ד י כ ב ר ד י

[אחת מהצד]

ד י כ ב ר ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ד י ../images/Emo70.gif

 

[sad]

פעם ראשונה שאני שומעת אותך

צועקת הערת את כל הבית מה שלומך???????

 

[acky007]

זו בדיוק התחושה !!!!

 

[מיכל@בר]

חושבת שדווקא טוב לדבר על אותה תחושה

ולברר מה קורה... ניצן דיברה על "מריבות ושנאה", מה שעשה הרגשה די איומה, ומספיק שהיא מרגישה ככה, כדי לנסות להבין איך אפשר לעשות אחרת. כי, פשוט חבל...

 

[acky007]

הפורום מבחינתי

מבחינתי הפורום הזה "שכול ואובדן" חייב לעמוד מעל לכל ויכוח. אם ארצה להתווכח על יש/אין אלהים - יש פורום דתיים חילוניים בשביל זה. האמת היא שמה שרציתי לכתוב, היה אמור להיות נזיפה לכל הצדדים - גם אני לא תמיד מקבל את נימתו של עזרא, גם אם הוא לא מתכוון לפגוע באף-אחד. הבעיה היא שעזרא עושה את זה בצורה לא נכונה ולא נבונה שכן פוגעת - וכאן, לדעתי, צריך לבוא תפקידה של מיכל כמנהלת פורום שתשים גבול להתבטאויות (אני מבקש שלא תראי בזה ביקורת, זה לא אני...) מה שיצא הוא שכתבתי תגובה מיידית, מה שקראו אצלנו בחיל-הים "ירי טיל בשליפה", ולא כל-כך הבהרתי את עצמי. אני מקווה פשוט שויכוחים, חיכוכים וחילופי דברים יבוצעו במייל או בפורום אחר ולא בפורום הזה. הרבה זמן חיכיתי למצוא מקום בו אוכל לבטא את מה שעובר עלי ולשמוע מאחרים שעוברים תופת דומה לשלי ולא הייתי רוצה לגלות שטעיתי...

 

[מיכל@בר]

תראה, ויכוחים יכולים להתקיים, לדעתי

בכל נושא שיעלה כאן, ובתנאי שיתנהלו באורח תרבותי. ועל זה אין מחלוקת. תמיד סיקרנה אותי, בתום לב, השאלה כיצד אמונה יכולה לעזור, לא רק בדרך הפשטנית והמוכרת, פחות או יותר, אלא ברמה העמוקה יותר. כך שהשאלה או הויכוח אינו צריך להיות על יש או אין אלוהים (ואתה צודק שלכך נועדו פורומים אחרים) אלא התהיה סביב הנושא, במידה וזה מעניין ועולה מצד כותבים. ובכלל, אני מקווה בכל לב שתוכל למצוא כאן את המקום שתובן, שתרגיש שיש לך עם מי לדבר, כי יש.... ומקבלת לחלוטין את מה שהגדרת כתפקידי....

 

[אוזן רגישה]

אקי, צדקת בעניין הדרך...

אפשר להגיד כל דבר תוך שמירת כבוד האדם שמולנו. גם הויכוחים מיותרים וההתנצחויות רק מעכירות את האוירה. אשמח אם ישמעו לך ולדבריך אך אל תטיל הכל על מיכל, מנסיון עבר נראה לי שעשתה הרבה ממה היתה יכולה כדי לשמור על האתר כמקום נעים. גם שאר המשתתפים צריכים לדעת שלכל אחד אחריות ואם יתחיל אחד ויצטרף שני המקום יהיה נעים. קראתי מה שהשבת לי קודם, אתה בקן ריקה וההתמודדות לא קלה. אם זאת נשמע כאילו הרציונל (מערך הגנה יעיל - לא בהגזמה) הוא זה המכוון אותך כרגע. זו תקופה, אחר כך הדברים מקבלים גוון שונה ולומדים שכדי לשרוד בתוך החיים, קולטים אנרגיה חיובית ממי שרק אפשר. תראה כמה אכפת לחיילים (החברים של הבן שלך) ממך. כמה הם משקיעים כדי שתהיה חלק מהם. זו נקודת אנרגיה עצומה, לפחות למשפחה שלי. הרבה כוח!

