הפסיכיאטר בתל-השומר
ד"ר מיקי פולאק המקסים
והחד-פעמי, אמר לי ש: א. דכאון יכול להיות אחד הסימפטומים של טרשת נפוצה. בדיוק כמו שפגיעה במיאלין באיזור מסוים יכולה לגרום לאיזשהו סימפטום נוירולוגי, היא יכולה לגרום גם להפרעה בתמסורת של הנוירוטרנסמיטורים שאחראיים על העברה של כל החומרים הטובים שעושים לנו שמח...(סרוטונין וכאלה) ב. הטיפול בכל קבוצת האינטרפרונים (רביף, אוונקס, בטאסרון) עלול ל
גרום לדכאון. הוא שמח שעברתי מאוונקס לקופקסון, כי מצב הרוח שלי הוא בהחלט לא משהו.
ג. נורא פשוט ולא מתחכם: להיות חולה בטרשת נפוצה זה הרבה פעמים לא תענוג כזה גדול. וזו סיבה מספיק טובה לדכאון. החדשות הטובות:
יש טיפול! לא חובה לסבול!! אין צורך להפגין גבורה גדולה, או להימנע מטיפול מכל מיני סיבות כמו: חשש מהתמכרות, חוסר רצון להכניס עוד כימיקלים לגוף (אנחנו מכניסים כבר כל כך הרבה כימיקלים, וממילא יש לנו מחלה כרונית שאין לה מרפא, ועושה לנו מספיק נאחס, אז איפה בדיוק ההגיון?!) אז, חברים,
תחי הכימיה!