את זה הבנתי מצוין,
הטענה שלי היא (ולא רק ובהחלט לא ביחס אישי אל המקרה הפרטי שלכם)
גם כתבתי את זה כתגובה לפתיחת השרשור,
שזו תרבות התנהלותית של דינמיקה משפחתית,
הדת ולא משנה איזו--היא רק התירוץ,
וכדי להוכיח אקח דוקא את האיסלם--אין בקוראן שום אזכוריםלרצח המוני,
והתאבדות, זו קריאה פוליטית של אנשי דת שסוחפים אחריהם המונים.
יכולות להיות משפחות שכולם חילוניים והם לא יכולים לא מעונינים
להתכנס יחד--בגלל כל מיני משקעים --וכל מיני דמויות מסוכסכות.
יכולות באותה מידה להיות משפחות חרדיות שכולן באותה קטגוריה של
הקפדה על כל דקדוקי ההלכות--ולא יכולות בשום דרך לעשות חגים יחד.
ולעומת זאת כתבו כאן כאלה שיש מגון גדול ובכ"ז מתואמים וחוגגים יחד.
ליל הסדר הוא במקור דתי ובהרבה מקומות הפך לטקס ולהווי תרבותי,
ולכן אני לא רואה בזה את נושא הדיון דת ומשפחה.
אלא מפגשי תרבות והתנהלות בתוך המשפחה גם היותר מורחבת.
הבדלנות של אחיך--כואב לשמוע על הריחוק והבחירה,
אבל זה לא הרב, ולא הדת--זו בחירה מושכלת שלו--שהוא תולה
בנושא הדתי.
זה מרגיז--זה כואב--זה מרגיש לא נוח אפילו לקרא
ואני שומעת את הצער דרך הכתיבה שלך--
אבל, הייתי פותחת את זה כאחות לאח--ומוציאה את המשואה
של הדת מתוך השיח.