חטופים, מבין ששת הנוצרים שנחטפו ביום רביעי ע"י מורדים של קבוצת אבו סייַף על האי ז'ולו בדרום הפיליפינים,… אחד הראשים נמצא בתוך שקית פלסטיק, ליד השוק בבירת האי ז'ולו, והראש השני נמצא בלילה שבין רביעי לחמישי, ליד המטה הכללי של הצבא… שאר חלקי הגופות לא נמצאו. לאלה אשר אינם מאמינים באללה צפוי אותו הגורל, היה רשום על פתק שנמצא ליד אחד הראשים".

פועל יוצא מהלכה זו, היא העתיד הבלתי צפוי של גורל השבויים. הוא ננקט על ידי מוחמד והוא מהווה עד ימינו מקור לחיקוי על ידי אנשי חמאס, חיזבאללה, ועל ידי קבוצות מקבילות במדינות אחרות.

ראו המשך...

 

[סטילהוק1]

גם המערב כולו נמצא בסכנה

אל לו למערב להשלות את עצמו: גורל זהה צפוי לו, ובשלב ראשון הוא יתממש בכל המדינות שהשתלטו על חלקים של דאר אל-אסלאם, כגון צרפת וספרד.

מעשים אכזריים במיוחד, כולל עקירת איברים בחיים, כלפי כל מי שסירבו לקבל את דת האיסלאם, קיבלו את ברכת מוחמד. כך תיאר אחד מאנשי מוחמד את טיפולו באחד מאלה שסירבו להכיר במוחמד:

"באתי למערה עם קשתי וחציי, ובהיותי שם נכנס אדם בעל עין אחת מבנו אל-דיל, עם כבש… הוא נשכב לידי ובהרימו את קולו החל לשיר: לא אהיה מוסלמי כל עוד אני חי, וגם לא אקשיב לנותן דתם. אמרתי לעצמי: תיכף תראה! ומיד לאחר שנרדם ונחר, קמתי והרגתי אותו בדרך הנוראה ביותר בה נהרג אדם מעולם. תקעתי את קצה הקשת שלי בתוך עינו הבריאה, ולחצתי פנימה עד שיצא מאחורי צווארו. אז יצאתי כחיית טרף… הופיעו שני אנשי מכה שנשחו לרגל אחרי השליח… קראתי להם להיכנע, ומשסירבו, הרגתי אחד והשני נכנע. קשרתי אותו והבאתי אותו לשליח… עכשיו קשרתי את בהונות רגלי השבוי עם מיתר הקשת שלי, וכאשר הנביא ראה אותו, הוא צחק עד שניתן היה לראות את שיניו האחוריות. הוא ביקש חדשות, וכשסיפרתי לו את שאירע, הוא בירך אותי".

מייסד האיסלאם בירך את מי שהתאכזר בצורה כה נוראית לאיש שכל אשמתו הייתה אי הכרה באיסלאם ובמייסדו.

מוחמד גם ציווה את אנשיו לבצע מעשים דומים נגד כל מי שהעז להילחם נגד האיסלאם. כך קרה לאנשי עוריינה, שנטשו את האיסלאם, רצחו רועה וגזלו גמלים:

"הנביא שמע את הקריאות לעזרה (של הרועה), ושלח מאנשיו לרדוף אחרי הפושעים, הם הצליחו לתפוס אותם. הנביא ציווה שיחתכו את ידיהם, יעקרו את עיניהם עם מסמרים לוהטים, ויזרקו אותם. לשווא הם ביקשו מים, אף אחד לא השקה אותם, עד שמתו".

הקוראן עצמו מצדיק בצורה מפורשת אכזריות זו:

سَأُلْقِى فِى قُلُوبِ ٱلَّذِينَ كَفَرُواْ ٱلرُّعْبَ فَٱضْرِبُواْ فَوْقَ ٱلأَعْنَاقِ وَٱضْرِبُواْ مِنْهُمْ كُلَّ بَنَانٍ… ذٰلِكَ بِأَنَّهُمْ شَآقُّواْ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُ وَمَن يُشَاقِقِ ٱللَّهَ وَرَسُولَهُ فَإِنَّ ٱللَّهَ شَدِيدُ ٱلْعِقَابِ… فَلَمْ تَقْتُلُوهُمْ وَلَـٰكِنَّ ٱللَّهَ قَتَلَهُمْ وَمَا رَمَيْتَ إِذْ رَمَيْتَ وَلَـٰكِنَّ ٱللَّهَ

رَمَىٰ

"אטיל מורא בלבבות אלה אשר כפרו, הכו מעל צוואריהם, הכו מהם כל אצבעותיהם… כי הם נטשו את אללה ואת שליחו, ומי שנוטש את אללה ושליחו, אללה יעניש אותו בצורה נוראה… (המאמינים) לא אתם הרגתם אותם, אללה הוא שהרג אותם, לא ירית, אלא אללה הוא שירה."

