הְצחיק או הִצחיק?

[magic goldfish]

הְצחיק או הִצחיק?

שלום לכולם וחג שמח,

לידידה שלומדת עברית, האם צורת העבר של "להצחיק" תהיה הְצחיק או הִצחיק? (או לא זה ולא זה?)

תודה

 

[trilliane]

בררת המחדל של בניין הִפעיל היא בחיריק (אף שרבים לא מקפידים)

הִצחיק, הִבריק, הִלביש, הִנשים, הִנפּיק, הִנעים; כך גם כשהנו"ן נבלעת: הִפִּיל, הִסִּיעַ, הִגִּיעַ...
אלא במקרים מסוימים כמו פה"פ גרונית שבהם היא בסגול: הֶחליף, הֶעדיף, הֶאפיר
ובגזרות אחרות כמו ע"ו/י (שורשים שהאות האמצעית שלהם וי"ו או יו"ד) ואז היא בצירי: הֵעיף, הֵרים, הֵקים, הֵפיק וכו'.

 

[Mits Petel]

בנעורי הייתה נפוצה ההגייה בחיריק, גם בחלק מהמקרים של פה"פ

גרוניות ובחלק מהמקרים של גזרת ע"ו (למשל hikim). מעניין שהפרדיגמה "התהפכה", כלומר הפרדיגמה יושרה דווקא בהתאם למקרים שהיו פעם יוצאי דופן.
אני יכול לשער שהתהליך הזה התחיל משני כיוונים:
1. תיקון יתר [בהתחלה, ביטוי הצורות ב-e נחשב תקני יותר. כלומר בזמנים שבהם הרוב אמרו hixlit, הצורה hexlit נחשבה "יוקרתית" יותר].
2. יישור כל ה"גזרות החסרות" לפרדיגמה אחת [הרי זה קורה גם במקרים אחרים, למשל ההגיה של "מכיר" ב-e במקום ב-a].

בקיצור, הצורות ב-e התפשטו משני כיוונים, והכחידו את הצורות ב-i, שהיו הרוב עד לפחות תחילת שנות התשעים.

 

[מיכי 10]

מוזר. אולי זה עוד אחד מההבדלים בין בלשנים

ובין מי שמגיעים מתחום הלשון העברית. כלומר, ההנחה שיש תהליכים ופרדיגמות בשפה.
ואני חשבתי שהדברים האלה הם כללים קבועים בעברית.
חשבתי (ובעצם עדיין חושבת) שמי שהוגה למשל: הֵגעתי, הֵלבשתי, הֵתחלתי (למשל כמו העתונאי השדרן נתן זהבי, ונדמה לי שגם יצחק רבין היה מדבר כך, ועוד כמה אנשים ידועים) או, לעומת זה: הִבאתי, הִחלפתי, הִרמתי - טועה.

אז אולי זו בעיה פרטית שלי, שהעברית נראתה לי מדוייקת, כמו מתימטיקה וכימיה.

 

[Mits Petel]

זה לא עניין של דיוק / חוסר דיוק

זה עניין של גישה תיאורית/הסברית לעומת גישה פוסקנית.

הבלשנות מנסה לתאר ולהסביר את הנתונים האמפיריים (שהם: כיצד אנשים מדברים במציאות). להגיד שהגייה קיימת ומתועדת היא "טעות" זה כמו שפיזיקאי יגיד
שהמסלול של כוכב חמה מסביב לשמש הוא "טעות". אם המסלול בפועל לא מתאים למה שהתיאוריה מנבאת, אז צריך לעדכן או להחליף את התיאוריה.... זה אבסורדי
לקבוע שכוכב חמה "טועה". בלשן שיגיד שצריך לומר כך ולא אחרת - זה כמו זואולוג שיטיף בפני האריות שהוא חוקר שאסור לטרוף זברות...

 

[מיכי 10]

נכון, והדוגמאות באמת יפות. בעיקר האחרונה.

אבל למעשה זה גם מה שאמרתי קודם; שזה אחד ההבדלים בין בלשנים ובין מי שמגיעים מתחום הלשון העברית.
כי על כך היו לנו כאן בפורום ויכוחים די סוערים בתקופה של לפני כשש שנים. ובעקבותיהם למדתי (לא בקלות, אמנם) כי יש הבדלים משמעותיים בין שני התחומים. ועם זאת, אני איכשהו מופתעת בכל פעם מחדש.

 

[trilliane]

לא בהכרח; לשון עברית היא למעשה בלשנות עברית

ובניגוד למה שחושבים לפעמים על חוגים ללשון, לא יושבים ומשננים בהם את "ודיק"... חוקרים את השפה העברית כפי שחוקרים כל שפה, ולרוב בהקשר של שפות שמיות. לא יושבים ומתקנים שגיאות בעברית או מקוננים על הגיית הדוברים.
בסופו של דבר זה עניין של העדפה אישית, בדיוק כפי שגם בלשן (ואני מכירה בלשנים כאלה) יכול להסתייג מטעויות מסוימות בשפה. יש הבדל בין הרצוי למצוי; אדם יכול לרצות משהו מסוים אבל המחקר המדעי מתמקד במצוי, בין אם הוא רצוי בעיניו ובין אם לאו.