ד"ש מהתופת

NinaD

New member
ד"ש מהתופת

פעם הייתי כמוכן. עד גיל 32 לא רציתי ילדים. חשבתי שהם יקחו לי את החופש, שלא היה מספיק טובה בזה, שארגיש טובעת במטלות הטיפול על חשבון עצמי. היום אני בת 36 ויש לי שניים. אני אוהבת אותם בטירוף, הם מזינים את הנפש שלי, אבל אני סובלת נורא, יותר ממה שחשבתי בהרבה. אני רואה בכן פמיניסטיות ונשים שמגשימות את עצמן ואת הצרכים שלהן לפי הצו החברתי, ובעיני אתן אמיצות. שיהיה ברור, לעולם לא אוותר עליהם, ואני כלביאה המגינה עליהם, ועדיין, זו עבודת פרך, שעבוד טוטאלי, הרס לזוגיות, ומחיקה עצמית נוראית. זה המסר שלי מהמחיצה הזו, שעברתי, אחרי שהייתי איתכם. שנה טובה
 

karnity

New member
היי דינה! ברוכה הבאה ושנה טובה...

אני מעריכה מאד את הכנות שלך... היום זה נדיר.. אין כמעט אימהות שיודו ש"עשו טעות" ... אני יודעת שאת לא מתחרטת שהבאת את ילדיך לעולם והינן אוהבת אותם ללא תנאי... אך המעשה נעשה...וכפי שצפית איבדתי את חירותך... אבל... אני מכירה זוגות, שברגע שילדיהם גדלו, קיבלו את חירותם חזרה... הם נוסעים ומבלים, לומדים ועובדים ומגשימים את עצמם ונהנים מחייהם מאד... אני מאחלת לך שהתקופה הזו תגיע ומהר..ותמצאי את עצמך מחדש. שתהיה לך שנה נפלאה!
 
בדיוק היום תהיתי על מקומן של אמהות

שלא רוצות ילדים...את שלהן. עשו. לא יצא מה שחשבו. קורה. האם מקומן פה בפורום? סתם חשיבה ביזארית, ללא קשר חלילה לתחילת השרשור. לא צריך התייחסות רצינית.
 

ailag

New member
למה לא?

הן בדיוק כמו כאלו שהחליטו שילדים זה לא בשבילן, רק שהן החליטו מאוחר מדי. ודוקא הורים שהתברר להם שילדים זה לא בשבילם הם אוכלוסיה שהפורום הזה צריך לטפל בה - הם נופלים בין הכסאות. למי הם יעזו להגיד שהם ילדו את דני ודנה, דני ודנה הם אחלה ילדים, הם לא מתאימים לגדל את דני ודנה -- אבל ימשיכו לגדל אותם כי הם בכ"ז יכולים? זה מצב עם המון סתירות פנימיות. לא חסרים אנשים שלא יקשיבו או יגרמו להם להרגיש רע יותר. כמו המשפטים הסטנדרטיים של "אבל את לא אישה שלמה אם אין לך ילדים", אני משערת שאם הם יעזו לדבר יענו להם: "אבל מה, אתם לא אוהבים את הילדים שלכם?" "אז איך אתם יכולים להגיד שאתם לא רוצים ילדים?" "אז למה ילדתם מלכתחילה?" ("אתם אומרים שאתם הורים רעים?" בולשיט)
 

SaraGubits

New member
אני אמא ל2

אמנם אני לא יכולה לצאת ולהסתובב כל פעם שבא לי כמו בעבר, אבל מאד נחמד לי עם הילדים, אני לוקחת אותם לכל מקום.. לקחתי אותם לתערוכות, מוזיאונים והכל. אפילו שזה לכאורה לא בשביל ילדים זה מעניין אותם מאד. המגבלה היחידה היא שאם הם מאבדים את הסבלנות וזה לא מעניין אותם, אז אני צריכה לצאת. כך שאני איתם כאשר הם מתנהגים למופת. כאשר הם מראים סימנים של רצון לשנות מקום, אני לוקחת אותם לפארק כדי שיוציאו מרץ. עם ילדים אני יכולה להשתולל ולחזור להיות ילדה קטנה שאני באמת... אני הולכת לקראטה פעם בשבוע. בעלי שומר לי על הילדים. לפני שהיו לי ילדים יכלתי ללכת כל יום. בכל אופן, אני לא מרגישה את זה כעבודת פרך, שיעבוד טוטאלי והרס לזוגיות או מחיקה עצמית. זה לא צריך להיות ככה. כאשר אני צריכה הפסקה מהילדים אני שמה אותם אצל מישהו שישמור עליהם ואז אני ובעלי יוצאים בשביל זמן רק לשנינו כל אחד עושה מה שהכי טוב בשבילו. למי שלא מתאים ילדים, שיצפצף על העולם ולא יביא ילדים לעולם! שתהייה שנה טובה לכולנו
 
למעלה