הַמְנַבֶּלֶת אוֹ הָמנוולֵת

הַזִּקְנָה הַמְנַבֶּלֶת



בָּכִיתִי מַמָּשׁ כָּל הַלַּיְלָה

כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁנֻּתַּק מֵהֲדָד

וְאִשְׁתִּי שֶׁאַף פַּעַם לֹא דַּי לָהּ

הִשְׁאִירָה אוֹתִי שׁוּב לְבַד



כָּכָה זֶה כְּשֶׁאַתָּה מִזְדַּקֵּן

לֹא סוֹמֵךְ עַל אַף אֶחָד

כָּל דָּבָר שֵׁנִית בּוֹחֵן

וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵינְךָ מְחֻדָּד



בְּשׁוּק הָרוֹכְלִים בְּלִי הֶרֶף

צוֹעֲקִים מְחִירִים לַסְּחוֹרָה

וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְעֵת עֶרֶב

הַצַּדִּיקִים לוֹמְדִים תּוֹרָה



אָז לְמִי אִכְפַּת שֶׁבָּכִיתִי

כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁאֲנִי זָקֵן

מָה כְּבָר בְּעֶצֶם רָצִיתִי

קְצָת עֶזְרָה מֵהַשָּׁכֵן
 
למעלה