מעשי טבח על בסיס התנהגות מוחמד חוזרים ונשנים בכל תולדות האיסלאם, בפרט בעת כיבוש עיר שסירבה להיכנע לצבאות האיסלאם. נסתפק בשתי דוגמאות. ראשונה היא כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453:

"מאז ימי עֻמר והכיבושים הגדולים למען האמונה, הורתה המסורת האיסלאמית את דרך הטיפול הנאותה באוכלוסיה הנכבשת… וכאשר עיר נכבשת בסערה, אין לתושביה כל זכויות. הצבא המוסלמי הכובש רשאי במשך שלושה ימים לבוז את העיר ללא הגבלות… חייליו פרצו לעיר… הם רצחו את כל מי שפגשו ברחובות, גברים, נשים וטף ללא הבחנה. הדם זרם בנחלים ברחובות ממרומי פטרה בואכה קרן הזהב… המלחים התכנסו לעבר הקתדרלה… אנשי הכנסיה נלכדו. חלק קטן מהזקנים והמוגבלים נהרגו במקום, אך הרוב נכבלו יחד… חלק נכבד מהנשים היפות והצעירות ומספר רב של אנשי אצולה כמעט נקרעו למוות כאשר שוביהם רבו עליהם… מנזרים נפרצו: גברים נרצחו, נזירות נאנסו, ורבות העדיפו מות קדושים. הרג, אונס, ביזה, שריפה, שיעבוד, נמשכו על פי המסורת… שערי סופיה הקדושה נפרצו בכוח, והמון חיילים כועסים נכנסו ונפלו על המתפללים. ביזה והרג נמשכו שעות. כך היה גם גורלם של המתפללים, ברוב הכנסיות בעיר… בתים פרטיים נבזזו באופן שיטתי… התושבים הוצאו ביחד עם רכושם. כל מי שנפל עקב חולשה נטבח, כמו מספר ילדים שערכם הוערך כפעוט, אך ככלל נחסכו מעתה החיים. היו ספריות גדולות… רוב הספרים נשרפו… השמועה אמרה שנלקחו כחמישים אלף נפש בשבי, מהם חמש מאות חיילים… מספר ההרוגים, כולל האזרחים שנטבחו, הוערך בארבעת אלפים ".

דוגמה שניה היא מלחמות טימור האדום, טמרלאן:

"היה טימור גם הראשון ברשימה כאשר, כאלוף הסונה, היו לו תומכים פוטנציאלים בקרב קהילות המוסלמים המיושבות שהיוו מוצבים קדמיים של האיסלאם בחופי הערבה מנגד… מדובר במפלצת, איש אשר החריב עד היסוד את העיר אספאהן בשנת 1381, כשהערים 2,000 שבויים כתל וסגר אותם בתוך בקיר אטום בסבזאוואר בשנת 1383, הערים 5,000 ראשים של בני אדם לצריחי מסגד בזירי באותה השנה, שדחף בעודם בחיים את שבוייו מהעיר לורי מעל צוקים בשנת 1386, שרצח 70,000 איש וסידר את ראשיהם כצריחי מסגדים באספאהן בשנת 1387, שהרג 100,000 שבויים בדלהי בשנת 1398, שקבר חיים 4,000 חיילים נוצרים מחיל המשמר של העיר סיבס לאחר שנכנעו בשנת 1400, שבנה עשרים צריחי גולגולות בסוריה בשנים 1400-1401".

עבור טימור, מעשי טבח אלה היוו יישום קפדני של מצוות הדת המוסלמית.

הלקח המרכזי

הכרת המסורת המוסלמית והמשפט המוסלמי, שעומדים ביסוד התנהגות האוייבים של ישראל ושל המערב, הכרחי להישרדותנו. האכזריות של מעשי הטבח הינה חיקוי של סיפורי מוחמד המתוארים בחדית', ונחשבים להתעלות

דתית, כפי שהוגדר בסיסמת האחים המוסלמים, תנועת האם של החמאס:

הקֻוראן הוא החוק שלנו,

הגִ'יהאד הוא הדרך שלנו,

למות למען אללה ("פי סביל אללה") היא תקוותנו הנעלה ביותר".

ניצחון מלא שלנו על האיסלאם הרצחני והברברי הזה, מחייב היכרות והבנה של האידיאולוגיה שלו, וגיוס מדינות המערב למלחמה חסרת פשרות באידיאולוגיה הזאת, בדיוק כפי שעשה לבסוף העולם החופשי כלפי האידיאולוגיה הנאצית כך יהיה חייב העולם החופשי המערבי אם חפץ חיים הוא לגבי האידיאולוגיה של האיסלאם הרדיקלי.

 

[הפרבולה1]

אז אני מבין שאין מה לדבר עם החמאס על חילופי שטחים במסגרת הסדר מדיני.

 

[Permafrost]

נפיחה ארכנית למדי, stoop pigeon1, ידידי, הלא יכלת להפנות אל המקור ממנו בצעת גניבה ספרותית זו בלא מתן קרדיט.

הנגנב הוא "מִדָּה", מקור בעל (*)null measure



(*) מִדָּה, או measure...