 

[אורי_ח]

די כבר! נטלה אחת מהצד את זכות

הצעקה... בצדק ובזכות נטלה, שאם להתעצבן ולצעוק אז איפה אם לא כאן? ולזעוק ולבכות מרה ולהתגעגע ולבקש ניחומים ויד מלטפת... ולפעמים צעקה אחת בראש הדף אומרת כל אלה יחד, גם אם באותו הזמן נצעקה במשמעות של "די נמאס". ובאמת נמאס כבר. אבל אין מה לעשות בעניין. וזה שממאיס צודק: ים האינטרנט גדול מן הפרטים השוחים בו. אין כללים באינטרנט, אין חוקים בו, אין דין ואין דיין. לכל היותר יש מחק עלוב ביד מנהלת; נשק חלש, אקי יקירי, ולא יעיל. וזה שממאיס מכניס את כולנו בכיס הקטן שלו. רזי האינטרנט נהירים לו ככף ידו, כמו גם בקיאותו המדהימה בנפתולי הלשון העברית, במורשת העברית, במקורות האיסלם, בהבנה לעומק של המוסיקה הקלאסית ויוצריה... ובעצם במה לא? וזה שממאיס שואב תעצומות נחת מהיכולת הזו שלו. כל ניסיון להתפלמס אתו רק מעורר בו את היצר ומזין את האדרנלין שבדמו. ככה זה. כל אחד והקטע שלו. ז-ה ה-ק-ט-ע ש-ל-ו. אני למדתי זאת לאורך תקופה של שנה וחצי בפורום הזה. מה לעשות, לומד לאט אנוכי. היום עברתי על כלל שקבעתי לי: לחמוק מהנושא הזה, העולה כאן לכותרות במחזוריות של כאחת לחודשיים - שלושה, לא להתווכח, לא להתבטא בנושא, לא להשתרשר אל העניין המאוס הזה, להתעלם. אבל הצעקה של אחת מהצד דגדגה לי באצבעות. אני גם לא משלה את עצמי. יודע בדיוק איזה קיתונות מחכים לי בחזית ובפינה, איזה סוג של תגובה יבוא כלפי במטח ישיר, עקיף או בליסטי... לא אכפת לי, לא מזיז לי. אני כבר התחסנתי. מזיז לי ואכפת לי רק משני דברים: * לשמור על מיכל שלנו, לחזק אותה, שלא תתקפל, כי גם אצלה יש גבול לכוחות הסבל, זה מלבד משאבי הנפש שמושקעים בכאב הפרטי שלה. בלעדיה, נכון להיום, אין קיום לפורום שלנו. * לגונן ולקרב, למרות הכל, את כל אלה שמה שקורה מול עינינו שוב ושוב, עושה להם לברוח מהר או להישאר בחוץ, עם הכאב שלהם המחפש ביטוי, עם הרצון שלהם למצוא שותפים, לתמוך ולהיתמך, לקבל ולתת, בקהילה אחת אינטרנטית, שלא במקרה קוראים לה "שכול ואבדן". ערב ולילה טוב, אורי

 

[אוזן רגישה]

המילים שלי ימעיטו מהתחושה../images/Emo24.gif

 

[מיכל@בר]

אורי יקר אחד..... מודה לך על הרצון

לגרום לכך שאנשים כן יכנסו ויוכלו למצוא כאן את השותפים לכאב, את ההבנה שהם זקוקים לה ואת התמיכה. כמו את היכולת לתמוך, שמחזקת בדרכה.... ותודה על הדאגה לי....

 

[הלן...אמא של אמיר]

אוי אורי אורי.. ../images/Emo41.gif

כמה צחקתי...וכמה הזדהיתי עם דבריך. הדברים שלך נכתבו ממש מהלב...ממש מהבטן... כל מילה נמדדה. שולחת לך חיבוק גדול. ומחר שיהיה לך יום עבודה פורה ונעים.